שמן דקלים, שאותו אפשר למצוא במוצרים רבים שאותם אנחנו אוכלים או צורכים בדרך אחרת, נחשב לשנוי במחלוקת מבחינה בריאותית. יצרניות מזון לתינוקות, למשל, מתגאות בכך שמוצריהן אינם מכילים שמן דקלים ומדגישות את העובדה הזאת על גבי האריזות ובקמפיינים שלהן.
השבוע נרשמה עליית מדרגה בהתנגדות לשמן הדקלים, זאת כאשר רשת המרכולים אייסלנד מבריטניה הכריזה על כך שתפסיק להשתמש בשמן דקלים בכ-130 ממוצרי המותג העצמי שלה עד לסוף 2018. עם זאת, הצעד של הרשת התשיעית בגודלה בממלכה המאוחדת, שמתמחה במוצרים קפואים ומצוננים, לא קשור לבריאות, אלא לפגיעה הסביבתית הקשה שגורם גידול שמן הדקלים.
שמן דקלים הוא שמן צמחי המופק מהחלק הבשרני והאכיל של פירות שלושה מיני עצים, בעיקר דקל השמן האפריקאי. צבעו אדום בשל תכולת בטא-קארוטן גבוהה. השמן מוכר זה אלפי שנים ובמהלך המהפכה התעשייתית שימש כחומר סיכוך, אבל בעשרות השנים האחרונות הפך השמן לאחד המרכיבים הנפוצים בתעשיית המזון, בעיקר בגלל עלויותיו הנמוכות. השמן הוא רכיב בכמחצית ממוצרי המזון המעובדים –גלידה, שוקולד, פיצה, או דגני בוקר – וגם בסבון, בחומרי ניקוי ובדלק ממקור ביולוגי.
הסימון שלו במרכיבי המוצר אינו אחיד, לכן רוב הצרכנים כלל אינם מודעים לנוכחותו בהם. כ-66 מיליון טון נצרכים בשנה, כמות שצפויה להכפיל עצמה עד 2050, והם מחייבים גידול חקלאי אינטנסיבי שיש לו השלכות סביבתיות קשות.
פגיעה ביערות ובבעלי חיים
כדי להתמודד עם הדרישה הגוברת לשמן הדקלים בוראו שטחי יערות גשם טרופיים גדולים בעיקר באינדונזיה ובמלזיה, שהן שתי המפיקות הגדולות ביותר והכנסותיהן מהגידול מגיעות לכ-40 מיליארדי דולרים בשנה. במדינות אלו ייצור שמן הדקלים הוא הגורם העיקרי לעקירת יערות.
בירוא היערות מגדיל את פליטות גזי חממה ומקטין קיבוע פחמן וכך מעצים את שינוי האקלים. בנוסף, הוא גם משנה את מחזור המים בטבע ומקטין או קוטע את בתי הגידול של מינים רבים של בעלי חיים (המוכרים יותר בהקשר זה הם שלושה מינים של קופי אוראנגוטן ושל טיגריס סומטרה הנחשבים בסכנת הכחדה).
בנוסף, בדרום מזרח אסיה היער הטרופי גדל באדמת כבול (peatland) שאוצרת פחמן ולכן הבירוא גורם לנזק כפול עם חשיפת האדמות. זאת ועוד, הבירוא מבוצע באמצעות שריפה מה שמעצים את הנזקים הסביבתיים ומוביל לפגיעה כלכלית ובריאותית בתושבים המקומיים.
השפעות בריאותיות שליליות
כאמור, איכותו הבריאותית של שמן הדקלים שנויה מעט במחלוקת. בצד החיובי הוא אינו מכיל שומן טרנס. אולם עם האיסור על שימוש בשומן טרנס במזון מעובד התעורר החשש כי הדבר יוביל לעלייה בגידולו ובהשפעותיו הסביבתיות השליליות של שמן הדקלים. מצד שני, שמן הדקלים מורכב כמובן כולו משומנים, שמחציתם רוויים; זה אמנם פחות מאחוז השומן הרווי בשמן קוקוס, אבל ככלל אלו הם השומנים הפחות מומלצים עבורנו.
