קמתם על צד שמאל? היה לכם יום גרוע? החיים מציבים קשיים בפני כולנו, ואנחנו נאלצים להתמודד ולהמשיך הלאה. האנשים הבאים התמודדו עם מכשולים קשים הרבה יותר - והתגברו עליהם באופן אמיץ ומעורר השראה שמכניס את כולנו לקצת יותר פרופרציה.
התאומות הסיאמיות המפורסמות בעולם
אחת ל-40,000 לידות נולדים תאומים סיאמיים, רק אחוז אחד מהם שורדים את הלידה. התאומות הסיאמיות בריטני ואבי בנות ה-23, הן פשוט נס. לכל אחת מהן יש עמוד שדרה נפרד ושניהם מתחברים לעמוד שדרה אחד מתחת לצלעות; יש להן ריאות נפרדות ואפילו שני לבבות נפרדים המחוברים לאותה מערכת כלי דם, שזה אומר שאם אחת שותה יותר מדי - השנייה גם משתכרת. לכל אחת מהן יש אישיות נפרדת (למשל, כדי לבטא את חוש האופנה השונה, הן לא בהכרח מתאימות נעליים, ויש להן מכנסיים מיוחדים כשכל רגל נראית אחרת) הן אפילו עברו שני מבחני נהיגה שונים למרות שהן חייבות לשתף פעולה כדי לנהוג.
באוגוסט 2012 שודרה תכנית הריאליטי המשותפת של האחיות הנזל, שהציגה לעולם את חיי היומיום של השתיים, שברו כמה מיתוסים ונתנו לעולם הצצה ל-איך זה להיות תאומות סיאמיות. לא פשוט, אבל אפשרי!
החיים הם השרדות יומיומית, למרות שהשתיים שומרות על אינדיבידואליות, עדיין לכל אחת יד דחפים וצרכים שונים, ובכל זאת הן מצליחות בינן לבין עצמן לעבוד כגוף אחד.
הילדה הקטנה בעולם – לא ויתרה והלכה עם בני גילה לבית הספר
שרלוט גרסייד בת ה-6, ממערב יורק (אנגליה), שמגיעה לגובה של 70 סנטימטרים ושוקלת 4 קילו בלבד, סובלת מתסמונת גמדות כל כך נדירה שלרפואה המודרנית אין אפילו שם בשבילה. היא גדולה רק במעט מהתינוקת הממוצעת, ובגלל התסמונת, המערכת החיסונית שלה מוחלשת משמעותית וגם ההתפתחות המנטלית והפיזית שלה נפגעו.
למרות מצבה, לפני שנה החלה ללכת לבית הספר כמו כל בני גילה, ואף נתפרה לה תלבושת אחידה מיוחדת למידותיה. עכשיו, לאחר שנה בבית הספר, הוריה יצטרכו להעביר אותה לבית ספר אחר לילדים עם צרכים מיוחדים, מכיוון שמוחה עדיין מתפקד כמו זה של בת שנה וחצי. "אני חוששת מהיום הזה", אמרה אמה. "היא הפכה להיות ילדה מאוד פופולרית ואני יודעת שכל הצוות בבית הספר והתלמידים יבכו כשתעזוב". כשאת בגודל של הדובי שיש לך ליד הכרית, זה לא פשוט לצאת אל העולם, אבל שרלוט מנצחת מדי יום את המחלה.
החייל שאיבד את ידו במלחמה - והמשיך הלאה עם תותבת מיוחדת
רב-טוראי אנדרו גארתווייט, 26, איבד בשנת 2010 את ידו הימנית במתקפת טילים של הטאליבן. "שכבתי על הרצפה, חשבתי כאב עצום, היד שלי עלתה באש, פשוט הייתה מונחת שם הרחק מהכתף שלי. יכולתי לראות לידי את גופתו של אחד מחבריי", סיפר לאחר מכן.
