מחנה שטוטהוף, סמוך לכפר שטוטהוף כמה עשרות ק"מ מזרחית לגדנסק בצפון פולין, היה בין מחנות הריכוז הראשונים שהוקמו מחוץ לגרמניה הנאצית בתחילת מלחמת העולם ה-2. המחנה פעל בתחילת המלחמה כמתקן מאסר עבור מנהיגים פולניים ואינטלקטואלים שונים ועד מהרה הפך לאחד ממחנות הריכוז הנוראיים ביותר באירופה.
יותר מ-100 אלף בני אדם נשלחו לשטוטהוף לאורך תקופת פעילותו – ספטמבר 1939 עד מאי 1945. על פי ההערכות, יותר מ-63 אלף בני אדם נספו במחנה הארור לאחר שנשלחו לתאי גזים, נרצחו בידי שומרים וסוהרים, גוועו ברעב, מתו ממחלות קשות, קפאו מקור או נהרגו בזמן עבודתם במחנות העבודה.
כ-2,000 אנשי ונשות SS תפעלו את מחנה הריכוז לאורך תקופת השואה. מתוכם, רק 72 נשפטו במשפטי שטוטהוף שנערכו בתום המלחמה, כשלמעלה מ-20 נידונו למוות בתלייה. ביניהם, גם חמש הצוררות של מחנה הריכוז.
ג'ני ונדה ברקמן
ברקמן, במקור מהמבורג, גרמניה, הייתה רק בת 22 כשהוצבה כשומרת בשטוטהוף בשנת 1944. היא הייתה בין השומרות שביצעו את תהליך הסלקציה במחנה ושלחה אינספור נשים וילדים לתאי הגזים. מעבר לזה, היא טיפחה לעצמה מוניטין כאישה אכזרית שהייתה מכה אסירות עד מוות. במרוצת הזמן במחנה, היא קיבלה את הכינוי "רוח הרפאים היפה".
ברקמן ניסתה לברוח ממחנה הריכוז לפני שחרורו במאי 1945, ונתפסה בתחנת הרכבת בגדנסק. היא ושאר חברותיה נשפטו במשפט שטוטהוף הראשון שנערך בין חודשי אפריל ומאי, 1946. על פי העדויות, היא לא התייחסה ברצינות להליכים ונהגה לפלרטט עם השומרים באולם הדיונים. בגיל 24, היא הורשעה בפשעים נגד האנושות ונידונה למוות. לאחר הרשעתה היא אמרה: "אכן, החיים הם תענוג, ותענוגות הם בדרך כלל קצרים". בניגוד לחברותיה שמיררו בבכי וניסו לשנות את רוע הגזרה, ברקמן צעדה לגרדום בקור רוח בלי להביע רגשות מיוחדים.
אליזבת' בקר
_autoOrient_g.jpg)
בקר הוצבה במחנה הריכוז בשנת 1944 כשהייתה רק בת 20. בדומה לג'ני ברקמן, גם היא השתתפה בתהליך הסלקציה של המחנה ושלחה נשים וילדים לתאי הגזים. בינואר 1945, היא ברחה משטוטהוף לביתה בדנציג (גדנסק של ימינו) ושם נעצרה. בקר הודתה כי בזמן תקופתה במחנה היא הייתה אחראית למותם של יותר מ-30 נשים אותן היא שלחה לתאי הגזים. היא הורשעה בפשעים נגד האנושות ונידונה למוות.
בקר חזרה בה מההודאה לאחר ההרשעה וטענה שגזר דינה לא פרופורציונלי לפשע שביצעה, כי היא שירתה במחנה רק 4 חודשים. היא אפילו שלחה מספר בקשות לבולסלאב ביירוט, הנשיא הפולני דאז, וביקשה שיפחיתו את עונשה. בית המשפט אפילו המליץ לשנות את גזר הדין ל-15 שנות מאסר, אולם מעולם לא התקבלה ממנה בקשה רשמית לחנינה. בקר הוצאה להורג בתלייה בגיל 22.
ונדה קלאף
_autoOrient_g.jpg)
קלאף שירתה בשטוטהוף מאז 1944. היא הייתה מוכרת כאחת הסוהרות האלימות במחנה ונהגה להכות את האסירים על בסיס יומיומי. קלאף ברחה מהמחנה בתחילת שנת 1945 ונעצרה ביוני של אותה שנה.
היא הודתה במעשיה בבית המשפט ותיארה כיצד נהגה להתאכזר לאסירים. "אני מאוד אינטליגנטית ומאוד מסורה לעבודה שלי במחנה. נהגתי להכות לפחות שני אסירים מדי יום". בגיל 24, קלאף הורשעה בפשעים נגד האנושות והוצאה להורג בתלייה.
אווה פראידיס
פראידיס הגיעה לשטוטהוף באוגוסט 1944, שם היא עבדה כסוהרת. עד מהרה, היא קודמה לדרגת מפקחת ונשארה במחנה הריכוז עד אפריל 1945. זמן קצר לאחר מכן נתפסה.
מעלליה של הסוהרת הנאצית זעזעו את הנוכחים במשפטי שטוטהוף. במקרה אחד צוין: "פראידיס הורתה לחבורת אסירות להתפשט בחורף הקר ושפכה עליהן מים קפואים. היא פקדה עליהן להישאר במקום ובכל פעם שמישהי זזה, אותה אסירה הוכתה באכזריות". פראידיס הורשעה בפשעים נגד האנושות ונידונה למוות. היא נתלתה בגיל 25.
גרדה שטיינהוף
_autoOrient_g.jpg)
שטיינהוף, במקור מגדנסק, הייתה אופה וכרטיסנית ברכבת לפני שגויסה לעבוד בשטוטהוף באוקטובר 1944. היא החלה לעבוד כסוהרת וגם היא קודמה בתפקידה לדרגת מפקחת. לאורך תקופתה במחנה היא הייתה מעורבת בתהליך הסלקציה ושלחה אינספור נשים וילדים אל מותם.
בינואר 1945, שטיינהוף קיבלה אות הוקרה מיוחדת על נאמנותה לרייך השלישי. זמן קצר לפני תום המלחמה, היא נמלטה מהמחנה חזרה לביתה ושם נעצרה. במשפטי שטוטהוף, שטיינהוף צולמה מצחקקת על דוכן הנאשמים יחד עם ונדה קלאף, אליזבת' בקר וג'ני ברקמן. היא הורשעה בפשעים נגד האנושות ונידונה למוות. היא הייתה בת 24 כשהוצאה להורג.