כנראה שאנחנו מתים על חיות מסוכנות; איזה הסבר אחר יש לשרשראות של הערסים עם שן של כריש או זנב של עקרב? אבל יש כמה חיות מסוכנות וחזקות הרבה פחות מפורסמות. הכריש, אגב, בכל זאת ברשימה כי הוא אפילו יותר מפתיע ממה שאתם חושבים.
הכי חזק: פיל אפריקני
ברור שצריך לפחד מפיל עצבני. לדבר הזה יש שני חטים ארוכים והוא בעל החיים היבשתי הגדול ביותר - שישה טון פחות או יותר. אז כמובן שאם הוא רץ לכיוונכם במהירות מרשימה של 40 קמ"ש במאה המטרים הראשונים (מהיר יותר מיוסיין בולט, למקרה שנדמה לכם שתוכלו לברוח), הוא ימעך אתכם בלי בעיה.
שאר בעלי החיים יודעים את זה ולכן לפיל אין אף אויב טבעי (ציידים לא חוקיים הם ממש לא אויבים טבעיים - סתם נבלות), אבל הפיל הוא הרבה יותר מסתם דבר גדול ואפור עם אף ארוך.
אבל אחרי שזה נאמר, חשוב להבין שהפיל בעיקרון היא חיה רגועה. רוב הסיכויים שאם תעמדו במרחק מאה מטרים ממנו הוא ישים לב ועדיין לא יתקוף. אבל כבר היו מקרים שפילים תקפו חיות שגרמו להם לחוש מאויימים גם במרחק של 500 מטרים.
למרות גודלו יכול הפיל להסתתר בקלות בין העצים, חוש הריח שלו מפותח והוא מסוגל להריח סכנה ממרחק של שני קילומטרים, ובעזרת האוזניים הענקיות הוא מסוגל לשמוע את החיה המתקרבת הרבה לפני שהיא שומעת אותו. ובנוסף יש לו מוח במשקל 5.5 קילוגרמים שהופך אותו לחיה די חכמה.
העסק מתחיל להתחמם באמת עם החיה הרגועה-ברוב-המקרים הזו בתקופת הייחום. אז עולה כמות ההורמונים אצל פיל זכר פי 60 מהרגיל, מה שגורם לו לרצות להזדווג עם כל נקבה ולתקוף כל מה שהוא רואה.
במצבים כאלה שרדו פילים זכרים שתי יריות של רובה ציד מגנום קליבר 0.460 (שבמצב רגיל היה מפיל אותם בירייה אחת) ומעכו את הצייד שירה בהם. יש גם סיפורים על פילים חרמנים שהפכו ג'יפים ואף העיפו קרנפים לגובה של חמישה מטרים באוויר.
כשמנסים לעצור פילים מיוחמים על ידי קשירתם בשלשלאות ברזל, הם חכמים מספיק כדי לתקוע את החטים שלהם בטבעות ולשבור אותן. בקיצור, בפעם הבאה שאתם רואים פיל, אל תזרקו עליו בוטנים.
הכי ארסית: צרעת הים (מדוזה קובייתית)
לבעלי החיים היבשתיים היו בסביבות 300 מיליון שנה להתפתח אבל לבעלי החיים הימיים היה מיליארד שנה, וידוע שככל שלטבע יש יותר זמן - כך הוא יוצר בעלי חיים מדויקים וקטלניים יותר. הכריש, למשל, הוא מכונת הרג מושלמת. מדוזת הצרעה המשוטטת במים מול חופי אוסטרליה, לעומת זאת, רחוקה מלהיות מושלמת אבל היא כנראה החיה המוכרת האי ארסית שיש.
משקלה שני גרמים בלבד, הכיפה שלה יכולה להגיע לגודל של כדורסל ו-15 הזרועות שלה מגיעות לאורך של שלושה מטרים כל אחת. למזלם של האוסטרלים הארס בתוכה סופג כל טיפת שמש ויוצר אפקט זוהר שמאפשר לראות אותה מתקרבת גם בשעות דמדומים.
בשעות הלילה צרעת הים נחה על קרקעית הים אבל ביום היא מסתובבת וצדה שרימפסים ודגים קטנים. בעזרת הארס שלה היא משתקת את הטרף ומי שנלכד בזרועותיה בסופו של דבר יתמוסס.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
בני אדם, מפאת גודלם, כמובן לא יתמוססו אבל הארס יעצור את ליבם תוך שלוש דקות. זה בהנחה שלא תטבעו קודם, משום שהארס גם משתק את היכולת של המוח לתת פקודות לשרירים.
