היא שוקלת בין 2 ל-2.5 מיליגרם ואורכה מגיע לכ-2.5 סנטימטרים, אבל נחשבת לאחד מהיצורים המסוכנים ביותר לאנושות. נקבת היתוש לא רק מציקה לנו בקיץ, אלא מעבירה מחלות מסוכנות ביניהן זיקה, קדחת דנגי, קדחת מערב הנילוס, קדחת המוח היפנית ועוד מחלות שעלולות להיות קטלניות לבני אדם (הקטלנית מכולן היא המלריה, שהורגת מדי שנה מעל מיליון בני אדם, רובם ילדים מתחת לגיל 5).
רק השבוע, בבדיקות שגרתיות שקיימו האגף למזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה בשיתוף עם משרד הבריאות, אותרו – לראשונה השנה בישראל – יתושים הנגועים בנגיף קדחת מערב הנילוס במושב עידן שבמועצה האזורית ערבה תיכונה. תחלואה בקדחת מערב הנילוס נגרמת על ידי נגיף המצוי בעיקר בעופות, ומועבר לאדם באמצעות עקיצת יתושים. במקרים בהם מתפתחת מחלה היא קלה ומתבטאת בחום ובכאבי ראש ושרירים, אך בקרב חלק קטן מהחולים, המחלה עלולה להסתבך ולגרום לדלקת מוח ואף למוות.
בזמן העקיצה מוצצת היתושה את דם היונקים לשם השגת חלבונים הדרושים להתפתחות ביציה. בפעולה זו מחדירה היתושה לפצע נוגדי קרישה כדי שתוכל לשאוב דם מספיק זמן מבלי שהוא ייקרש, ויחד איתם מועברים לנעקץ גם וירוסים, טפילים וחיידקים מחוללי מחלות במידה שהיא נושאת אותם. היתושה משמשת בעצם כווקטור – נשא של מחוללי מחלות ומעבירה אותם בין יונקים שונים. כך גורמת היתושה הזעירה למותם של כל כך הרבה בני אדם.
במחקר שנערך באוניברסיטת רוקפלור שבניו יורק, פורסם בעיתון המדעי Cell ונסקר בפברואר 2019 בכתב העת המדעי Nature, נבחן דפוס האכילה של היתושה ממין אדס מצרי (Aedes aegypti), שמשיכתה לבני אדם לעומת יונקים אחרים חזקה במיוחד. כאשר היתושה שבעה, פוחתת משמעותית המשיכה שלה לבני אדם והיא לא תעקוץ במשך מספר ימים, עד להטלת ביציה. ללא "ארוחת דם", היתושה לא יכולה להשלים את מחזור הרבייה שלה ובעקבות מחסור בחלבונים הדרושים לייצור והתפתחות ביציה היא אינה מתרבה.
שבעות ליומיים
תחושת רעב ושובע אצל מינים שונים, מבני האדם ועד תולעים, מושפעת מאותו קולטן (רצפטור) – חלבוני הנקרא Neuropeptide Y או בקיצור NPY. במחקרים קודמים גילו שניתן לווסת את רמת השובע באמצעות קולטן זה ועל בסיס הידע הזה אף פיתחו תרופות מדכאות תיאבון אצל בני אדם.
במחקר החדש החוקרים חשפו את היתושות לחומרים פעילים שמשפיעים על קולטני NPY חומרים שמכילות תרופות לדיכוי תיאבון אצל בני אדם שמשמשות לטיפול בהשמנת ייתר.. ממצאי המחקר הראו כי יתושות שניזונו מן התרופה שהכילה את חומרים פעילים שנקשרים לקולטן ה-NPY נמשכו פחות ליונקים, תיאבונן דוכא במשך יומיים שלמים, שבמהלכם הן לא עקצו בני אדם.
בשלב הבא, רצו החוקרים להבין כיצד עובד מנגנון דיכוי התיאבון בקרב היתושות. אצל יתושות קיימים 49 קולטני NPY שונים עליהם יכולה להשפיע התרופה האנושית. החוקרים בדקו בנפרד כל אחד מ-49 הקולטנים הללו באמצעות גידול הקולטנים בתרבית תאים ומצאו כי הקולטן NPYLR7 הוא זה שעליו משפיעה התרופה מדכאת התיאבון. כדי לוודא את הממצאים הללו רצו החוקרים לראות מה יעשו יתושות ללא הקולטן NPYLR7. על מנת לייצר יתושות שאצלן הקולטן הנ"ל אינו תקין ועל כן אינו פעיל, השתמשו החוקרים בטכנולוגיית עריכה גנטית בשם קריספר (CRISPR) באמצעותה ניתן לערוך את הגנום של יצורים שונים. ואכן יתושות שבהן נערך הגנום והקולטן NPYLR7 שלהן לא היה תקין המשיכו לחפש בני אדם ולעקוץ אותם גם מיד לאחר ארוחת דם דשנה. ממצאים אלה הוכיחו את חשיבות הקולטן הנ"ל בתהליך היוצר תחושת שובע אצל היתושות. בשלב הבא, החוקרים רצו למצוא דרך להפעיל את הקולטנים הללו כך שהיתושות יחושו תחושת שובע בלי קשר למועד האחרון בו אכלו מנת דם אנושי וכך יפסיקו לחפש ולעקוץ בני אדם.
