מה בעצם אנחנו יודעים על לוחות הברית? לא הרבה, וגם מה שידוע לנו נעצר בשלב מסוים. קיבלנו אותם במעמד הר סיני, אחר כך הם נשברו וקיבלנו חדשים (כנראה הודות לפתק ההחלפה הראשון בהיסטוריה), שמנו אותם בארון שנשאנו איתנו לכל מקום. מאוחר יותר הם ישבו בבית המקדש, עדיין בתוך הארון, ורק אדם אחד הורשה להיכנס ולראות את הארון פעם אחת בשנה. הכל היה בסדר, בגדול, עד חורבן בית המקדש הראשון, שאחריו נעלם ארון הקודש ובו הלוחות. הם לא מופיעים ברשימת השלל של נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש, ובתיאורי בית המקדש השני אין להם זכר.
זו לא הייתה היעלמות קלילה, מצחיקולה כזאת, כמו טינאייג'ר שבורח מהבית. הו לא, לוחות הברית הם כמו סולן אגדי של להקה שהתפרקה ומסרבת להתאחד - אנחנו יודעים מתי הם נראו לאחרונה, אבל לא ברור איפה הם היום, ומה בעצם הם עושים. כמו בכל תעלומה, גם כאן קיימים כמה פתרונות אפשריים, שהפכו לפופולריים יותר ופחות באלפיים וחמש מאות השנים האחרונות. אם לאמץ את השיטה שעבדה מדהים לכל המורות שלנו ביסודי: אני אעצום עיניים ואספור עד עשר, ומי שלקח את הלוחות - שיחזיר.
איפה שהשארנו אותו
אם הטלפון האבוד תמיד במטען או בתיק במקרר, למה שארון הקודש לא יהיה במקום הכי מתבקש - בירושלים? חז"ל, הבאד בויז של פירוש המקרא, טענו כי במסגרת הרפורמה הדתית הדרסטית שהעביר יאשיהו, מלך יהודה, ארון הקודש נגנז ונקבר. יאשיהו הרס מקדשים ומזבחי אלילים ברחבי הממלכה, וכן טיהר את בית המקדש (שעתיד היה להיחרב בזמן מלכות בנו, צדקיה), והרס את פסלי המלאכים שעיטרו את הבית. לפי מספר פרשנויות, יאשיהו קבר את הארון והלוחות במחילות תת קרקעיות, כיוון שחשש שקיומו של ארון הקודש הוא פתח לעבודת אלילים, והיא בטח לא רחוקה מעשיית פסל ומסכה.
בתחילת שנות השמונים, הוביל רב הכותל, יהודה מאיר גץ, משלחת ארכיאולוגית, שניסתה לחפור תחת יסודות כיפת הסלע בהר הבית, במטרה למצוא את הארון הגנוז. לטענתם, הם הצליחו להגיע לשוליו של הארון, אולם החפירה הסתיימה בבת אחת כשגורמים מוסלמיים הבחינו בה ואיימו לפגוע בחופרים באתר הקדוש. מאוחר יותר גם נרמז כי אריאל שרון הוא מי שעמד מאחורי יוזמת החפירות כדי לבנות במקום בית כנסת, ולהשיג עליונות אסטרטגית בשיחות השלום שנערכו אז עם ירדן.
מבצע משה - הפוך
באפוס הלאומי האתיופי, "כברה נגסט" (כבוד המלכים), מסופר כי מנליק הראשון, מלך אתיופיה במאה העשירית לפני הספירה, מייסד קיסרות אקסום ושושלת מנליק, היה למעשה בנם של מלכת שבא ושלמה המלך. עוד מסופר, כי לאחר שהומלך, ביקר מנליק את אביו. שלמה נתן לו במתנה העתק של ארון הקודש, אולם ההעתק הוחלף בארון האמיתי. הסיפור מושרש עמוק במסורות הדתיות באתיופיה. עד היום, רבים בזרם הנוצרי האורתודוקסי-אתיופי מאמינים כי ארון הקודש המקורי שוכן בכנסיית גבירתנו מרים מציון, בעיר אקסום בצפון אתיופיה. בדומה למנהגים היהודיים המתוארים בתנ"ך, רק הכהן הגדול של הכנסייה רשאי להיכנס לחדר בו שוכן הארון.
בשנת 2002 התפרסם ספר שטוען שכחלק מהמבצע להעלאת יהודי אתיופיה בראשית שנות התשעים, שוחדו גנרלים אתיופיים על ידי מיליונרים יהודיים מרחבי העולם, כדי שיאפשרו לחיילי קומנדו ישראליים "לחלץ" את הארון המקורי מכנסיית גבירתנו מרים, ולהחביאו אי שם ברחבי ישראל עד הקמת בית המקדש השלישי. הספר גם הקפיד לציין כי כל חיילי הקומנדו הישראלים הם צאצאי שבט לוי, כיוון שרק להם מותר לשאת את הארון ולטפל בו. שלא במפתיע, הסיפור מעולם לא אושר על ידי אף אחד מהגורמים שכביכול לקחו בו חלק.
זימבבואה?!