אם רק תחשפו קצת לארס לא תמותו, אבל יש מצב שתרצו. אנשים שעברו את החוויה תיארו את הכאב כ"בלתי נתפס" וילדים שנעקצו לא בכו - הם צרחו. מצילים טוענים שעדיף לכרות האיבר שנעקץ מאשר לתת לאדם לסבול את הכאב ומשנת 1884 הרגה המדוזה 63 אנשים. בקיצור, אל תנסו לגעת בה אפילו עם מטקה.
הכי מפתיע: לוריס איטי
פשוט תסתכלו על החיה הזו ותנסו לא להגיד "אווו". עם העיניים הגדולות האלו, הפנים הצרות והאוזניים החמודות - בא לך פשוט לקחת אחד כזה הביתה ולתת לילדים לישון איתו. אבל אולי לא כדאי.
מסתבר שליונק המאמי הזה יש ארס חזק למדי שהוא מחזיק במרפקים. אם חיה כלשהי תרצה לאכול את הלוריס, היא תסבול מכאב בטן נוראי ובסופו של דבר אף עלולה למות. לכן, באופן לא מפתיע, אין הרבה יצורים שמחליטים לנשנש אותם.
את הרעל הזה מורחים ההורים על ילדיהם הקטנים כדי למנוע תקיפות. בנוסף, אם מישהו בכל זאת מנסה לתקוף אותו, הלוריס יכול למצוץ את הארס מהמרפקים, להעביר אותו לפה ואז בנשיכה להרעיל את התוקף. בקיצור, קנו לילד דובי.
הכי רוצח המונים: יתוש
מלבד היותו היצור הכי מעצבן, היתוש הוא היצור שאחראי להרג הרב ביותר של בני אדם מכל יצור חי אחר. אמנם קל להרוג אותם אבל רק לאחר שהם עוקצים, ואז הנזק כידוע כבר נעשה.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
היתוש עצמו אינו מסוכן כמו המחלות שהוא נושא ומעביר בכל פעם שהוא מוצץ לכם את הדם. מלריה היא המוכרת ביותר, והורגת כ-20 אחוזים מהנדבקים בה גם כשהיא מטופלת. בנוסף מפיץ היתוש את וירוס הנילוס המערבי, הקדחת הצהובה, תולעים עגולות, טולרמיה ועוד. כולן קטלניות, כמובן. וכדי להוסיף על הבאסה, ברוק שלו יש היסטמין המגרה את העור וגורם לנו להתגרד.
למרות שהיתושים עצמם פחות מסוכנים לבני אדם, בנוסף להעברת מחלות, הם יכולים גם להרוג בכוחות עצמם בעלי חיים אחרים. בערבות אוסטרליה ודרום סהרה, למשל, מקווי מים רדודים מספקים ליתושים כרי רבייה מצוינים וכשהזחלים בוקעים הם תוקפים בלהק של יותר ממיליארד חרקים, יורדים על פרה או גמל ומשאירים אותם ריקים מדם תוך 10 דקות.
הכי קטן: עכביש ברזילאי נודד
מכירים אלמנה שחורה? אז העכביש המפורסם הזה זז מהדרך כשעכביש הנודד עובר מולו בסמטה. העכביש הברזילאי יכול להגיע לגודל של 25 סנטימטרים, מסתובב במקומות קרירים וחשוכים, כמו שק השינה שלכם בטיול, למשל, והנשיכה שלו פי שניים יותר ארסית מהאלמנה השחורה.
הכאב העצום שנגרם בעקבות נשיכה של בן השטן הזה נובע מהמוליך עצבי "סרוטונין" המוחדר למחזור הדם בנוסף לרעל העצבים הרגיל שיש לעכבישים ארסיים. בעוד הארס יתעסק בלכבות לכם את המערכות הבסיסיות, הסרוטונין נע למוח וגורם לרעידות וכאב עצום בכל הגוף.
למזלם של הנעקצים, לא כל נשיכה ממיתה. לרעתם של הגברים שנעקצו, כל נשיכה גורמת לזקפה אדירה וכואבת הנמשכת שעות. כדי לשחרר אותה, יש מצב שרופא יצטרך לדקור את מר שמח ולהקיז ממנו דם.