המטרה הסופית של החוקרים היא ליצור חומר פעיל שישפיע רק על היתושות ולא על בני אדם, שכן התרופות מדכאות התיאבון שמשפיעות על הרצפטור NPYLR7 משפיעה גם על תחושת התיאבון אצל בני אדם. לכן, החוקרים בדקו 265 אלף חומרים שונים והצליחו לבודד מתוכם 6 חומרים פעילים שהשפעתם פועלת רק על הקולטן של היתושות ולא על בני אדם. שימוש בחומרים הללו יגרום ליתושות להפסיק לחפש בני אדם ולהפסיק לעקוץ וכך תימנע העברת מחוללי מחלות שהיתושות נושאות אתן. עכשיו צריכים החוקרים לבחון את תפקוד החומרים הללו מחוץ למעבדה ולנסות לפתח תכשירים פעילים שיאפשרו לדכא את התיאבון של היתושות. כאן מתעוררות מספר בעיות חדשות, כרגע דרוש ריכוז גבוה מאוד של החומרים הפעילים שזוהו על מנת לקבל את אפקט דיכוי התיאבון אצל היתושה (למשך 3-2 ימים) ועל כן מנסים החוקרים לסנתז חומר פעיל חזק יותר שישפיע כבר בריכוז נמוך על היתושות. בנוסף, צריך לפתח שיטת העברה יעילה שתמשוך את היתושות באמצעות הריחות הנכונים וריכוז מתאים של פחמן דו-חמצני ותפתה אותן להכניס לאכול את החומר הפעיל, כל זה צריך להתבצע מבלי למשוך פרפרים וחרקים אחרים שעלולים לצרוך את החומר ולהיפגע.
דוגרים בפקק של בקבוק
כנראה שעד שתוצאות המחקר יתורגמו למוצר מסחרי יעיל ובטוח כנגד עקיצות יתושים יעבור זמן לא קצר, בינתיים נצטרך להסתפק בצעדי מניעה יעילים אחרים לפני המפגש עם יתושה רעבה. "יש שני סוגים עיקריים של יתושים שנושאים מחלות ושיש בהם פוטנציאל להוות מפגע סביבתי בישראל: הקולקס Culex) pipiens ו (Culex perexiguus –שפעילים בלילה ויתוש הטיגריס האסיאני, שפעיל ביום", אומר אלון בר, מרכז בכיר ללוחמה במזיקים במחוז מרכז במשרד להגנת הסביבה. "הזחלים של הקולקס, שידועים בתור מעבירי מחלת קדחת מערב הנילוס, יכולים להתפתח במגוון רחב של מקווי מים – מזוהמים, מזוהמים חלקית וגם מים נקיים. לכן, רוב הטיפול ביתוש זה מבוצע על ידי הרשויות המקומיות, שתפקידן לנטר בשטח את בתי הגידול של היתושים ולהדבירם אם מוצאים מפגע".
בר מוסיף שיש גם פעולות הסדרה שאפשר לעשות במים עצמם: אם מדובר במים נקיים, הטיפול הוא באמצעות הדברה ביולוגית, כלומר שימוש באויבים טבעיים כמו דגי גמבוזיה, שניתן לגדל בבריכות מלאכותיות בחצרות בתים. "אם מדובר במים מזוהמים, חשוב מאוד לדאוג לזרימה ולדאוג שלא תהיה צמחיה שטבולה במים, משום שזה מעודד התפתחות של נחילי יתושים", הוא אומר.
הטיגריס האסיאני מתפתח אך ורק בכלי קיבול קטנים של מים נקיים. "מדובר ביתוש מאוד בעייתי", אומר בר. "גם בגלל שהוא פעיל ועוקץ ביום, עף למרחקים קצרים ביותר, וגם בגלל שיש לו יכולת להעביר מגוון רחב של מחלות כדון קדחת מוח יפנית, קדחת הדנגי (שנפוצה בדרום מזרח אסיה ובאפריקה) וגם וירוס הצ'יקונגוניה (שמקורו באזורים טרופיים, אך נפוץ בשנים האחרונות גם באירופה בדרום איטליה ובאזורים נוספים). נכון להיום הוא לא מהווה בעיה קשה בישראל מבחינת העברת מחלות, אבל הפוטנציאל יושב ומאיים מעלינו כל הזמן".
כיום הטיגריס האסייאתי נמצא בעיקר בגינות פרטיות ולכן הטיפול בו יותר קשה – האחריות לטיפול נופלת על התושבים מפני שהרשות המקומית אינה יכולה להיכנס לאנשים לחצר הפרטית, ולדאוג לכך שלא יהיו בה כלי קיבול שמכילים מים (תחתיות של עציצים ואדניות, נקודות ניקוז של מי מזגנים ועוד).
"ידוע שכל מקום שבו מים עומדים שבוע ויותר יכול להוות מקור דגירה", אומר בר. "זאת משום שמשך ההתפתחות של יתוש הטיגריס האסיאני נמשך כשבוע. היתושים יכולים להתפתח בכלי שגודלו כפקק בקבוק ועד לכלי שגודלו כאמבטיה. הטיפול המתאים הוא החלפת מים עומדים לפחות פעם בשבוע או מילוי כלי הקיבול בחול ים (לדוגמא תחתית של אדנית). ההמלצה הכי חשובה היא, לסרוק את הגינה הפרטית ולוודא שאין מקומות שיכולים לשמש מקור מים".