זה קרה לפני כשלוש שנים בנהריה. אזרחים מבוהלים התקשרו למוקד 100 של המשטרה ודיווחו על נמר מפחיד שמסתובב באחד מרחובות העיר. שוטרי נהריה, שחששו שאכן מדובר בנמר אימתני, הצטיידו באמצעי נשק מכל הסוגים ויצאו למשימה המסוכנת.
שוטרי הסיור הגיעו לזירת האירוע, מרחוק הבחינו בחתול פרא שוכב לו בניחותא אבל כשהעזו מעט להתקרב גילו שלא מדובר ביותר מבובת טיגריס גדולה שאזרח זרק לרחוב כדי להיפטר ממנו או סתם כדי לעשות מתיחה קטנה.
השבוע, כמעט שלוש שנים לאחר האירוע בנהריה, אזרח מודאג מקריית חיים דיווח למוקד העירוני על נמר גדול שמסתובב ברחוב בעיר. אנשי המוקד העירוני נסעו במהירות לזירת האירוע, במחשבה שאולי חתול פרא ברח מגן חיות. לתדהמתם, שוב מדובר היה בבובה, הפעם של נמר, זהה לזו שנמצאה בנהריה.
האם מדובר באותו אדם שהחליט למתוח את הרשויות והאזרחים והניח את בובת הטיגריס? או שמא הגעגועים לנמרים אמיתיים אקזוטיים ולא עשויים מנייר או פרווה מלאכותית, כל כך גדולים שאנשים מחפשים כל דרך להיזכר בהם ולהחזירם לתודעת הציבור?
כן, היו כאן הרבה חתולי פרא פעם
הנמרים היו חלק בלתי נפרד מהנוף של ארץ ישראל במשך שנים רבות. בתקופות מסוימות הסתובבו שני תת מינים של נמרים ברחבי הארץ, האחרונים שבהם שרדו באזור מדבר יהודה- עין גדי, מצפה רמון ואתרי טבע אחרים. שני תתי המינים של הנמר הם נמר הגליל ונמר המדבר. נמר המדבר נחשב לתת המין הקטן בעולם. הוא התקיים במשך שנים רבות בישראל, ירדן, לבנון ערב הסועדית, עומאן, תימן ובסיני.
משקלו של הנמר המדברי היה קטן בהרבה יחסית לגודלם ומשקלם של נמרים בעולם. משקלו של הזכר היה 40 ק"ג ומשקל הנקבה 25 ק"ג. במשך מאות שנים חיו בישראל נמרים, דובים ואריות שחלקו את מזונם גם בסוריה וסביבותיה - עד שהם נעלמו לחלוטין.
"אריות ונמרים חיו בארץ במהלך המאה ה-12 בתקופת הצלבנים והם ניצודו עד האחרון שבהם", מסבירה קרן אור, זואלוגית הספארי ברמת גן. "יש בתנ"ך כמה וכמה סיפורים על אריות: דוד המלך נלחם באריות בהיותו רועה צאן, היה גם את דניאל בגוב האריות ושמשון הרג אריה בידיו בלבד 'כשסע גדי' ועוד. למעשה, האריה מוזכר בתנ"ך יותר מפעמים מכל חיית בר ישראלית אחרת, ניכר שהיה מוכר לבני האדם. היה לו תפקיד חשוב מאוד בתרבות ובפולקלור. האריה הוא סמלו של שבט יהודה וסמלה של העיר ירושלים".
עד לפני כחמישים שנה נצפו באזור מדבר יהודה והר הנגב עשרות נמרים אבל אוכלוסייתם הלכה וקטנה משנה לשנה בגלל העדר מקורות מזון ומים. חלק מהנמרים ניצודו על ידי ציידים שחדרו לאתרי טבע וצדו אותם כדי למכור את עורם. חלק מהנמרים שהיו בנחל צאלים נהרגו בשנות השישים על ידי בדואים, אשר ניסו להגן על הגמלים שלהם. במקרים אחרים נמרים נלכדו במלכודות מיוחדות שהניחו רועי צאן, ומתו.
