"חיות באות מבחינתי לפני אנשים": כך אומרת קארן פאולילו, מייסדת קרןTurgwe Hippo שבסיסה בדרום-מזרח זימבבואה. "זה נשמע נורא דרמטי, אבל אם הייתי צריך לבחור בין הצלת חיי אדם לבין הצלת חיי חיה, הייתי בוחרת בחיה". פאולילו בילתה עשרות שנים בטיפול בהיפופוטמים. במהלך פעילותה היא נלחמה בציידים ועברה "גיהינום", לדבריה, כשבעלה נעצר בגלל אי הבנה הקשורה לאחד מבעלי החיים המאסיביים. היא מכונה "Madam Mvuu" על ידי המקומיים, כינוי שמשמעו המילולי הוא "גברת היפו".
מביתה בזימבבואה, פאולילו מספרת בראיון למגזין ה-Metro איך מנערה צעירה מבקינגהמשייר, כפר בדרום-מזרח אנגליה, הגיעה לאפריקה והתחילה לטפל באחת החיות שנחשבות למסוכנות ביותר בכל היבשת. פאולילו הייתה משוגעת על חיות כבר כילדה. טפט של פוני היה תלוי בחדרה, וספרים כמו טרזן ועוד כאלו הקשורים לבעלי חיים עמדו על מדף הספרים שלה. אמה של פאולילו עבדה בגן החיות הסמוך למנזר בכפר, שבו חיו בעלי חיים כמו חזירים, ארנבות ואפילו לאמות.
"בצעירותי הייתי מוקפת בבעלי חיים", אמרה פאולילו. "עד גיל שבע יכולתי לספר לתיירים הכל על חיות הבר המקומיות במנזר. התאהבתי בפוני הרים וולשי בשם 'קוצ'ק' ואמא שלי חסכה כסף במשך שנה כדי לקנות לי אותו. הוא היה דבר קטן ומדהים, וזה היה הקשר האמיתי הראשון שלי עם בעל חיים". בגיל 15, הקרקס הגיע לעיר וחייה השתנו.
בקרקס היו סוסי פוני וסוסים ערבים יפהפיים. במהלך ביקור במקום היא שאלה את בעל הקרקס, פיטר הופמן, אם היא יכולה להצטרף אליהם כדי לטפל בחיות הקרקס – בחינם. "הדבר הבא שאני זוכרת הוא את אמא שלי במטבח עם מברק בידה. זאת הייתה הזמנה להצטרף לקרקס 'הופמן' בלונדון. היה לי קרוואן משלי והתפקיד שלי היה להסתובב עם פרה גדולה מסביב לזירת הקרקס בכל ערב".
פאולילו אומרת שבזמן שהותה בקרקס היא התבקשה לעתים קרובות "לשתוק" לאחר שהצביעה על התנאים של בעלי החיים, ונרתעה בכל פעם שראתה אריה תקוע בכלוב או בדוב כבול מוכה באפו. כמה חודשים לאחר מכן, היא עזבה את בית הספר ובילתה שישה חודשים כעיתונאית בסוכנות חדשות בבקינגהמשייר, לפני שעברה לגור עם בת דודה בבורנמות', שם קיבלה עבודה בקזינו. עם זאת, מה שהיא רצתה יותר מכל היה לעבוד עם בעלי חיים מעבר לים. אז, הגורל הפגיש אותה במקרה עם עובד בקזינו שגר בעבר בזימבבואה. היא הגיעה לחברת הקזינו שבה עבד ושאלה אם הם צריכים עובדת. 10 ימים לאחר מכן, פאולילו – אז רק בת 19 – עלתה על מטוס כדי להתחיל את חייה החדשים.
"לא באמת רציתי לעבוד בקזינו", צחקה פאולילו כשהיא נזכרת בחודשים הראשונים שלה בחו"ל. "הייתי צריך סיבה להגיע לאפריקה. בסופו של דבר, פרסמתי מודעה בעיתון כדי לשאול אם יש עבודות עם חיות שמתאימות לאישה צעירה. זה לא ממש עבד. אני זוכרת שחקלאים ענו לי ושאלו אם אני יכולה להתחתן איתם". עד שיום אחד חברת ספארי בזימבבואה החליטה לשכור אותה.
פאולילו הגיעה לבחינת רישיון המדריכים המקצועיים בפארקים הלאומיים – האישה הראשונה שעשתה זאת – ועברה. אחד מתפקידיה היה לקחת תיירים לסיורים כדי לצלם תמונות של חיות בר. בסוף שנות השמונים היא קיבלה מכתב מג'ורג' אדמסון, מי שמכונה "איש האריות של אפריקה", שהציע לה מקום ב"מקדש שלו" בקניה. למרות ההזדמנות, פאולילו בחרה להישאר וללמוד יותר כמדריכה בספארי. שם היא גם פגשה את בעלה לעתיד, הגיאולוג הצרפתי ז'אן-רוג'ר. "ב-1989 ג'ורג' אדמסון נרצח על ידי שודדים ונערה שעבדה עבורו נאנסה", אומרת פאולילו.