הנבל הקטן הזה אמנם מצוי בעיקר בדרום אמריקה אבל בשל חיבתו למקומות חשוכים, פעמים רבות הוא נכנס לארגזי אחסון, בדיוק כמו אלה ששולחים בהם בננות מדרום אמריקה לכל העולם.
הכי מכונת הרג: כריש
טוב, לכולנו ברור שעם השיניים כאלה, באורך של שבעה מטרים ובמשקל של שני טונות, כריש, ובמיוחד העמלץ, היא חיה מסוכנת – לפחות אם היא מחליטה לתקוף (שזה לא מצב שכיח כמו ששפילברג היה רוצה להאמין).
אז הנה רק כמה פרטים טכניים כדי לחזק את הנושא: כריש יכול להריח דם ממרחק שמונה קילומטרים, בביס אחד הוא מסוגל להוריד 14 קילוגרמים של בשר. הוא נע במהירות של 40 קמ"ש, ורק לשם ההשוואה - מייקל פלפס שחה במהירות של שמונה קמ"ש. והוא השחיין המהיר בעולם.
אבל לכריש לא מספיק חוש ריח חד, מהירות וכוח. יש לו גם כוח-על - הוא מסוגל לחוש את הזרם החשמלי המזערי שנפלט מכל תנועת גוף שלנו. הכריש הלבן הגדול יכול לחוש בחצי מילארדית וולט (כלומר, חצי מאחד חלקי מיליארד), ובמרחק של מאה מטרים הוא יכול לחוש את הלב שלכם פועם. בהנחה שהוא לא נעצר מהפחד.
הכי יפה: ברבור
אבל... אבל ברבור הוא סמל ליופי, לא? הברווזון המכוער הפך לברבור, כולנו רוצים להיות ברבורים אבל מתברר שכמו בחורה יפה, שתשאיר אתכם מדממים מכאב אם תתנהגו לא יפה, הברבור יקרע לכם את הצורה אם תנסה לפגוע לו בילדים.
אמנם ציפורים רבות יגנו על צאצאיהן בפני תוקפים, אך בניגוד להן הברבור לא מוותר אף פעם, לא משנה כמה הטורף חזק. הוא ימשיך עד שאחד מהם ימות וכדי להבטיח שזה לא יהיה הוא בכל פעם מחדש, הברבור ינשוך ויכה ואף ינסה להטביע את טרפו בתרגיל תעופה שמסתיים בדחיפתו לתוך המים. וזה מסוכן מאוד לבעלי חיים שאינם יודעים לשחות. נניח, הילד השמנמן שרודף אחרי החיה האצילית הזו בפארק.
אנשים שהותקפו על ידי ברבור גילו כי הדרך היחידה להתגונן נגדו היא לאחוז בצווארו הארוך ושליחתו לקיבינימט. ואז כדאי מאוד לברוח כי הוא יחזור. באירלנד, שייטים מוותרים על אימון במקרה שיש ברבור במים בשל החשש שבטעות הם ירגיזו אותו והוא לא יניח להם.
הכי רשע: אדם
אם נתור רגע את מחוזות הפילוסופיה, ברור לכל בר דעת שאין מין מסוכן יותר מהאדם. או, יותר נכון - אין מין אכזר יותר, לפחות לא על כדור הארץ. כל ההיסטוריה שלנו מחולקת לפי מלחמות ואם יש משהו אחד החוזר על עצמו לאורך כל שנות קיומנו זה הרג והרס.
אנחנו המין היחיד שניסה להכחיד מינים שלמים אחרים - אף חיה בטבע לא עושה זאת. כשפיל חש שהוא אוכל יותר מדי עשב באזור מסוים, הוא יעבור לאזור אחר כדי שהעשב יחזור לצמוח. אבל אצלנו, כל תובנה ופיתוח טכנולוגי משרתים בשלב מסוים את תעשיית המלחמה.
אבקת שריפה נועדה בכלל להציל חיים, מטוסים ממש לא נועדו להשליך פצצות וסכין יכול להציל חיים באותה מידה שהוא יכול לקחת אותם. רוצים להסתובב עם שרשרת שאומרת שניצחתם מין מסוכן? שימו אגודל בתליון שלכם. בקיצור, שום דבר לא ישתנה עד שכל אחד מאיתנו יבחר לא לפחד ויתחיל לאהוב (אולי מספיק עם הציניות, כבר) ועד אז נמשיך לחשוב שאנחנו טורפים ונהיה גאים בכמה קבבים אנחנו מסוגלים לתקוע.