תמיד רצינו קבורה ויקינגית – פשוט שימו אותנו על סירה והרוח תיקח אותנו. לא תצטרכו לטרוח עם עלייה לקבר, ואזכרות, ופרחים. פשוט שכחו מאיתנו, אנחנו חיינו ביניכם כמו צמח בר. אחרי שראינו את תוצאות המחקר הבא – התחרטנו. שימו אותנו בארון אטום עמוק באדמה – תודה. חוקרים שאף אחד לא ביקש מהם לחקור את זה, אך עשו זאת בכל זאת, שיקעו בים כלוב כשבתוכו פגר של חזיר.
מטרת המחקר הייתה לחקור את תהליך הריקבון בקרקעית הים, במים עשירים בחמצן במיצרי גאורגיה. הממצאים גילו כי אמנם העצמות שרדו עד תום תקופת המחקר בן החצי השנה, אך כשהפגר הפך לשלד בלבד בפחות מ-4 ימים.
החוקרים עקבו אחרי שני פגרים של חזירים באביב, ואחרי שניים בסתיו. הגופות הונחו בעומק של כ-300 מטרים. הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי Plos One והיו, כפי שחשדנו, מזעזעים. הפגרים הורדו מטה בכלוב חשוף המצויד במצלמות, אמצעי מדידה של טמפרטורות, חמצן וגורמים אחרים.
בשתי העונות גילה הצוות כי הגופות נטרפו במהרה על ידי עדר של Lyssianassid Amphipods, יצור זעיר דמוי חסילון. באביב הפגרים הפכו לשלדים ב-4 ימים, ובסתיו ב-3 ימים בלבד. מחקרים קודמים גילו כי גוף החזיר הוא הדבר הכי דומה לגופת אדם, בגודלה, בסוג העור, ובבקטריות שהיא נושאת. במים רדודים יותר הגופה תשרוד שבועות ואפילו חודשים.
בחודשי האביב גילו החוקרים שאפילו כרישים ניזונו מהפגרים, אך הם איבדו עניין לאחר מספר נגיסות. לאחר 24 שעות הכרישים הפסיקו לנגוס בגופה, אך המשיכו לחוג סביבה במשך 48 שעות. בשלב זה הגופה כבר התכסתה לחלוטין בשכבה עבר של יצורי החסילון, שאכלו תחילה את האיברים הפנימיים והרקמות, ורק לבסוף את עור החיה. לבסוף, זן אחר של חסילון ניזון מסחוס העצמות.
למעשה, למחקר הייתה מטרה חשובה יותר מלהגעיל אותנו: הממצאים מועילים לצוללנים המחפשים אחר גופות שטבעו בעומקים גדולים, וכך אפשר לחשב את כדאיות החיפוש, שבעמקים כאלו עלול להיות מסוכן לבני האדם.
(מקור)