"כשהייתי קטנה, אבא שלי לימד אותי שכשרואים אדם טובע לא שואלים אם הוא יודע לשחות – אתה פשוט קופץ למים להציל אותו": בשנת 1963, אירנה סנדלר הוכרה כחסידת אומות עולם על פועלה ההרואי בתקופת השואה שהובילה להצלתם של אלפי ילדים יהודים מפולין.
נולדה בפברואר 1910 בוורשה, אז ממלכת פולין, סנדלר הייתה עובדת סוציאלית בשירותי הרווחה הפולנים בתקופת מלחמת העולם ה-2 וחברה בארגון המחתרתי "ז'גוטה" (שפעל לסייע ליהודים להינצל מאימת המשטר הנאצי).
במסגרת תפקידה ב"ז'גוטה", היא נכנסה לגטו ורשה לעיתים תכופות עם צוותי בריאות שתפקידם היה למנוע את התפרצות מחלת הטיפוס אל מחוץ לחומות הגטו. למרות זאת, היא ניצלה את הגיחות הללו בשביל להעביר אוכל, תרופות וביגוד חם לנזקקים. בגיל 33, היא מונתה לתפקיד ראשת המדור שנועד להצלת ילדי הגטו.
במהלך אותן גיחות לגטו, סנדלר נהגה להבריח ילדים ותינוקות מחוץ לגטו ויחד עם תעודות ומסמכים מזויפים, לשכן אותם אצל משפחות מקומיות ובמנזרים נוצרים. על פי העדויות, סנדלר הייתה אחראית להברחתם של כ-2,500 ילדים יהודים (400 מהם היא הבריחה בעצמה) אל מחוץ לחומות הגטו באמבולנסים ורכבות חשמליות שנסעו בעיר, ולפעמים אפילו במזוודות.
בראיון שניהלה שנים אחרי תום המלחמה, סנדלר נזכרה בשיחות עם הורי הילדים – רבים מהם דרשו ממנה להבטיח להם שילדיהם יהיו בטוחים. בתגובה, היא ענתה שכל שתוכל להבטיח להם זה שתילחם עד טיפת הדם האחרונה כדי שהילדים יהיו מוגנים. למרות זאת, סנדלר הצטערה להוסיף שהיא אפילו לא בטוחה שתצליח לצאת מהגטו בחיים באותו יום.
הילדים שניצלו על ידי "ז'גוטה" הועברו לבתים של פולנים, שם ניתנו להם שמות נוצרים ולימדו אותם להתפלל. באחת העדויות של חבר בארגון, הוא תיאר כיצד היה מעיר ילדים באמצע הלילה ודורש מהם לדקלם תפילות נוצריות. הילדים נדרשו להכיר את כל התפילות בעל פה וכל טעות יכלה להיות ההבדל בין חיים ומוות.
באוקטובר 1943, סנדלר נעצרה על ידי הגסטפו ונחקרה על פועלה להצלתם של ילדים יהודים. היא עונתה קשות ובאכזריות איומה, אך היא מעולם לא חשפה את עמיתיה למחתרת או את זהותם החדשה של ילדי הגטו. בעקבות זאת, סנדלר נידונה למוות יחד עם עוד 39 אסירות. אף על פי כן, כנגד כל הסיכויים, היא ניצלה ברגע האחרון אחרי שחברי "ז'גוטה" שיחדו את אחד השומרים בבית המעצר. מאוחר יותר, שמה נכתב ברשימת הנשים שהוצאו להורג באותו יום, לפני שהיא הוברחה משם בחשאיות וקיבלה זהות חדשה.
בסוף המלחמה, סנדלר ניסתה לאחד את הילדים שהוברחו עם בני משפחותיהם, אך רובם נספו במחנה ההשמדה טרבלינקה או הוגדרו כנעדרים. לאורך השנים, היא קיבלה מגוון אותות הוקרה על פועלה ההרואי בתקופת השואה, כולל עיטור העיט הלבן (העיטור הגבוה ביותר שניתן לאזרחים בפולין), מועמדות לפרס נובל לשלום ואפילו קיבלה מכתב תודה אישי מהאפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 בשנת 2003.
בשנת 2007, שנה לפני מותה בגיל 98, סנדלר סיפרה בראיון לאתר ה-Guardian שמאז ומעולם היא לא תפסה מעצמה גיבורה – על אף שסיכנה את חייה בשביל להציל אחרים. "התואר הזה, 'גיבורה', תמיד הפריע לי", אמרה. "אני חושבת שההפך הוא הנכון. עד היום אני חווה הלקאה עצמית על כך שלא עשיתי מספיק באותן שנים".