סיפורו של בלוגר הווידאו לוגאן פול עלה השבוע לכותרות אחרי שהעלה לערוץ היוטיוב הפופולרי שלו סרטון בו נראית גופתו התלויה של גבר יפני. פול לא נתקל במקרה בגופה, והסרטון שלו הכיל גם צילומי תקריב מחרידים, ניסיונות מישוש והתייחסות מילולית לקצב הריקבון שלה.
שלא במפתיע, פול זכה לגל של תגובות מזועזעות על תוכן הסרטון. הוא הסיר אותו ופרסם התנצלות פומבית, בה כתב: "חשבתי שאני יכול לחולל נחשול טוב באינטרנט, לא לגרום סופה של שליליות... התכוונתי להעלות מודעות להתאבדויות ומניעתן ובעוד שחשבתי שאם הסרטון הזה יציל חיים של אדם אחד זה יספיק".
תרשו לנו לפקפק בכנותו של פול, בלוגר וידאו מצליח עם קרוב ל-3 מיליון עוקבים ביוטיוב וסרטונים שמגיעים בקלות לרף של 5 מיליון צפיות. התגלית שלו היתה רחוקה ממקרית, והתרחשה ביער אַאוֹקִיגַהַארה, ליד הר פוג'י ביפן. המקום זכה לכינוי "יער המתאבדים" משום שהוא מהווה יעד פופולרי לאנשים שמתכננים לקחת את חייהם בכפם.
צורתו של היער, ריחוקו הגאוגרפי ממקומות ישוב וצפיפות העצים שצומחים בו הפכו את אאוקיגהארה (ביפנית, "ים העצים") לאתר אידאלי כמעט למי שמבקש שלא ימצאו אותו. מדי שנה, כוחות שיטור ומתנדבים עורכים סיור ביער כדי למצוא את גופות המתאבדים, שפעמים רבות אינם מספרים למשפחותיהם על כוונתם לשים קץ לחייהם ונחשבים באופן רשמי לנעדרים. על פי האגדה, רוחותיהם חסרות המנוח של המתאבדים רודפות את היער, ש-30 גופות מתגלות בו בממוצע מדי שנה.
ו"ים העצים" איננו מקרה יחיד. מסביב לעולם פזורים אתרים ומבנים רבים שמהווים, תסלחו לנו שניה על הניסוח הבוטה, אטרקציות תיירותיות למתאבדים פוטנציאליים. אנחנו לא מדברים פה על "תיירות מוות" או "תיירות התאבדות" – ז'אנר תיירות עגמומי למדי במסגרתו חולים סופניים נוסעים לסיים את חייהם במדינות המאפשרות הליכי המתת חסד – אלא על לוקיישנים שנודעו בכך שהם מושכים מתאבדים רבים משום (ושוב, מתנצלים על המורבידיות) שהם אפקטיביים למדי.
גשר גולדן גייט בסן פרנסיסקו
גשר שער הזהב הוא אחד מסמליה של העיר הקליפורנית, ומתנשא 230 מטרים מעל גובה פני הים. מאז סיום הקמתו ב-1937 התבצעו יותר מאלף מקרי התאבדות בקפיצה מהגשר. אנחנו אומרים "יותר מאלף" כיוון שעיריית סן פרנסיסקו החליטה להפסיק לפרסם את מניין המתאבדים כבר ב-1995, כשהמניין עמד על 997, כדי לא ליצור עיסוק ציבורי ולעורר באנשים את הרצון להפוך למתאבד האלף מהגשר.
העירייה עשתה מאמצים נוספים כדי לצמצם את מספר הקופצים מהגשר – היא מתחה רשת משני צידי הגשר כדי להקשות על הקפיצה, ותלתה לאורך נתיב הנסיעה שלטים המפצירים בנוסעים להתקשר למוקדי מצוקה ולא לקבל החלטה בלתי הפיכה.