כשחזר מאפגניסטן, נבחר להשתתף בפרוייקט "עצבוב שרירים ממוקד", ששינה את חייו. לפני שנתיים טס לאוסטריה לעבור ניתוח, שלאחריו יוכל לשלוט בעזרת המחשבה ביד תותבת מיוחדת, המחוברת לעצבי ושרירי החזה. לפני כמה ימים הגיע לביקורו האחרון במרכז השיקום הצבאי, בו טופל באינטנסיביות במשך 18 החודשים האחרונים. במשך הזמן הזה נאלץ אנדרו ללמוד להשתמש בידו, על ידי מיקוד מחשבותיו בשרירי החזה, וכך באמצעות אלקטרודות שישלחו אותות אל הזרוע הביונית שלו, בסופו של דבר יוכל לשלוט בתותבת.
היום הוא כבר יכול לבצע מגוון רחב של פעילויות יומיומיות, כמו נהיגה, פתיחת דלתות, גינון ואפילו בישול. הוא מספר כי היד נראית כל-כך טבעית, שאנשים בכלל לא שמים לב שהיא תותבת, עד שהם שומעים את הרעשים הרובוטיים שהיא מפיקה כשהאצבעות זזות. גיבור המלחמה מסכם: "אין סיבה להסתכל אחורה, כי אי אפשר לחזור בזמן. אני בר מזל שאני חי, זכיתי להיות כאן ואני מקווה להצליח בחיים החדשים שקיבלתי".
חלה בסרטן שגרם לו לאבד חלקים מפניו וממשיך להאבק על חייו
מרטי נשוי לאליס, בן 62, אב לארבעה וסב לחמישה, חי בסקוטסווד, ניוקאסל, ואובחן באנגיאוסרקומה בפנים, שהוא סרטן בכלי הדם. "הכל התחיל בכתם קטן, לא משהו מיוחד, אז לא דאגתי" הוא מספר "אבל אז הכתם החל להתפשט... גם בעוד 100 שנים לא הייתי מדמיין שיגידו לי שיש לי סרטן".
לא הייתה אופציה אחרת, ובניתוח של 12 שעות, הוצא הגידול. יחד איתו נלקחה חתיכה גדולה מפניו של מרטין. בכדי לא להותיר אותו ללא פנים, נלקחה פיסת עור מירכו של מרטי, והולבשה על פניו. מן הסתם, מראה פניו של מרטי כעת שונה לחלוטין. עברו כמה שבועות לפני שהיה לו את האומץ להסתכל על עצמו במראה, או לצאת לרחוב.
לאחר הניתוח, הרופאים היו אופטימיים מכיוון שהצליחו להסיר את כל הגידול, והאמינו שיחד עם הכימותרפיה, הסרטן יצא מחייו של מרטי לנצח. אך לאחר 6 חודשים, הסרטן חזר. בסך הכול עבר ריימונד מרטין 6 ניתוחים, כולל אחד לתיקון האף, לאחר שהוא הפסיק לפעול. יש חשש לכך שהוא יאבד ראייה בעין הימנית שלו, מכיוון שהסרטן התפשט לאזור.
למרות כל הניתוחים, כנראה שמרטין לא יירפא מהסרטן לחלוטין. אך הוא ממשיך לקבל טיפולי כימותרפיה פעם בשבוע, כדי להאט את התקדמות המחלה. "אני חי מיום ליום, מה עוד אני יכול לעשות? צריך לחיות את החיים ולהיות מאושרים". אופטימיות מעוררת השראה.
נולד בלי כפות רגליים – ומשחק כדורגל
גבריאל נולד עם פגם מולד שגרם לכך שכפות הרגליים שלו לא התפתחו. למרות הכול, כבר בגיל קטן הוא עשה את המאמצים ללכת, כמו כל פעוט אחר. "הוא התחיל ללכת עוד לפני שהתחיל לדבר, בגיל 10 חודשים. זה היה מדהים", אמרה אמו.
כשגבריאל מוניז בן ה-11 רוצה לצאת לשחק כדורגל ברחובות קמפוס דוס גויטקזס בברזיל, שום דבר לא עוצר אותו - אפילו לא העובדה שחסרות לו שתי כפות רגליים. כבר שהיה קטן גבריאל אהב לשחק בכדור, ואפילו הצטרף לקבוצת הכדורגל של בית הספר וזכה במדליות. כאשר הוא הולך ברחוב הוא משתמש בתותבות, אך בזמן שהוא משחק הוא מעדיף לשחק יחף - והוא עושה זאת מצוין.
