"הייתם מעדיפים להיות מנתחים מוח טובים או הורים טובים?", שואל סטושי קנזאווה, מומחה לניהול בבית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה של לונדון. "בכלל, האם עדיף להיות מנהל טוב בחברה גדולה או חבר טוב?".
אז מה אתם אומרים? האמת, שאלה פילוסופית מורכבת. אבל לא כזאת שאי אפשר לפתור באיזה "מה זאת אומרת? שניהם!" ולהשאיר את ההתלבטות לאלה שלא יודעים לשלב בין קריירה למשפחה. אלא שזה לא כל כך פשוט, מסתבר. על פי קנזאווה, שכתב יותר מ-80 מאמרים על פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, אנתרופולוגיה וביולוגיה, ופרסם לאחרונה ספר בשם "פרדוקס האינטליגנציה: למה הבחירה האינטליגנטית אינה תמיד הבחירה הנכונה", זה כמעט או זה או זה. כלומר, אי אפשר יחד – אם אתה אינטליגנט באופן יוצא דופן, סביר להניח שאתה חרא של הורה.
"הנתונים מראים שאנשים חכמים יותר הם לא בהכרח הורים טובים או חברים טובים יותר", הוא אומר. "לנשים אינטליגנטיות, למשל, יש את הסיכוי הגבוה ביותר להפוך לאימהות גרועות, פשוט כי הן נוטות להביא פחות ילדים ולהיכנס להריון בגיל מאוחר יותר. בנוסף, הילדים שלהן נוטים לסבול יותר מבעיות בריאותיות והתנהגותיות".
לדבריו, בניגוד גמור לכל מה שהתרגלנו לחשוב, אנשים חכמים יותר לא תמיד מקבלים את ההחלטות החכמות ביותר. "למעשה", הוא אומר. "אנשים אינטליגנטיים פחות טובים ברוב התחומים". נשמע מוזר? תנו לו להסביר.
"האינטליגנציה אינה מאפשרת לנו לבצע דברים טוב יותר"
בעולם המודרני חינכו אותנו לחשוב שאינטליגנציה זה הכלי החשוב ביותר שלנו בדרך להצלחה, אולי חוץ מהשתתפות בתוכנית ריאליטי, ושכולנו נמדדים על פיו. כך, למשל, מבחני IQ נחשבים לכלי נאמן בדרך למדוד את יכולתו של אדם לבחור נכון ולהתקדם בחייו. אלא שקנזאווה מציע לנו להסתכל על העולם בפרספקטיבה רחבה יותר, ולהתמקד לרגע בשאר הכישורים שהטבע נתן לנו. האינסטינקטים שלנו, למשל. הוא טוען שיש להם תפקיד מכריע בדרך להצלחה, הרבה יותר משנדמה לנו, ושהם עשויים לעזור לנו לקבל החלטות נבונות באמת, לא משנה כמה קיבלנו בפסיכומטרי.
"רוב הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן כיום, כמו איך להצטיין בלימודים, איך למצוא עבודה או איך להתעסק במחשב – הכל חדש מבחינה אבולוציונית. ככה יוצא שבראש הפירמידה החברתית נמצאים אנשים אינטליגנטים שמעולים בפתרון בעיות מודרניות ומסוגלים להצליח כמעט בכל תחום מודרני, אבל האמת היא שהם לא מסוגלים להתמודד עם הדברים החשובים ביותר – כמו איך למצוא בני זוג, איך לגדל ילדים, איך לרכוש חברים ועוד", אומר קנזאווה בראיון לאקונומיסט. לדבריו, "אינטליגנציה לא מעניקה כל יתרון לפתרון הבעיות שאבותינו נתקלו בהן בשגרה, ולמעשה – לאנשים חכמים יותר אין שום יתרון על פני אחרים, ולעתים הם אפילו מפגרים מאחור בכל מה שנוגע ליחסים".
כדי להתחיל להבין למה הוא מתכוון, מציע קנזאווה לחזור אחורה בזמן, אל הימים שבהם חיינו במערות. אז, הוא מדגיש, לאינטליגנציה של בן אדם לא הייתה כמעט שום משמעות. "במשך תקופה ארוכה, כל מה שהיה עלינו לעשות כדי לשרוד כמין היה להתנהג בהתאם לאינסטינקטים שהאבולוציה טיפחה – לאכול אוכל טעים ולקיים יחסי מין עם בני הזוג האטרקטיביים ביותר", הוא אומר. לדבריו, בתקופה הפרה-היסטורית ההיא, האינטליגנציה סייעה לאבותינו לפתור רק קומץ בעיות, ואת יתר הדברים סידר האינסטינקט הבריא. "הבעיות שדרשו פתרון הגיוני ולא אינסטינקטיבי לא היו תכופות, ובאופן כללי די מועטות ביחס לחיים של אדם אחד", הוא אומר. "כדי להתמודד טוב יותר עם העולם ולפתור בעיות חדשות יחסית, האבולוציה ציידה אותנו בהמשך באינטליגנציה שסייעה לאבותינו לפעול בהיגיון – אבל ביסודו של דבר, לפני עשרות אלפי שנים היא שימשה אותנו בעיקר להתמודדות עם אסונות טבע ואירועים גדולים הדורשים חשיבה ותכנון מעבר ליכולת של בעלי החיים".
