בשנת 1966 יצא לאור הספר "בדם קר" של טרומן קפוטה המתאר את חקירת פרשיית הרצח שהסעירה את קנזס וארה"ב בסוף שנות החמישים. ב-15 לנובמבר 1959, בשעות הבוקר המוקדמות, ריצ'ארד היקוק ופרי סמית' פרצו לביתם של משפחת קלאטר במטרה לשדוד אותו. על פי ממצאי החקירה, זוג השודדים קיבלו אינידקציה שיש כספת בבית ותיכננו לגנוב את תכולתה בזמן שהמשפחה לא בבית – אבל המשפחה כן הייתה בבית.

שני השודדים החזיקו כבני ערובה את כל המשפחה, הרברט ובוני קלאטר יחד שני ילדיהם ננסי וקניון, בזמן שהם מחפשים את הכספת. כאשר השניים לא מצאו כספת או כל חפץ אחר בעל ערך, הם רצחו באכזריות את כל בני המשפחה. הם חתכו את גרונו של הרברט וירו בראשו, אחר כך עברו לשאר המשפחה. זוג העבריינים נתפס על ידי הרשויות כחודש מאוחר יותר, הם נשפטו והוצאו להורג בתלייה בשנת 1965.

A post shared by Paul (@onelonelyauthor) on

A post shared by @mymorningpaper on

כשנה מאוחר יותר, כאמור, טרומן קפוטה פרסם את ספרו המתאר את שלבי חקירת הרצח. הוא היה בין העיתונאים שסיקרו את הפרשה והיחיד שזכה לראיין את פרי סמית' לפני ההוצאה להורג. הספר זכה לתשבוחות על הנרטיב המקורי שלו ועל הטון יוצא הדופן שבו בחר קפוטה לתאר את פרטי החקירה. מאז יצאו לספר שלל עיבודים כולל שלושה סרטי קולנוע, מיני סדרה טלוויזיונית ואפילו רומן גרפי.

עד היום, תיעודו של קפוטה את חקירת הרצח של משפחת קלאטר היה מוגדר בתור מופת ספרותי, אבל לאחרונה יש כאלו שמפקפקים באותנטיות שלו. כעת, 51 שנים מאוחר יותר, נמצאו רשומותיו של ריצ'ארד היקוק ובו הוא מתאר את סיפור חייו ואת חלקו ברצח המשפחה. מתוך התמלילים של היקוק עולים פרטים שעד כה לא נחשפו בנוגע לאירוע. איך יכול להיות שרק עכשיו צצה האינפורמציה הזאת? יש הטוענים שקפוטה בעצמו אחראי להעלמה שלה.

 

משפחת קלאטר (צילום: Garden City Police Department)
בני משפחת קלאטר, הקורבנות|צילום: Garden City Police Department

החשד שמתעורר מתוך הזכרונות הכתובים של היקוק הוא שהרצח של הרברט קלאטר היה מתוכנן מראש. כלומר, זה לא היה שוד אלא חיסול. בכתבים היקוק מספר על אדם ושמו רוברטס, שככל הנראה שילם להם כסף. היקוק כותב: "השעה תכף הייתה 14:00 והפגישה שלנו עם רוברטס הייתה בעוד שעה בערך. לא רצינו לפספס אותה. חמשת אלפים דולר זה הרבה כסף".

עד כה, לא ברור מיהו אותו רוברטס ומה הקשר שלו לאירוע. כמו כן, נשאלת השאלה, אם הוא היה מעורב אז למה לא סיפרו עליו בחקירה? הרי, אולי זה היה מציל אותם מגזר דין מוות. כאשר ד"ר מייקל סטון, מומחה לפסיכיאטריה וחקר רוצחים מאוניברסיטת קולומביה, נשאל את השאלות הללו הוא גיחך. הוא מספר לכתב ה-Wall Street Journal: "אני לא מאמין, אפילו לדקה, ששילמו להם כדי לרצוח את המשפחה".

המומחים בנושא מטילים ספק גדול בכל הנוגע לאותנטיות של התכתיבים הללו, הגיוני בסך הכל. היקוק הוא בכל זאת רוצח נוראי שצוטט אומר: "אני רוצה לראות איך הקברן ימלא את החור הזה", אחרי שירה עם רובה ציד לקניון קלאטר בראש. למרות זאת, נשאלת השאלה איך התכתיבים הללו צצים אחרי חצי מאה? איפה הם היו כל השנים האלה?

מייקל ניישנס טוען שזה בגלל טרומן קפוטה. במהלך אותם שנים, בזמן חקירת הרצח, היו כמה עיתונאים בנוסף לקפוטה שסיקרו את הפרשייה – אחד מהם היה מק ניישנס, אביו של מייקל. בזמן שקפוטה כתב את רב המכר שלו, ניישנס הצליח להשיג את ידיו על התכתיבים של היקוק. מייקל מספר שקפוטה דרש מאביו למכור לו את התכתיבים וכאשר הוא סירב, הוא השתמש בקשריו כדי להרוס לו את המוניטין.

בשנת 1962, מק ניישנס נשפט והואשם בהעלמות מס – אשמה ממנה זוכה, אבל אחת שהרסה לו את הקריירה. בנו מאמין שזה נעשה בכוונה, אחרי שאביו סירב להעביר את התכתיבים לגורמים מצד קפוטה. "הם הרסו אותו בכוונה, רק כדי שהוא לא יפרסם את הכתבים של היקוק", מספר מייקל על אביו.

אין שום בסיס להוכיח את ההאשמות הללו, אבל האיבה בין קפוטה לניישנס תועדה בעבר. ניתן לראות זאת במכתב שקפוטה שלח לבנט קרף, מייסד חברת ההפצה Random House, ובו הוא מביע שמחה על כך שניישנס נעצר על ידי המשטרה. כמו כן, בשום שלב בספרו "בדם קר" הוא לא מזכיר את העובדה שהיקוק כתב אוטוביוגרפיה.

(מקור)