אפריקה מייבשת את הדמעות
ב-1992 הייתה בצורת אדירה בדרום אפריקה. פאולילו ובעלה גרו בקרון ליד נהר טורגווה. כשהמים והעשב נעלמו הם הבינו שאוכלוסיית ההיפופוטמים המקומית בסכנה חמורה. "כל דבר בי אמר 'אני חייבת לעשות משהו, אני לא יכולה לתת להם למות'. אפשר היה לראות את הצלעות מבצבצות מכמה היפופוטמים שגוועו ברעב. באותם ימים לבעלי הייתה עבודה טובה וקצת כסף, אז חסכתי כמה אלפים ואמרתי לו 'אני הולכת להציל היפופוטמים'".
כדי להאכיל את החיות, פאולילו קנתה אוכל בשם "קוביות סוסים" ונסעה עשר שעות הלוך-ושוב לבירת זימבבואה כדי להצטייד בחציר. בינתיים, ז'אן-רוג'ר בנה בריכת שחייה ענקית ברוחב 6 מטרים ובאורך של 23 מטרים ליד ביתם כדי שההיפופוטמים יוכלו לטבול בה ולהימנע מהתייבשות. כשהגשם סוף סוף הגיע, פאולילו היתה נחושה להמשיך בעבודתה ובשנת 1994 הקימה את קרן ה-Turgwe Hippo. "למדתי יותר על היפופוטמים בעשרה חודשים במהלך הבצורת מכל השנים כמדריכה בספארי", היא אמרה. "לא רציתי להפסיק".
במהלך 20 השנים האחרונות מספר ההיפופוטמים באפריקה ירד מסביבות 160,000 ל-90,000 בעקבות בצורות וציד. לדברי פאולילו, אפשר היום למכור את השיניים החדות דמויות החטים של בעלי החיים כחלופה לשנהב של פילים. היא וז'אן-רוג'ר שוכרים שומרים ופקחים כדי להגן על העדר שלהם, ולאורך השנים גילו אלפי מלכודות על אדמתם. בני הזוג אף נתקלו בעבריינים חמושים ברובי קלשניקוב (AK-47).
השיא הגיע במהלך שנת 2005, אז הייתה מתיחות פוליטית גדולה בזימבבואה.יום אחד המשטרה הופיעה בביתם של בני הזוג והובילה את ז'אן-רוג'ר למעצר, בטענה שהוא רצח צייד שחדר לשטחם. הוא שוחרר במהירות כשהתברר שלא היו שום ראיות לכך. במציאות, אומרת פאולילו, סביר להניח שהפולש נתקל בהיפופוטם תוקפני בשם "צ'יקי" ונהרג. עם זאת, גם לאחר שז'אן-רוג'ר שוחרר, המון אלים עדיין הגיע כדי לאיים על בני הזוג. על אף כל זה, פאולילו תמיד סירבה לעזוב את זימבבואה.
"אני לעולם לא אעזוב את ההיפופוטמים שלנו", אמרה ל-Metro. "אני אדם חזק אבל אני גם אישה. פעם הייתי מאוד רגישה. אני עדיין בוכה, אבל אי אפשר לבכות באפריקה מול אנשים. אם כן, אתה נחשב חלש. אתה צריך להיות קשוח. אפריקה, כמו שבעלי אומר, מייבשת לך את הדמעות".
72 גורי היפופוטמים נולדו מאז הקמת קרן ה-Turgwe Hippo. כשפאולילו נשאלה מי הוא האהוב עליה ביותר היא ענה "בוב" ללא היסוס. "הוא רצה להרוג אותי בהתחלה", היא צחקה. "אבל לאט-לאט התקרבנו, תרתי משמע. פעם אפילו ראיתי אותו כמעט מחייך. להיפופוטם חשוב שיהיה שם, שיהיה לו אופי. זו ישות חיה, לא מספר. 'סטיב' הוא גם אחד האהובים עליי, הוא הפך ל'היפופוטם הבית' שלנו לכמה שנים. לעולם לא אגיד למישהו לגעת בחיית פרא, אבל 'סטיב' היה נותן לי ללטף אותו. זה הכבוד הגדול ביותר שהיה לי בחיים, שהיפופוטם רוצה שאלטף לו את האף".
לפי ההערכות, כ-500 בני אדם מתים מדי שנה באפריקה כתוצאה מתקיפות של היפופוטמים. עם זאת, פאולילו טוענת שאנשים הנכנסים לבית הגידול שלהם פשוט גורמים לבעלי החיים הגדולים להגן על עצמם. "היפופוטמים אינם מסוכנים אם מכבדים אותם ומתייחסים אליהם כראוי", היא אמרה. "אלו חיות בר, לא חיות מחמד. הם אוכלי עשב, אבל אם הם מרגישים מאוימים הם חזקים מאוד ויש להם שיניים גדולות מאוד".
האיום הגדול ביותר כיום על אוכלוסיית ההיפופוטמים באפריקה – מעבר לציידים – הוא הבצורת. פאולילו טוענת ששינויי האקלים הופכים כל חודש לבלתי צפוי והיא צריכה לדאוג לאספקה של מזון כאשר הנהר מתייבש. "לא יכולנו לנהל את הקרן בלי הכסף לקנות אוכל ולשלם לשומרים שלנו. כל תרומה, בין אם זה 2 דולר או 2,000 דולר, מצילה בעל חיים בצורה כזו או אחרת. אבן אחת יכולה להתחיל מפולת שלגים על הר. בן אדם אחד יכול לשנות את העולם".