לפני כשלושים שנה נצפו בישראל כשישה נמרים בלבד, בהם 'משיח, 'חריתון', 'ציה', 'בבתא' והמפורסמת 'שלומציון' שפקחי רשות הטבע והגנים הספיקו לעקוב אחריהם באמצעות משדרים שענדו לצווארם. הנמרה ציה נחשבה אז לציידת דורבנים מהוללת באזור הר הנגב ומצפה רמון, אבל באחד הקרבות היא נפצעה על ידי דורבן ובשארית כוחותיה חדרה לחדר מדרגות בעיירה מצפה רמון.
אנשי רשות הטבע הוזעקו למקום, טיפלו בה במסירות רבה ולאחר שהתאוששה היא שוחררה שוב לטבע. כחצי שנה לאחר מכן היא נעלמה ונמצאה על ידי הפקחים כשהיא מתה ובסמוך לה דורבן שצדה. גופה היה מלא דקירות שחדרו לה לריאות.
מרחבי המחייה של הנמרים הצטמצמו מאוד וחלקם קפצו לביקורים בשמורת עין גדי כשהם ניזונים מידי פעם משפני סלע ויעלים. כשהרעב תקף אותם הם אזרו אומץ וחדרו לחצרות בתים בקיבוץ ובישוב נווה זוהר וטרפו חתולים, כלבים, תרנגולים, ארנבות וכל מה שיכלו למצוא בפינת החי.
גרמנו למותם, ועכשיו אנחנו רוצים אותם חזרה
מלבד שינוי הסביבה הטבעית, קרו גם מספר טרגדיות שהוסיפו לצמצום אוכלוסיית הנמרים בישראל. כך למשל, פעם אחת חייל שטייל בנחל ערוגות הבחין בנמרה זקנה שצעדה באיטיות לעברו וירה בה למוות מחשש שתתקוף אותו.
כמה חודשים לאחר מכן, נמרה ושני גוריה מתו לאחר שאכלה בשר רעיל שהכיל סטרכנין, שהונח לה על ידי תושבים באזור שחששו לחייהם מפני הנמרים שפשטו על יישוביהם בשעות הלילה המאוחרות ואכלו את חיות המחמד שלהם.
הנמרים זכו לככב בכותרות העיתונים ובכלי התקשורת השונים בעשרים השנים האחרונות בכל פעם שאזרחים בנגב דיווחו שראו אותם נכנסים לחצרות בתיהם במצפה רמון, שדה בוקר או קיבוץ עין גדי.
"הנמרים האחרונים בישראל חיו באזור הר הנגב. זכור במיוחד זכר קשיש שזכה לשם 'משיח', שנכנס לבית משפחת דומוש במדרשת שדה בוקר בשנת 2007. ארתור דומוש לכד אותו בשתי ידיו והוא הועבר לחי בר יטבתה שם מת אחרי שנתיים", סיפרה הזואלוגית קרן אור. המקרה הזה כבש את הכותרות בכלי התקשורת והעלה למודעות הציבורית את חשיבות הנמרים בישראל.
לפני כ-15 שנה אוכלוסיית הנמרים הידלדלה מאוד ופקחי רשות שמורות הטבע הצליחו לתעד רק שמונה נמרים בלבד. חריתון, שלומציון ובתתא שהתבגרו מאוד והביאו דור חדש של נמרים, נראו מידי פעם בשדה בוקר, מצפה רמון ובמדבר יהודה, עד שנעלמו לנצח. כיום נותרו כמה נמרי מדבר בודדים במדינות ערב הסמוכות.
כיום, בישראל אין נמרים בכלל החיים בשטחי מחייה טבעיים ובאופן חופשי. כלומר לא נצפו נמרים בשטחי מדבר יהודה והר הנגב. ההוכחה לכך היא ההתרבות הרבה של עדרי היעלים והצבאיים. למרות זאת היו בשנים האחרונות שני אירועים דרמטיים שהקפיצו את חובבי הנמרים להאמין שיש נמרים בישראל.
לפני כתשע שנים, חייל מילואים ששירת באזור השומרון דיווח על מפגש לילי עם נמר מדברי. הוא העביר את הסרטון לאנשי רשות הטבע ואלה אישרו שמדובר בנמר ולא בחתול. אחת ההשערות הייתה שמדובר בנמר שנמלט מגן החיות ברמאללה והצליח לשרוד בטבע.
