"פרויקט מונטוק" נשמע כמו שם מצוין ללהקת אינדי. משהו כמו "כן, שמעתי את האחרון של פרויקט מונטוק ובואו נגיד שהחומרים המוקדמים שלהם טובים יותר". אבל עבור חובבי קונספירציות רבים מסביב לעולם, פרויקט מונטוק הוא סוד אפל, שבמרכזו עומדת אכזריות נוראית כלפי ילדים ונערים, שקבורה עד היום עמוק-עמוק מתחת לאדמה בעיירת חוף ציורית. אם נשמע שקראנו תקציר אחד יותר מדי של Stranger Things, סדרת המד"ב מבית נטפליקס ששודרה הקיץ והפכה ללהיט - זה בכלל לא מקרי, והאינטרנט רוחש תאוריות שקושרות בין עלילת הסדרה המצליחה לאירועים שאולי התרחשו במדינת ניו-יורק לאורך שנות השבעים והשמונים.
מונטוק היא קהילת כפר (Hamlet - צורת התיישבות כמו-עצמאית בתוך טריטורה עירונית. חשבו, למשל, על המושבות שמרכיבות את הוד השרון), המונה פחות מ-4,000 תושבים בדרום לונג-איילנד, ניו-יורק. זה מקום ציורי להכעיס, עם מגדלור, צוקים ורחובות שלווים. העובדה שמדובר באחת הנקודות המזרחיות ביותר בארצות הברית, בשילוב הגישה המיידית ממנה לאוקיינוס האטלנטי הפכו אותה ליעד צבאי נחשק.
בשנת 1942, בשיא מלחמת העולם השנייה, חששה ארצות הברית מפני פלישה ימית לאזוריה המזרחיים. חיל האוויר האמריקאי סיפח חלקה זעירה במונטוק והקים בה בסיס בעל השם הפטריוטי הירו (Hero). בבסיס הצבאי עגנו אוניות, מטוסים נחתו בו והמריאו ממנו והוקם בו גם אתר ניסוי לטילי טורפדו, אולם כדי להטעות גורמי מודיעין עוינים, הירו נבנה על מנת שייראה כמו כל כפר דייגים טיפוסי באזור. הבסיס הפסיק את פעילותו המבצעית בסוף המלחמה, אולם המשיך לפעול כאתר אימונים, נקודת תצפית וכן בסיס תקשוב עם אנטנות ענק עד לסגירתו הסופית ב-1981. באזור בו עמד בעבר, אפשר למצוא היום פארק מוריק עם שולחנות פיקניק ואנטנת מכ"ם עצומה מסוג AN/FPS-35, שמשמשת גם כסימן זיהוי לסירות בים וגם כאנדרטה להיסטוריה הצבאית של המקום. האנטנה ניצבת על גג בונקר בטון נטוש, ששימש בעבר כמרכז השליטה והתפעול שלה.
אבל יש אנשים שמשוכנעים שזו רק ההתחלה. ב-1992 ראה אור ספר בשם "פרויקט מונטוק: ניסוי בזמן", שהיה ראשון בסדרה של חמישה כותרים שעסקו כולם בפעילות הצבאית הסודית שהתרחשה בבסיס הירו. מחבר הספר, פרסטון ניקולס, טען כי בעקבות טיפולים חדשניים בטכניקת היפנוזה הוא הצליח לשחזר זכרונות מודחקים, שעוסקים כולם בתקופת ילדותו ונערותו, בה השתתף בפרויקט מונטוק כעכבר מעבדה. ניקולס תיאר בפרוטרוט מערכת מנהרות תת-קרקעית, אליה נחטפו או הובאו בהסכמה חלקית ביותר (ומבלי לדעת לרגע את מטרתו האמיתית של המוסד) עשרות ואפילו מאות ילדים, שהצבא ניסה להפוך למכונות לחימה על-אנושיות.
לפי ניקולס, פקידי וקציני חיל האוויר האמריקאי, איתרו ילדים מרקעים סוציו-אקונומיים מוחלשים או כאלה שבאו ממשפחות הרוסות. הילדים האלה, כך סברו, לא יחסרו לאיש גם אם יעלמו ולא יחזרו לעולם, או אם יגרם להם נזק פסיכולוגי בלתי הפיך. את הניסויים במונטוק הוא מתאר כנסיונות בידוד של חלקי אישיות, והפעלתם לפי פקודה. במילים אחרות - שטיפת מוח. הצבא האמריקאי, כך לפי סדרת הספרים, האמין שביכולתו לפתח אצל הילדים הללו מגוון יכולות מופלאות - מטלקינזיס (שליטה בתנועה של חפצים), עבור בקריאה ותמרון מחשבות ועד מסע בזמן. כדי לעשות זאת, אנשי הצבא היו חושפים את הילדים לסדרה של מצבי לחץ; מניעת אור ואוויר לתקופות באורכים משתנים, בידוד סביבתי ומניפולציות מחשבתיות. מקרים רבים שתוארו כללו גם אלימות פיזית קשה, שכללה הכאה במוטות ברזל והטבעה בגיגיות מים עד לאובדן הכרה. כל אלה היו אמורים להפעיל רכיבים "רדומים" באישיותם של הילדים ואזורים במוח שאינם בשימוש יום-יומי אצל כלל האוכלוסיה. הבידוד והאלימות היו אמורים להפוך את הילדים לתלויים במפעילי הפרויקט באופן בלעדי, כדי שלא ינסו או אפילו יחשבו על בריחה.
