ספר בראשית מסתיים כאשר בארץ כנען שורר רעב כבד. יעקב ובניו, כמו יהודים טובים, מחליטים שהם לא יכולים להתמודד יותר עם יוקר המחיה והולכים אל המקום שבו המים זורמים, השפע קיים ובמילקי יש יותר קצפת – מצרים. שם, הם מגלים את אמריקה. הכול הרבה יותר גדול, השכר יותר גבוה ואין מצוקת נדל"ן. אבל כל השפע, בחוכמה והקדמה הטכנולוגית, מתגמדים לעומת העובדה שמצרים של אותם הימים היא מעצמת סקס, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. זקפות פומביות ופורנו על קיר? זו רק ההתחלה.
מצרים, בימי קדם, הקדימה את העולם בהכול. הם ידעו להכין יין טוב, לרקוח תקופות, הייתה להם תעשיית קוסמטיקה מפוארת, ידע רפואי מפותח, ויש כאלו שטוענים שהם גם ידעו להפיק חשמל, כבר אז. אחד משבעת פלאי תבל, הפירמידות, פלא הנדסי גם במושגים של היום, נבנו על ידיהם והרשימה עוד ארוכה. כך גם חיי המין שלהם. מבחינתם, לא היה מדובר בעניין של טאבו, אלא בעניין פומבי לכל דבר – עניין שמדברים עליו, כותבים עליו, עושים אותו וחושבים עליו.
ממצאים ארכיאולוגים ממצרים העתיקה, מכילים מוטיבים ותכנים מיניים בכל מקום. בהרבה מהמקרים באופן גלוי וישיר לחלוטין. לעתים עד כדי כך גלוי וישיר, שבתקופה הוויקטוריאנית, מוזיאונים באירופה צנזרו ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו בחפירות במצרים, השמיטו איברי מין ענקיים מפסלים, והדביקו מדבקות על גבי ציורים פאליים. זה בנוסף לפפירוסים (סוג של מגילות) שנמצאו ומכילים תכנים מיניים מלאים – החל מתיאורים גרפיים של אקטים שלמים וכלה בהוראות הפעלה. כל אלו, חושפים למעשה דת ותרבות שמושתתות על תאוות המין, חדוות סמלים פאליים ופתיחות שהייתה מביכה גם זוגות בשעת מעשה בחושה בסיני. כדי להבין מהיכן הכול מתחיל, נעשה הכרות עם המיתולוגיה המצרית.
האל הראשון שמופיע במיתולוגיה המצרית הוא האל אתום, שעל פי המיתולוגיה יצר את עצמו וחי לבדו בעולם. כשחש בודד, החליט לאחד כוחות עם הצל שלו ולייצר ילד וילדה באמצעות רוק וזרע. סוג של אוננות עתיקת יומין. הילד והילדה, שו ותפנות, פעלו כדי ליצור סדר בעולם, הם יצרו את אל האדמה ואת אלת השמיים שילדה בכל יום מחדש את השמש. לאחר מכן הם בראו אלים נוספים שנולדו תחת עץ השיטה. שניים מהם הם איזיס, אלת החיים הפריון ואוסיריס, שליט המוות. בהמשך אלו ישמשו כדמויות מפתח בעלילה כאשר ינהלו מערכת יחסים זוגית ואף יביאו יחד ילדים לעולם. כל זה, כאשר הם אחים.
מבחינת המצרים, זוהי בריאת העולם. כשמתחילים עם אוננות מרומזת וגילוי עריות פומבי, כשהאלה שאחראית על תחילת החיים עושה אהבה עם האל שאחראי על סופם, זה מסביר את התפיסה המצרית שלפיה הכול מתחיל ומסתיים במין, גם המוות.
פתיחות מינית, נאמנות זוגית ושוביניזם
המצרים הקדמונים הצטיינו כאמור בפתיחות מינית וכבר מגיל צעיר הנערים והנערות חונכו על ברכי מוטיבים מיניים עשירים ולא מצונזרים שמקורם במיתולוגיה. הנשים, בתרבות המפוארת הזו, נהנו מחופש מיני שבחלק מהתרבויות היום, נשים היו מקנאות בהן. על פי מחקרים שנעשו בהתבסס על פפירוסים שהשתמרו, המצרים ראו ביחסי מין כצורך בסיסי של כל אדם ולכן, נהוג היה שגברים ונשים קיימו יחסי מין לפני החתונה וכאשר אף אחד מהמשתתפים אינו נשוי, אין שום בעיה עם ריבוי פרטנרים. לנשים ניתן החופש לבחור עם מי הן מקיימות יחסי מין עד לחתונה וכך גם הגברים.