לפני כשנתיים פקחי רשות הטבע והגנים החסירו פעימה כאשר נחמיה אסף, חבר קיבוץ אלמוג שבצדו הצפוני של ים המלח תיעד עקבה של נמר. הוא פרסם את התמונה בדף הפייסבוק של חובבי חיות בר ואחד הגולשים טען שנתקל בנמר באזור ים המלח. עם זאת, לא ניתן היה לאמת זאת.
אז מה הסיכוי שנראה כאן נמרים שוב?
כך או כך, אף אחד לא צפה בנמר. ההערכה שהנמרים בישראל ככול הנראה נכחדו לחלוטין אבל חובבי הנמרים האופטימיסטים מאמינים שייתכן סיכוי קטן מאוד שנותרו נמרים בודדים בהר הנגב בואכה ים המלח, שפעילים בעיקר בלילה ולא ביום כך שלא ניתן לצפות בהם.
שאלת השאלות שמעסיקה את אלו המייחלים לחיות אזוקטיות בישראל כמו הנמרים, היא האם ניתן להביא לארץ זן של נמר מדברי ולהחזיר עטרה ליושנה? או לחילופין, האם ייתן שנמרים יחזרו לישראל באופן טבעי דרך מדינות שכנות? לצערנו, התשובה שלילית. מומחים טוענים שנמרים כאלה לא ישרדו, כיוון שהם יעשו הכול לחזור לסביבה הטבעית שלהם ממנה נלקחו ולא ישרדו בסביבה חדשה.
"כדי שטורפים גדולים כמו האריה והנמר יחיו בצורה בת קיימא בטבע, צריכים להתממש כמה תנאים", מסבירה אור, "כטורפי על במערכת האקולוגית הם חולשים על טריטוריות גדולות מאוד. לשם כך נחוצים שטחים פתוחים נרחבים. ברור שבצפון הארץ אין שטחים כאלה כלל. בנגב עדיין יש שטחים פתוחים אך הם כנראה לא מסוגלים לתמוך באוכלוסייה בת קיימא של נמרים. אין מקום בישראל שהוא מרוחק מיישובי אדם. הקרבה לאדם מייצרת כמה סוגים של קונפליקטים - משינוי ההתנהגות הטבעית של חיות הבר בחשיפה לזבל אנושי שהם ניזונים ממנו, חשיפה להאכלה מכוונת על ידי אנשים, מעבר לטרף חתולים וכלבים בישובים כי הטרף בטבע פחות זמין, פגיעה בפרטים שנתפשים באיום ועוד".
אור גם מסבירה כי בנוסף לזה, "על מנת שהטורפים ישרדו חייבות להיות אוכלוסיות בנות קיימא ובריאות של טרף". הם זקוקים למזון חי כמו יעלים, שפנים וצבאים, ולא בטוח שהאוכלוסייה הזאת מספיקה כדי לתמוך בקיומם של חתולי הפרא הטורפים.
"התנאי השלישי הוא שהטורפים יהיו מוגנים מציד בלתי חוקי ויניחו להם לנפשם. כאמור, ההפרעה האנושית במדינתנו הקטנה ניכרת כמעט בכל קילומטר רבוע של שטח פתוח. אם זה מטיילים ברגל או ברכב, אימוני צה"ל, או ניסויי כלים של רפאל ועוד ועוד. זה לא ממש משאיר מקום שקט ובטוח לטורפים לחיות בו. עד כמה שזה נשמע נחמד שיש טורפים בטבע. בסופו של יום, אף אחד לא רוצה שנמר או אריה יסתובבו לו מחוץ לבית", אומרת אור הזואלוגית.
לצערנו, על השאלה האם ניתן לאקלם שוב נמרים בנגב ובמדבר יהודה, יש לה תשובה נחרצת:
- "למרבה הצער, אני חייבת לומר שאין לכך שום היתכנות בימינו. לא בצורה הטבעית ולא ביוזמת שומרי הטבע".