ב-2006, תיעד הקולנוען אריק סטיל שנה ב"חייו" של הגשר. במהלך התיעוד, שהקפיד לא להתערב בחייהם של האנשים שעברו על הגשר ונמשך כשנה, צולמו 23 מקרי התאבדות שונים.
ויאדוקט הנסיך אדוארד בטורונטו
מערכת הגשרים הקנדית (ויאדוקט הוא גשר קשתות עליו סוללים כביש או מסילה) הושקה ב-1918, והיא נישאת לגובה ממוצע של 40 מטרים. הגובה הנ"ל הפך את גשרי הנסיך אדוארד לנקודה נחשקת עבור קופצים פוטנציאליים, ועד שנת 2003 תועדו בהם יותר מ-500 מקרי התאבדות.
עיריית טורונטו החליטה להילחם במוניטין שיצאו לגשרים, והקימו בצידיהם מערכת של מוטות ברזל ארוכים ורשתות, שהופכים את הקפיצה לבלתי אפשרית. הם קראו למבנה המשונה הזה "העמק המאיר" כדי להדגיש דווקא את יופיו של המקום במקום את ההיסטוריה האפלה שלו.
גשר נאנג'ינג על נהר היאנגצה
גשר נאנג'ינג מחבר בין הערים פּוּקוּ ושיאנגואן, אורכו יותר מקילומטר וגובהו כ-70 מטרים מעל נהר היאנגצה. מהקמתו בראשית שנות ה-60 ועד 2006, תועדו יותר מ-2,000 מקרי התאבדות בקפיצה מהגשר – כמות שעוברת בקלילות את מניין ההרוגים בגשר גולדן גייט האמריקאי. כמו תמיד, הסינים עושים את זה טוב יותר וגדול יותר. כמות הקופצים המדויקת אינה ידועה משום שהמשטרה אינה מחפשת באופן פעיל אחר גופות במי הנהר.
פחות משבועיים עברו מיום השקתו של הגשר, הממוקם במחוז איסטרן קייפ בדרום אפריקה, ועד להתאבדות הראשונה שהתרחשה בו. מאז 1971 ועד 2012, אירעו 88 התאבדויות בקפיצה מהאתר, שבשיא גובהו מגיע ל-140 מטרים. גשר ואן סטאדנס זכה, בהתאם, לכינוי המסויט "גשר המוות".
ב-2005 הוצבה לאורכו של "גשר המוות" רשת מצלמות וידאו, שמטרתן לנטר את פעילותם של נוסעים והולכי רגל על הגשר, ובסופו של דבר למנוע את מקרי הקפיצה ממנו. התקנת המצלמות עלתה כמיליון ראנד, והסכום גויס על ידי העיתונאי פרנץ קמפ, שבתו התאבדה בקפיצה מהגשר שנתיים לפני כן.
צוקי ה"גאפ" בסידני
50 בני אדם מתאבדים מדי שנה בקפיצה מהצוק הזה, שניצב בחופהּ הדרומי של סידני, אוסטרליה. הצוק. בדומה לאתרים נוספים ברשימה, גם כאן הקימו הרשויות המקומיות גדר בקצה הטיילת שעל הצוק כדי להקשות על הקפיצה ממנו. אולם הגדר, שגובהה מטר ושלושים סנטימטרים, נחשבת על ידי תושבי המקום ללא יעילה דיה. עיריית סידני השיבה, אגב, שגובה הגדר נבחר כדי לא להסתיר את הנוף.
ב-1995, הפך ה"גאפ" (Gap – רווח, פער) גם לזירת פשע אחרי שגופתה של הדוגמנית קרוליין ביירן נמצאה בתחתית הצוק. בן זוגה של ביירן הואשם ברציחתה ונגזרו עליו 17 שנות מאסר. חקירה חוזרת של המקרה חשפה שביירן שמה קץ לחייה בעצמה, וגורדון זוכה ושוחרר מהכלא ב-2012.