עם השנים, הוא מתאר, נוסף אותו ממד חדש של חשיבה, שלא מונע מיצרים בסיסיים אלא ממחשבה מורכבת יותר. "ההעדפה של האינטליגנטים היא לא בין טוב לרע, נכון ולא נכון אלא פשוט חשיבה חדשנית מבחינה אבולוציונית", הוא אומר – ומיד מצרף את הקוץ לאליה: המחשבה החדשה הזאת, המתקדמת כביכול, לאו דווקא עושה אתנו חסד. "אי אפשר לברוח מההבנה שהאינטליגנציה לא מאפשרת לנו לבצע דברים טוב יותר מאיך שהאבולוציה תכנתה אותנו. הצלחת הרבייה, למשל, היא המטרה האולטימטיבית של כל היצורים החיים, אבל נשים יותר אינטליגנטיות נוטות יותר ללכת נגד המנגנון האבולוציוני הזה. הייתה לי תיאוריה שגם גברים חכמים הם הורים גרועים יותר, אבל המחקר לא אישר את זה".
אוכלים בשר? לא ממש אינטליגנטים
שלא תטעו, קנזאווה לא מזלזל באינטליגנטים מבינכם. הוא גם אומר שהאינטליגנציה הכללית חשובה בסביבה האבולוציונית שאנחנו חיים בה. רק חשוב לו שתשימו לב לקשיים שצפויים להתעורר לכם בדרך.
אבל רגע, למה צריך להיות כל כך קיצוניים? אין אנשים אינטליגנטים שטובים גם בפתרון בעיות היגיון מסובכות וגם בהתנהגות אינסטינקטיבית במצבי לחץ? לדברי קנזאווה, זה סוג אחר של חשיבה. לקביעתו האינטליגנציה התפתחה מאוחר ולכן אנשים אינטליגנטים נוטים לאמץ העדפות אבולוציוניות וערכים מודרניים יותר. המשמעות בשטח, לדידו, היא שיש שני סוגים של מנטליות אנושית – אינסטינקטיבית ורציונלית, והמזל היחידי הוא שרובנו נמצאים באחת מתחנות הביניים על הסקאלה, לא כאן ולא כאן.
ובכל זאת, בואו לנסות לבחון את עצמכם ולראות האם אתם אינטליגנטים או לא. אם אתם חילונים והשתתפתם במאבק החברתי בקיץ שעבר, למשל, אתם בהחלט עונים על ההגדרה. והנה ההסבר: "אנשים אינטליגנטים מעדיפים אורח חיים שאבותינו לפני 100 אלף שנה היו מעדיפים להימנע ממנו. לדוגמה – אבותינו היו 'שמרניים' יותר (לפי ההגדרה העכשווית -א.ד) והיה אכפת להם רק מרווחתם של חבריהם ובני משפחתם, בעוד שאנשים אינטליגנטיים יותר נוטים כיום להיות ליברליים ולהצביע למפלגות שמאל ונוטים פחות להאמין באלוהים".
קנזאווה מציין שלפושעים יש בממוצע אינטליגנציה נמוכה יותר מלאזרחים שומרי חוק. "המוסדות והטכנולוגיות המגדירים כיום התנהגות פלילית, כמו מצלמות אבטחה, משטרה, בתי המשפט ובתי הסוהר הם כולם חידושים אבולוציוניים, כך שאנשים פחות אינטליגנטים נוטים פחות להבין אותם".
וזה לא נגמר כאן: קנזאווה מטיל על האינטליגנציה אחריות לכל תחומי החיים, וטוען שאצל אלה שנהנים ממנה יש דפוס קבוע של התנגדות למה שהיה פעם, בימים שבהם האינסטינקט שלט. הוא מסביר שאנשים אינטליגנטיים יותר נוטים להיות טיפוסים ליליים ("דווקא משום שלאורך רוב ההיסטוריה האנושית הלכנו לישון כשהשמש שקעה"), שהם בדרך כלל צמחונים ("כפי שבוודאי כבר הבנתם – אבותינו אכלו הכל") ושהם נוטים ליהנות במיוחד ממוזיקה אינסטרומנטלית ("וזאת משום שהמוזיקה השורשית הייתה מורכבת דווקא משירה").
חוץ מזה הוא קובע שלגברים אינטליגנטים יש סיכוי גבוה יותר לבחור ביחסים מונוגמיים ארוכי טווח עם אישה ("כי בלעדיות מינית היא חדשנית מבחינה אבולוציונית לגברים"), ושלמרות האפיל המחוכם – אנשים חכמים נוטים לצרוך יותר אלכוהול, סיגריות וסמים, פשוט כי כל החומרים האלה הם חידושים אבולוציוניים. "צריכת סמים פסיכואקטיביים, כולל אלכוהול וטבק, היא תופעה יחסית חדשה באבולוציה האנושית, והסטטיסטיקה מראה שגם בארה"ב וגם בבריטניה, אנשים חכמים יותר צורכים אלכוהול בתדירות גבוהה יותר", הוא אומר.
אינטליגנטים טועים יותר
מלבד צריכת סמים ואלכוהול בתדירות גבוהה, המכשול האמיתי באינטליגנציה, כפי שעולה מדבריו של קנזאווה, הוא בכך שהיא יוצרת אצלנו מנגנון הרס עצמי המונע מאתנו לקבל החלטות חכמות באמת, גם בתחומים הרלוונטיים והקריטיים ביותר. דוגמה הממחישה זאת היא שאלה פשוטה בחשבון: "מחבט וכדור עולים 110 שקלים. המחבט עולה 100 שקלים יותר מהכדור, כמה עולה הכדור?". רובנו, כמובן, נגיד מיד בביטחון שהכדור עולה עשרה שקלים – אבל האמת שכל תלמיד בית ספר יודע לחשב היא שהכדור עולה חמישה שקלים והמחבט 105 שקלים.
לפי מחקר חדש של ריצ'רד ווסט מאוניברסיטת ג'יימס מדיסון (ארה"ב) וקית סטאנוביץ' מאוניברסיטת טורונטו (קנדה), שפורסם בכתב העת לפסיכולוגיה חברתית "Journal of Personality", במקרים רבים אנשים חכמים דווקא פגיעים יותר לשגיאות כאלה, שבהן מופעל המנגנון המדלג אוטומטית על המתמטיקה. אנחנו מניחים שהאינטליגנציה הטבעית שלנו מגינה עלינו מפני שגיאות חישוב בסיסיות, אבל "שאלות מוטות" (Bias), המכשילות אנשים חכמים שהתרגלו לשלוף מהמותן, דווקא יש בשפע.
כך, למשל, שאלו החוקרים את 82 הנבדקים האינטליגנטים בניסוי שערכו: "באגם יש חבצלות, ובכל יום החבצלות מכפילות את עצמן. אם לוקח להן 48 ימים לכסות את האגם כולו, תוך כמה ימים הן יכסו מחצית מהאגם?". קיצור הדרך כאן היה להניח, מן הסתם, שאם צריך לחתוך את הכמות בחצי אז צריך לחתוך גם את פרק הזמן בחצי ולהשיב "24 יום". אלא שהתשובה, כמובן, היא 47 ימים, מפני שביום האחרון החבצלות מכפילות את עצמן לכל שטח האגם.
ווסט ועמיתיו לא רצו רק להוכיח את מה שכבר ידוע, אלא לבחון כיצד קיצורי הדרך המנטליים האלו מתואמים עם האינטליגנציה האנושית. הם השוו את התוצאות של הניסויים עם מדידות קוגניטיביות שונות, דוגמת מבחני SAT (הפסיכומטרי בארה"ב) והתוצאות, כפי שניתן כבר לנחש, היו מטרידות למדי. אפילו מודעות עצמית גדולה של חלק מהנבחנים לטעויות מסוג זה שהם נוהגים לעשות בדרך כלל, הם קובעים, לא הועילה. "גם אנשים שהיו מודעים להטיות שלהם לא הצליחו להתגבר עליהן בצורה טובה יותר מאחרים".
הבשורה החריפה ביותר, על פי ווסט ועמיתיו, הייתה שהאינטליגנציה רק מחריפה את המצב. תוצאות המחקר שלהם הראו כי יש קשר ישיר בין רמת התחכום המנטלי של הנבדקים בניסוי לבין חומרת "ההטיה העיוורת" שלהם – הנטייה הטבעית של בני אדם להניח שכל האחרים סביבם חוטאים ביותר טעויות חשיבה מאשר הם עצמם. הנטייה הזו נעוצה ביכולת שלנו לזהות באופן שיטתי טעויות בהחלטות של אחרים ובחוסר היכולת לזהות במקביל את אותן הטעויות שלנו בעצמנו. או כמו שניסחו זאת החוקרים: "בכולנו יש נטייה מובנית לסלוח לעצמנו אך לנטור טינה לסביבה". במילים פשוטות, צוות החוקרים גילה כי "ככל שאתם אינטליגנטים יותר (לפי מדדים סטנדרטיים), הסיכוי שתבצעו טעות חישוב או הטיה גבוה יותר". עוד טוענים החוקרים כי "החינוך אינו גורם מפצה, כפי שהוכיחו כהנמן ופרדריק לפני שנים רבות: יותר מ-50 אחוזים מהסטודנטים באוניברסיטאות הרווארד, פרינסטון ו-MIT טעו בחידת המחבט והכדור".
למה זה קורה דווקא לאנשים אינטליגנטים? ההסברים מרובים, ומבוססים ברובם על היווצרות הפער שבין הסלחנות העצמית לשיפוט של אחרים. אלא שזה לא באמת משנה, כי השורה התחתונה זהה: לאנשים פחות אינטליגנטיים יש יותר סיכוי להצליח, וזה, רבותיי, כבר דפוס חוזר.
>> לכל כתבות המגזין