לאחר שהרשים את משפחתו וחבריו עם כישורי הכדורגל שלו, גבריאל אפילו הוזמן למחנה האימונים של קבוצת הכדורגל המפורסמת של ברצלונה ב-2012, שם שיחק מול הכדורגלנים הידועים ביותר בעולם. "הוא מאוד מיומן, הוא רודף אחרי הכדור בלי פחד, הוא יודע איך לארגן משחק ויודע למסור מצוין", העיד חברו. "הדבר היחיד שאני לא יכול לעשות זה לעוף", אמר פעם גבריאל, שעכשיו עושה הכול כדי להגשים את חלומו - להפוך לשחקן כדורגל מקצועי.
חצי בנאדם – עבר תאונת דרכים קטלנית ושרד
שאולין פנג נולד כאדם בריא וחי כך עד שהיה בן 37, אז הפך לנכה בעקבות תאונת דרכים במהלכה משאית הובלה קרעה את גופו לשניים. הוא העביר כשנתיים של שיקום מתמשך בבית החולים, וצלח תהליכים רפואים אינטנסיביים כמעט בכל איבר בגופו, כדי שיוכל להמשיך ולחיות.
למרות המגבלה, הוא בחר שלא לוותר על החיים. בכל יום הוא ממשיך לאמן את הזרועות, לחלץ עצמות ולשמור על היגיינה. הוא משמש השראה לנכים מסביב לעולם בזכות רשת סופרמרקט שהקים, לה אפילו קרא בקריצה הומוריסטית "חצי - חצי". בזכות פרוטזות וכיסא גלגלים הוא נע ממקום למקום ומעביר הרצאות מרגשות על החיים בצל המגבלה. "חשוב לו מאוד לא להתלונן. הסוד הוא לשמור על אופטימיות, ותמיד להיות שמח", אומרים המקורבים. "הוא לא מוכן לתת לשום לדבר לדכא אותו".
נולדה בלי אצבעות ובחרה בתכשיטנות כמקצוע
אנט גבדיי, 48, יוצרת טבעות, עגילים וצמידים, משלבת בהם יהלומים ואבני חן בסטודיו שלה בסומרסט שבאנגליה ויצירותיה נמכרות באלפים. המומחית משתמשת פשוט בשתי ידיה, ללא כלים מיוחדים. למעשה, היא לא מבינה איך אנשים עם אצבעות מצליחים לעשות את מה שהיא עושה. "יצירת תכשיטים היא דבר מאוד מישושי, משהו שעושים עם הידיים, לכן אנשים שואלים איך אני מצליחה לייצר תכשיטים, שלא לדבר על לעשות דברים שבשגרה", ותשובתה של אנט: "איך אתם מצליחים עם אצבעות? לא יכול להיות שהן לא מפריעות לכם". לתכשיטנית רצועת יד מעור שתחתיה היא מחליקה חלקים מעבודתה אם היא זקוקה להם, ויש גם מתקן שמחזיק חתיכות בזמן שהיא עובדת עליהן. "אני פשוט מוצאת דרכים שונות לעשות דברים. יש לי רגישות לאורך כל הידיים שלי, אני יכולה להרגיש את כל מה שאני נוגעת בו ויש לי די הרבה תנועה בידיים, יש לי את המפרקים ואת התנועות, מה שאומר שיש לי את היכולת להחזיק פריטים קטנים. זה באמת רק האצבעות שחסרות לי".
גבדיי מספרת כי המשפחה תמיד עודדה ודחפה אותה לחיות את החיים, כך החלה ללמוד תכשיטנות. היום יש לה מוניטין של אחת מהתכשיטניות הטובות בבריטניה, ומומחיות באופאל (לשם). היא אומרת: "העולם מלא באנשים מסוגים שונים. הרבה אנשים חווים אתגרים והאתגר שלי הוא הידיים. למרות שאני לא באמת רואה אותן כאתגר – הן פשוט ככה".