כדי לאפשר את אותו חופש מיני, התפתחו בממלכה שיטות שונות ומגוונות למניעת הריון ואף להפלה. הפפירוסים שנתגלו מנדבים מידע על תערובות של תמציות צמחים שניתנו לנשים כדי להקטין את מידת הפוריות שלהן. בעידן המודרני מצאו שתערובות אלו משבשות למעשה את המערך ההורמונלי בגוף שלהן וכך מונעות הריון. בנוסף, נמצאו תיאורים גם לאמצעי מניעה מכניים שהוכנסו לאיבר המין של האישה. בין השאר – "כדי למנוע מאישה להיכנס להריון, שקלו יחד עלי שיטה ודבש, טבלו בו חתיכת כותנה והחדירו לאיבר המין של האישה" – כך מתואר בפפירוס הרפואי אברס. גם אמצעים אלו נבדקו בעידן המודרני ומצאו שהבחירה בעץ השיטה אינה אקראית שכן יש בו חומרים קוטלי זרע. הפפירוס ממשיך ומתאר אמצעים נוספים כמו חלב חמוץ שעורבב עם מינרלים ואשר שימש גם הוא כקוטל זרע ואף גללי קרוקודיל… טוב די.
אחרי החתונה, העניינים מעט משתנים. התרבות המקומית ראתה קדושה גדולה מאוד בזוגיות ובחיי משפחה ולכן, לא הייתה סלחנות על בגידה וניאוף. עם זאת, כשמגיעים לעניין הזה, דווקא כן מתעורר השד השוביניסטי שמפלה בקביעת העונש. גבר שבגד – יכפה עליו להתגרש מאשתו. אישה שבגדה – דינה מוות.
גילוי עריות – נורמה במעמד האצולה
המיתולוגיה המצרית, כמו שכבר סיפרנו, לא בחלה בתיאורים וכבר בהתחלה מגוללת את סיפור האהבה של איזיס ואחיה. המיתוס, כך מסתבר, לא נותר כמיתוס והשפיע מאוד על חיי המין של המצרים, בעיקר של אלו שהגיעו ממשפחות אצולה. האמונה המצרית, די גזענית יש לציין, מאמינה בטוהר הדם. בתוצאה מכך, בני מעמד האצולה נהגו לקיים יחסי מין זה עם זה בלבד, על מנת לשמור על שושלת רק מבני המשפחה.
כנראה שהבנה בגנטיקה לא כל כך הייתה להם כי הם האמינו ששני הורים מאותה משפחת האצולה יביאו לעולם צאצאים בריאים יותר ומשובחים הרבה יותר. לכן, ההקפדה על גילוי עריות הייתה טוטאלית – אחים, חצאי אחים, בני דודים – כל קומבינציה עובדת, כל עוד לא מדובר בניאוף. כדי להגיע למעמד הפרעונים, לצורך העניין, גבר היה צריך להינשא לנסיכה. לפעמים זה יכול היה להיות מספיק חשוב בשביל גבר כדי שהוא יהיה מוכן להינשא לאחותו. האיסור על גילוי עריות ביהדות נראה די מובן מאליו, אבל מסתבר שהוא עלה על רקע המציאות שהייתה קיימת באותם הימים.
גם יחסי מין הומוסקסואליים, היו עניין מקובל יותר משהוא היום. המיתולוגיה מספרת בפירוט רב את סיפור האהבה בין האל הורוס לאל סת כשהיא נכנסת ממש לפרטי הפרטים במעשי האהבה שלהם – מי עשה מה למי, מה נכנס לאן, באיזה תנוחה ואיך היה נראה הרגע של אחרי. התיאורים גרפיים למדי ואין טונים של ביקורת או רמיזה לחטא, אלא תיאור רומנטי של אהבה בין גברים. בנוסף, במערות במצרים, נמצאו ציורי קיר שמתארים גם הם יחסי מין בין גברים, מה שמגדיל את האמונה שלפיה גם הומוסקסואליות לא הייתה טאבו וכי לא בהכרח הייתה הגדרה של סטרייט או גיי.
בהתחשב בעובדה שבמצרים של היום גברים נכלאים על התנהגות הומוסקסואלית, כל זה נראה כמו מדע בדיוני. רק הפוך.
