בספרו של לואיס קרול, 'אליסה בארץ הפלאות', ישנן לא מעט דמויות שזכורות עד היום בתרבות הפופולרית – אחת מהן היא דמותו של הכובען המטורף במסיבת התה, בה הוא עורך בכל יום חגיגות "אין יום הולדת". בזמן שהדמות הפכה לחלק בלתי נפרד מאחת מיצירות הספרות המקסימות בכל הזמנים, רבים לא יודעים שבתקופה בה פורסם הספר כובענים מטורפים היו תופעה שכיחה מאוד בבריטניה.

מי שנראה בהתחלה בתור דמות מעט מוזרה, שלא לומר מופרעת, ככל הנראה סבל מהרעלת כספית שהייתה נפוצה מאוד בקרב בעלי המקצוע. כלומר, כובענים – אנשים שמכינים מגבעות וכובעים. למעשה, התופעה הייתה שכיחה כל כך שבגללה טבעו את הביטוי "Mad as a Hatter" (מטורף ככובען).

בשלהי המאה ה-19, רופאים החלו לאבחן את התופעה בקרב אנשים שהיו חשופים לאדים של כספית ואלו היו בעיקר כובענים. בזמנו, הם היו מכינים מגבעות וכובעים אחרים מסוגי עור שונים ופרווה. על מנת שיוכלו להפריד את העור מהפרווה, הם היו מרתיחים את העור בתרכובת כתומה של כספית וחנקן. לימים נהגו לקרוא לפעולה הזאת "Carroting" (מלשון: "גזר"), בגלל הצבע הכתום של התרכובת.

כתוצאה מזה, כובענים היו חשופים לאדים הרעילים שפגעו במערכת העצבים שלהם וגרמו לבעיות נוירולוגיות. ההרעלה הייתה גורמת לתופעות לוואי כמו חוסר שקט, התרגשויות, ביישנות יתרה ואינסומניה. במקרים כרוניים, היא אפילו הייתה גורמת להתקפים פסיכוטיים, הזיות, חזיונות וגם לנטיות אובדניות.

A post shared by Paige McKay (@paiges_mckay) on

בשנת 2010, כשיצא העיבוד הקולנועי של הבמאי טים ברטון לספרו של קרול, ג'וני דפ היה זה לוהק לגלם את דמותו של הכובען. בסרט, ניתן לראות שיש לו שיערות בצבע כתום. דפ סיפר בראיון למגזין הלוס אנג'לס טיימס שזה לא היה סתם: "הכובען הוא לא סתם מטורף, הוא הורעל. אפשר לראות שהחומר יוצא לו דרך השיער ודרך הציפורניים".

כיום, התופעה כמעט ונעלמה מהעולם. היא עדיין שכיחה במדינות כמו פרו ואינדונזיה, שם כורי זהב משתמשים בתרכובת על מנת להפריד את המתכת מהאבנים. ישנם כמה אירגונים ללא מטרות רווח שמנסים ללמד כורים שיטות אחרות להפריד את הזהב ולמגר את התופעה, אבל השימוש בכספית עדיין מאוד פופולארי.

אז בפעם הבאה שאתם צופים ב'אליסה בארץ הפלאות', רק שתדעו שהכובען לא מטורף – הוא הורעל וגם כנראה שוקל להתאבד.

(מקור)