תחילה היה ניקולס האדם היחידי, או לכל הפחות הדובר המרכזי והרועש ביותר אודות התופעה. אולם זמן לא רב לאחר פרסום הספר על פרויקט מונטוק, עוד ועוד גברים בני גילו, כאלה שהיו נערים צעירים בתקופה בה, לפי ההשערה, פעל הפרויקט, שיתפו גם הם את חוויותהם המצמררות. הם הציפו את כלי התקשורת - עיתונים וטלוויזיה מקומית והאינטרנט, שהיה אז בחיתוליו - בעדויות רבות על מה שהתרחש, לכאורה, מתחת לאדמה במונטוק.
התיאורים היו מגוונים, אולם בבסיסם עמדו סיפורים דומים: נער נחטף, נערכו בו ניסויים במטרה לעורר בו יכולות על-טבעיות רדומות וכשהניסוי נכשל - נמחקו כל הזכרונות מהמקום ומהתקופה שבילה שם. ב-2014 יצא הסרט התיעודי "כרוניקות מונטוק", בו התראיינו באריכות ניקולס ושני עדים נוספים, שתמכו בגרסתו למה שאירע בבונקר. הם סיפרו בו על החטיפה והעינויים ועל הצלחת הניסוי - העדים טוענים כי במהלך פרויקט מונטוק, הם וילדים אחרים הצליחו ליצור קשר עם ישויות חסרות-גוף, שמתקיימות במימד מקביל, מחוץ לתפיסתם של בני האדם. אותו מימד מקביל הוא שאיפשר להם לפעור חור-תולעת ולנסוע בזמן. בספרי ההמשך ל"פרויקט מונטוק", סיפר, ניקולס כי בזכות הפרויקט השתנו בדיעבד תוצאותיהן של שתי מלחמות העולם, שילדי מונטוק הצליחו לפגוש את ישו ולשוחח עם חוצנים, ושנגיף ה-HIV פותח בבונקר ככלי לוחמה ביולוגי.
על סוף הפרויקט מספרים המרואיינים באימה. בראשית שנות השמונים, לאחר כעשור של פעילות, איבדו המדענים שליטה על הצוהר הבין-מימדי שפתחו. הניצולים של פרויקט מונטוק מספרים שללא כל הכנה, הופיעה בבונקר מפלצת מבעיתה ובלתי ניתנת לריסון, שהחלה לזרוע הרס בבונקר וסיכנה את חייהם של הילדים והמדענים גם יחד. לאחר שנוטרלה, הבין הצבא האמריקאי שהסיכון גבוה מהתועלת, והוחלט להשמיד מיידית את הפרויקט. הזכרונות של הילדים ששרדו נמחו באמצעות הליך נוסף של שטיפת מוח, וניתנו להם זהויות חדשות. הבונקר בבסיס הירו מולא בטון וכל המסמכים הקשורים לפרויקט הושמדו.
פרויקט פילדלפיה: הטיוח הכי גדול של ארה"ב?
השילוב בין מסע בזמן וניסויים סודיים של צבא ארצות הברית גרם לכך שדיווחים רבים על פרויקט מונטוק מזכירים את ניסוי פילדלפיה, ניסוי סודי שנערך בספינת המשחתת אלדרידג' במהלך מלחמת העולם השניה. הניסוי היה אמור להפוך את האוניה לבלתי ניתנת לגילוי על ידי מכ"מים גרמניים, אולם הצליח גם, שלא במתכוון, לשגר אותה בחלל ובזמן והתיך את גופם של החיילים ששהו עליה בעת הניסוי לגוף הספינה. מעבר לכך שמפתה מאוד לקשור בין שתי התקריות האגדיות הללו, מעניין לציין שבעשרים השנים האחרונות ממשלת ארצות הברית הודתה בפה מלא שאכן ערכה ניסויים מסכני חיים ולא-אתיים בעליל בחיילים ואזרחים.
סרטון אנימציה שמנסה להסביר את הקשר בין ניסוי פילדלפיה לפרויקט מונטוק:
באוקטובר 1995 נשא ביל קלינטון, אז נשיא בכהונתו הראשונה, נאום התנצלות היסטורי, לאחר שוועדת חקירה ממלכתית בנושא ניסויים לא-הומאניים הגישה לו את מסקנותיה. "אלפי ניסויים בחסות הממשלה התרחשו באוניברסיטאות, בבסיסים צבאיים ובבתי חולים ברחבי המדינה", אמר. "חלקם היו לא מוסריים לא רק בסטנדרטים של ימינו, אלא גם לפי אמות המידה בשנים בהן הם נערכו… הניסויים הללו נשמרו בסוד לא מטעמי חיסיון רפואי, אלא כדי למנוע מבוכה". גם אם המחשבה על מפלצות וילדים המחוברים לאלקטרודות נראית לכם מופרכת, רק נסו לדמיין מה מסתירה ממשלה שמצהירה בגלוי שכן, היא אכן ערכה ניסויים מסוכנים בבני אדם.
קלינטון מתנצל על הניסויים בבני אדם: