בשנת 2001 פרסם ההיסטוריון האמריקני רוג'ר אקירש את מחקרו שנמשך 16 שנה והראה שלאורך רוב ההיסטוריה האנושית השינה התחלקה לשני חלקים עיקריים: השינה הקטנה והשינה הגדולה. בספרו, שפורסם ארבע שנים לאחר מכן, רוג'ר מביא יותר מ-500 דוגמאות לטענה שלו מפרוטוקולים של בתי משפט, יומנים אישיים, כתבים רפואיים של התקופה ומיצירות ספרותיות. (מקור)
השינה הקטנה החלה בערך שעתיים לאחר רדת החשיכה, נקטעה למשך שעה או שעתיים ואז חזרו רוב האנשים לשינה ארוכה יותר עד הזריחה. בפרק הזמן שבין השינות, האנשים היו די פעילים; הם היו מעשנים טבק, הולכים לשירותים (בחצר) וחלק אפילו ביקרו שכנים.
רוצים עוד הרבה סיפורים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
חשוב לזכור שבתקופות ההם, ולאורך רוב ההיסטוריה, לא הייתה תאורת רחוב ולרוב בכלל לא היה רחוב כך שכל מהמורה בדרך הייתה עלולה להסתיים בפציעה. בנוסף הייתה סכנת פציעה במתקפה אלימה של שודדים או חית טרף. עם זאת, רוב האנשים נשארו במיטה, קראו ספרים, כתבו והתפללו.
ספרי תפילה רבים מהמאה ה -15 הציעו תפילות מיוחדות עבור השעות שבין השינה הקטנה לגדולה. לדברי אקירש, שתי השינות הפכו לשינה אחת ארוכה בסביבות המאה ה-17 בקרב המעמדות העליונים והבורגנים בצפון אירופה ובמשך מאתיים השנים האחרונות המנהג חלחל לשאר החברה ונעלם כל זכר למנהג הקודם.
עד 1920 הקונספט של שתי השינות נעלם לגמרי מהתודעה אך מעבר לידע הכללי, יש לכך משמעות רבה בכל הנוגע לשינה בריאה, מחזורי שינה ושעון ביולוגי. למרות שרבים התרגלו לשינה אחת ארוכה, אקירש מאמין שבעיות שינה רבות של העולם המודרני קשורות לחוסר היכולת להסתגל למנהג הזה, אחרי אלפי שנים של שינה מפוצלת. לטענתו, המקרים בהם אתם מתעוררים באמצע ולא מצליחים לישון אינה הפרעת שינה אלא הרגל של גופכם.