העדפות מיניות
בעולם שבו הכול מותר, מעט קשה לאפיין מה היה הטעם המיני של המצרים הקדמונים, אבל כן אפשר לשער שגם אצלם, הגודל כן קבע. פסלים שנמצאו בחפירות במצרים וציורי הקיר שנחשפו מלאים כולם בסמלים פאליים, לראווה. אפשר לחשוב שהתחרות שם לא הייתה למי יש יותר גדול, אלא מי מצייר יותר גדול, או מפסל יותר גדול. המיקומים של הציורים, היו בכל מקום והפסלים של האלים עוטרו בזקפה מרשימה. בהקבלה – אם זו הייתה המציאות היום, על המסכים בטיימס סקוור או בכיכר פיקדילי בניו יורק, היו מקרינים סרטי פורנו סביב השעון וזקפת בוקר לא הייתה משהו שיש צורך להסתיר. הנשים הנחשקות, כך מסתבר, היו הנשים השמנות יותר שנחשבו לפוריות יותר ולבוש ססגוני וקעקועים היו מקובלים מאוד.
נשים שהציעו לגברים שבשכונה שירותי מין, זונות, היו לא מעט. אלו נהגו להסתובב על בגדים בצבע כחול, לעטות על עצמן רשת דייגים (האופנה מוכרת מאיפשהו), או פשוט לנוע ברחוב בעירום (הרי הצייר שצייר על הקיר גם ככה שם זין, אז מה זה משנה?). בחניתות של זונות במצרים נמצא שהן נהגו לעשות קעקועים על גבי השדיים והירכיים הפנימיות וכך לסמן את עצמן ללקוחות פוטנציאליים.
כשמדברים על תנוחות, עקרון הפורנו נמשך. מה שנראה מרשים, אבל לא מציאותי בעליל. ציורי קיר שנמצאו במצרים מראים מראות שיגרמו לרובנו להסמיק ולא רק בגלל החום. בין הציורים המפורסמים נראה גבר שמבצע בעצמו מין אוראלי בזווית מעט בלתי אפשרית. בפועל, כנראה שהם נהנו מאותן התנוחות שאנחנו נהנים מהן היום.
המצרים ידעו לשלב בחיי המין שלהם לא מעט עזרים מסביב כדי לחמם את האווירה ולהעלות את החשק והתשוקה. תעשיית הבשמים של המצרים הייתה מפותחת מאוד ואיתה גם תעשיית המוזיקה. ציורי קיר ממקדשים מצריים מראים קשר ישיר בין מוזיקה לבין יחסי מין וחוקרים סוברים שהמצרים הקדמונים נהגו לשלב בין סקס, מוזיקה וריקודים. יש שסוברים שנעשה שימוש בכלי נגינה מרשרשים כמו רעשנים ופעמונים או מטפחות מרשרשות כמו של רקדניות בטן. אלו עשו רעש על פי ההתרחשות בין הסדינים, המקצב והשלב באקט. באופן זה, גם סימנו לסובבים שיפרגנו קצת בפרטיות עד שהרעש יסתיים.
בנוסף, פפירוסים מכילים מידע רב לגבי צמחי מעוררי חשק ומחזקי און. חסה, לדוגמא, הייתה סמל לפוריות והיא צוירה לרב כאל עם פין זקוף. ירק נוסף שנחשב בתרבות ההיא כמיני במיוחד היה הבצל שנחשב למעורר תשוקה. מחזקי און נוספים שמצוינים בפפירוסים הם הג'ינג'ר, הרימון, הכוסברה והשומר, כאשר אלו נצרכו יחד עם יין וכן צנון מעורב בדבש. פרח הלוטוס היה נחשב גם הוא למיני במיוחד ויתכן שהמצרים ידעו להשתמש בו גם כחומר נרקוטי. בציורי קיר שונים, נראה הפרח כאשר הדמויות מסניפות אותו וכן ידוע שהוא היה חלק מטקסי האשכבה.
המרדף אחר האורגזמה המושלמת
המיתולוגיה המצרית, כאמור, החלה בסיפור האהבה של אלת הפריון ושל אל המוות. כאן נוסד הרעיון שבו יחסי המין, הם האמצעי של האדם להיוולד מחדש לאחר מותו ומכאן כנראה הרדיפה של המצרים אחר האורגזמה המושלמת. כאן נכנסת שאלה פילוסופית שמעסיקה לא מעט אנשים בעולם המערבי של העידן המודרני – האם חיי המין המושלמים הם אלו חסרי המעצורים או דווקא אלו שבאים מאהבה וכבוד הדדי וויתור על הרצונות ותשוקות כמוסות?
קיבלתם עוד קושיה לחג האביב.