כֵף ביצ'י בסאסקס, אנגליה
"כף ביצ'י" נשמע כמו מחמאה מפוקפקת שבחורה תעניק לידיד ההומו שלה, אבל לא באנו לכאן בשביל לצחוק. הצוק הגבוה בבריטניה מתנוסס לגובה של יותר מ-160 מטרים, ומושך אליו מתאבדים כבר מאות שנים, וההתאבדות הראשונה שתועדה בו אירעה כבר במאה השביעית לספירה.
בשנים האחרונות, הכף הפך לנוף האחרון שראו כ-20 מתאבדים מדי שנה – כמות שהופכת אותו לטוען מכובד על הכתר המפוקפק, "אתר ההתאבדויות הפופולרי בעולם". חוליית מתנדבים מסיירת בכף לעתים קרובות כדי לאתר קופצים פוטנציאליים, ובמקום מוצבים גם טלפונים ציבוריים שמאפשרים למי שחש מצוקה להתקשר למוקד חירום לרפואת הנפש.
תחנות הרכבת התחתית בלונדון
ובואו נישאר עוד רגע באנגליה, פשוט כי כל כך מתורבת פה. במערכת המנהרות שמתחת לרחובות לונדון מתרחשים מדי שנה עשרות מקרי התאבדות בקפיצה אל פסי הרכבת התחתית. הסטטיסטיקה הסלחנית גורסת שמדובר בכ-50 קופצים בשנה, אולם מחקרים מדאיגים יותר הצביעו על בין 100 ל-150 התאבדויות בשנה. עכשיו קצת פחות מתורבת לכם, נכון?
הנהלת הרכבת התחתית ניסתה להילחם בתופעה באמצעות הרחקת הרכבת מהרציפים והגבהת פסי הרכבת, בתקווה שקופצים ייפלו בין הפסים והרכבת תעבור מעליהם מבלי לפגוע בהם חזיתית. הניסיון צלח חלקית, ושיעור המנסים להתאבד שמצליחים במשימתם עומד כיום על 40% בלבד. אם מתוכנן לכם בקרוב טיול ללונדון, שקלו שוב את אזור המגורים שלכם, כי רוב נסיונות ההתאבדות התרחשו בקו הצפוני (Northern).
תחנות הרכבת התחתית בטהרן
רגע-רגע-רגע, לטהרן יש כבר מערכת של רכבות תחתיות ואנחנו עדיין עומדים כל בוקר ב-50 דקות פקק בגלל הקו הירוק העתידי של תל אביב? בושה, רק בגלל זה היינו מתאבדים.
אוקיי, סליחה, לא מכובד, אבל כן, בדומה למקבילתה הלונדונית, גם הרכבת התחתית בבירת אירן נחשבת לאתר התאבדויות פופולרי. על אף שהתאבדות נחשבת לחטא באיסלאם, אדם אחד מאבד את חייו בכל חודש במסילות הרכבת התחתית בעיר.
תחנות הרכבת התחתית בקולקטה
ונסיים את מסע הזוועות הזה בתחנה האחרונה: קולקטה, שנודעה עד סוף שנות התשעים בשם 'כלכותה'. הערכות זהירות מדברות על כ-300 נסיונות התאבדות ו-150 מיתות שאירעו ברחבי הרכבת התחתית בעיר ההודית הענקית מאז שנות השבעים.
כיוון שרכבות תחתיות משתמשות לעתים קרובות בשיטת "הפס השלישי" – פס רכבת נוסף שמזרים את החשמל הדרוש להפעלת הרכבת – בגופות רבות שנמצאו ברכבת התחתית של קולקטה התגלו גם סימני חשמול. מחקרים רבים הסתיימו בהצעות ייעול שהוגשו להנהלת הרכבת, אולם עד כה לא ננקטו במקום צעדים של ממש כדי למנוע התאבדויות נוספות.