מי ידע שיש דבר כזה יהדות זימבבואה? בני הלמבה (Lemba), השם הכולל ליותר מ-70,000 אנשים שחיים בשבטים שונים, טוענים כי הם צאצאיהם של יהודים שהיגרו לתימן, וממנה לאפריקה. הלמבאים הם מונותאיסטים, ומקיימים מספר מנהגים בעלי אופי יהודי, בהם ברית מילה לבני השבט, הפרדה בין בשר וחלב וכן שחיטה כשרה בנוסח יהודי. המסורת הלמבאית נשחקה ברבות השנים, אולם עד היום יש בה חברים שמקפידים לשמור על המצוות הזעירות הללו, גם אם ביומיום הם מקיימים אורח חיים נוצרי מודרני.
התורה הלמבאית שבעל פה מספרת על נגומה לונגונדו - תוף הרעם - פריט קדוש לאין שיעור, שבני הלמבה הביאו מעיר מיתולוגית בשם סנה (יש המשערים שמדובר בצנעא, בירת תימן). אותה המסורת טוענת כי זהו ארון הקודש, שהוברח מירושלים מחשש שייהרס במהלך כיבוש העיר על ידי הבבלים, במאה השישית לפני הספירה. שרידים של תוף הרעם התגלו באזורי המחייה הישנים של בני הלמבה, ותיארוך בפחמן של הפריט קבע כי גילו הוא כ-700 שנים בלבד.
אולם גם לקושי הזה נמצא פתרון: חוקרים של תרבות הלמבה משערים כי אם אכן מדובר בארון הקודש, סביר שעם הזמן הוא נשחק והתבלה, כיוון שבני הלמבה נהגו להעבירו ממקום למקום, ואף לקחת אותו איתם לשדות קרב כדי שיביא להם מזל. לאחר שהראה סימנים של התיישנות, הוחלפו בו בכל פעם חלקים אחדים, עד שהתקבע בצורתו החדשה יותר. תוף הרעם (ללא ספק שם קשוח ומגניב יותר מארון הקודש) הוצג במוזאון זימבבואה למדעי האדם, עד שנגנב ב-2008 - ומאז אבדו עקבותיו.
על גדות בבל
מי בעצם הקהל הכי מתבקש לקונספירציות אודות ארון הקודש? כמובן שנוצרים משיחיים, וכן, גם הם ראו פעם את "שודדי התיבה האבודה", אז הם לגמרי בעניין. אתרים נוצריים אדוקים מדווחים כי ההפצצות הכבדות במהלך מלחמת המפרץ הראשונה גרמו לקריסתה של מערה בעומק של כ-30 מטרים. בהריסות נמצאו שני לוחות, שעליהם נחרט טקסט בכתב עברי עתיק. הטקסט סותת באבן ברמת דיוק כה גבוהה, עד שחוקרים בני זמננו לא הצליחו לאתר את השיטה, והציעו שמדובר בסוג פרימיטיבי מאוד של לייזר - כיוונון מדויק של קרן אור שהצליחה לצרוב את האותיות באבן במלאכת מחשבת. או שזו אצבע אלוהים, מה שתעדיפו. האבנים נלקחו לבדיקה באנגליה ומאז נעלמו עקבותיהן. אם נראה לכם שזה קרה בלא מעט סעיפים עד כה, אתם צודקים.
הדוד מאמריקה
אוף, אמריקה, מה יהיה איתך? קודם לקחת לנו את גל גדות ועכשיו את לוחות הברית? בשנות השלושים, התגלה באזור העיר לוס לונאס שבמדינת ניו-מקסיקו בארצות הברית סלע ועליו חריטות בכתב העברי הקדום (אותיות באל"ף-בי"ת המוכרות, בסימנים שונים). תרגום של הטקסט חשף כי מדובר בגרסה מקוצרת של עשרת הדיברות, מה שהופך את הסלע הזה ללא פחות מלוח ברית. טוב, סוג של. הסלע הפך במהרה לאטרקציה תיירותית, ובהתאם - כדי שיראו את הכתוב בו בצורה ברורה יותר, הוא נוקה שוב ושוב, מה שפגם במחקר הארכיאולוגי שניסו לערוך לו. נוסף על כך, החוקרים חלוקים לגבי האותנטיות של הסלע, שזכה מאז לכינויים "סלע המסתורין" ו"סלע הדיברות", כיוון שהכתיב בו אמנם עתיק, אבל הפיסוק - מודרני. כמו כן, מי שלקח קרדיט על גילויו של הסלע הוא ארכיאולוג מפוקפק להפליא, שעדויותיו הופרכו פעם אחר פעם. מעברה השני של התעלומה ניצבים מספר סלעים ופריטים ארכיאולוגים נוספים שהתגלו סמוך לניוארק במדינת אוהיו, וגם בהם מופיעים קטעי תפילות, פסוקים והוראות קדושה יהודיות.
ונאמר שמדובר בכיתוב אותנטי - מה זה אומר על יחסי יהודים וארצות הברית? למרות טענות הזרם הנוצרי המורמוני, עד היום קיימת הסכמה גורפת כי בשום שלב טרום גילוי אמריקה על ידי המעצמות האירופאיות לא ביקרו בה יהודים, ובטח שלא יהודים שנמלטו מהכיבוש הבבלי בשנת 586 לפנה"ס. ממצאים דומים קיימים ברחבי ארצות הברית, ואמינותם מופרכת באופן עקבי. כנראה שנגזר עלינו להמשיך לחפש את ארון הקודש, או לקבל את העובדה שכמו משפחת המשקאות של פאנטה - עקבותיו נעלמו לבלי שוב.