ב 2004 הוקם השולחן העגול לשמן דקלים מקיים (RSPO), ארגון ללא מטרת רווח המאגד חקלאים, משווקים, יצרנים, ממשלות וארגוני שמירת טבע שמטרתו להביא את בעלי העניין הללו לשתף פעולה סביב פיתוח בר קיימא של הענף כולו. עיקר פעילותו לקידום יעד זה היא באמצעות מתן תו תקן לשמן דקלים המגודל ומופק בהתאם לכללי קיימות רלוונטיים.
אחת הסיבות להערכה כי ניתן לפתח את הענף באופן מקיים היא כי הגידול עצמו הוא יעיל; משטח דומה מופקת תנובת שמן רבה יותר בהשוואה לסויה, למשל, שכגידול בודד אחראית לבירוא בהיקף נרחב יותר. זה הטיעון העיקרי של המצדדים בגישת תו התקן, אבל יש פעילי סביבה רבים שמבקרים את הארגון על כך שהוא משמש כעלה תאנה לקונצרנים חקלאיים שאינם עומדים ביעדי הקיימות – החל בהגנה על אזורים רגישים מבחינה אקולוגית וכלה בעבודת ילדים והפרת זכויות אדם.
מה יחליף את שמן הדקלים?
הצעד של רשת אייסלנד נובע לדברי החברה משום שאין ביכולתה לעמוד בביטחון מאחורי ההבטחה כי שמן הדקלים במוצריה אכן הושג באופן מקיים ועדיף למצוא לו תחליפים. ביקורת דומה אגב, מושמעת על תווי תקן לקיימות שנועדו להסדיר משאבי טבע אחרים כמו דיג או ייעור - מה שמצביע כנראה על קשיים חוזרים ונשנים בהגדרת הכללים, ניטורם ואכיפתם בכל תו תקן סביבתי.
תפיסה דומה באה לידי ביטוי בהחלטת האיחוד האירופי מ-2017, לפיה עד 2020 שמן הדקלים שמגיע למדינות האיחוד יהיה ממקור המאושר כבר קיימא על פי סטנדרטים שהאיחוד ייקבע וכי כל תוצרת חקלאית לא תהיה תלויה בבירוא יערות נוסף. בגישה מרחיקת לכת יותר, נראה כי בסקטור התחבורה ייאסר לחלוטין השימוש בביו-דלק משמן דקלים בשל הפליטות שלו.
רשת אייסלנד כבר הכריזה מוקדם יותר השנה כי היא עתידה להפסיק את השימוש בפלסטיק לאריזת מוצרי המותג שלה, כך שזהו הצעד הסביבתי השני המשמעותי שהיא עושה בתקופה האחרונה והיא מקדימה את מתחרותיה במחויבות שלה.
שאלה חשובה שעולה בעקבות הצעד הראשוני הזה של אייסלנד היא מהם התחליפים לשמן הדקלים שבהם תעשה החברה שימוש? לשומן ממקור חי (כמו חמאה או שומן חזיר) ולחלק מהשמנים הצמחיים יש השפעה סביבתית שאינה פחותה מזאת של שמן הדקלים. נדמה שהצעד המוצלח ביותר יהיה שאייסלנד (ורשתות אחרות) תבצע ניתוח מפורט של החלופות כדי למצוא את השמן האופטימלי לכל מוצר. או אז יכול להיות שנגלה שבחלק מהמקרים שמן דקלים ממקור בר קיימא יהיה החלופה הגרועה פחות.
עד אז, ההערכה היא כי אם הצעד של אייסלנד יבוצע במלואו ייחסכו 500 טונות שמן דקלים מדי שנה – בערך טיפה קטנה אחת בים של שמן – אבל כמובילה של שינוי סביבתי, לצעדים המעשיים שהיא תנקוט תהיה לכל הפחות משמעות סמלית רבה עבור ענקיות הייצור והמסחר שיושבים על הגדר בינתיים.