המוטציות של צ'רנוביל: זאבים עמידים לסרטן וצפרדעים שחורות. האזור הסגור של צ'רנוביל – שנמצא ברדיוס של 30 ק"מ מזירת האסון הגרעיני (לעיתים מכונה גם "אזור ה-30 קילומטר") – כמעט נטוש לגמרי. בני אדם כבר לא חיים שם, אך הוא משמש כביתם של לא מעט חיות בר שמסתובבות ביערות העבותים. הקרינה שנשארה באזור בעקבות האסון, שהתרחש במקום ב-1986, השפיעה עליהן בדרכים שונות ומשונות.

מומחים מספרים שלהקות הזאבים שחיות באזור פיתחו עמידות לסרטן, זאת למרות עשרות השנים שבהן הן היו חשופות לחלקיקים רדיואקטיביים. ד"ר קארה לאב, ביולוגית ואקוטוקסיקולוגית (התמחות בחומרים המזיקים לאדם ולסביבה) מאוניברסיטת פרינסטון, יחד עם צוות חוקרים, שמו קולרים מיוחדים על הזאבים ב-2014 כדי להבין כיצד שרדו. במקביל, הם לקחו מהם גם דגימות דם.

ממצאי המחקר גילו כי הזאבים היו חשופים מדי יום לקרינה מייננת בעוצמה של יותר מ-11.28 מילירם – פי 6 יותר מהמגבלה הבטיחותית לבני אדם. כמו כן נמצא כי הזאבים פיתחו מערכות חיסון הדומות לחולים שעברו טיפולי הקרנות, וכן התגלו מוטציות בגנים שלהם המצביעות על כך שהם עמידים לסרטן.

במחקר אחר נמצא כי צבע עורן של הצפרדעים באזור נעשה כהה יותר. חוקרים מאמינים כי מדובר באבולוציה מהירה, מכיוון שצפרדעים בעלות עור כהה הן בעלות סיכויים גבוהים יותר לשרוד את הקרינה. "אנחנו מאמינים שההתפתחות הזו התרחשה מיד לאחר אסון צ'רנוביל, כאשר הקרינה היתה גבוהה מאוד", צוין במחקר. "לצפרדעים כאלה יש יותר מלנין בעור, והן בעלות סיכוי גדול יותר לשרוד ולהביא צאצאים".

האזור הסגור הוא גם ביתם של אלפי כלבים פראיים, ככל הנראה צאצאיהם של חיות המחמד שננטשו על ידי המשפחות שחיו בפריפיאט – העיר הסמוכה לתחנת הכוח הגרעינית – והסביבה. החוקרים מצאו שהכלבים של צ'רנוביל שונים גנטית מכלבי בית רגילים. כמו כן, הם ראו כי יש שתי אוכלוסיות של כלבים: להקה שנמצאת סביב תחנת הכוח עצמה ואחת שנמצאת בעיר, כאשר לכל אחת מהן דנ"א שונה. לדברי החוקרים יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע כיצד הקרינה יצרה את ההבדלים בין שתי להקות הכלבים.