הֶלמוּט ואֶריקה סימוֹן טיילו כל היום באור השמש החמים, גבוה בהרי האלפים. בשעת אחר צהריים מאוחרת ביום חמישי, 19 בספטמבר 1991, כבר היו מותשים ורצו לחזור אל אכסנייתם, ולכן החליטו להתחיל לרדת מן הפסגות הקפואות של האלפים של אֶצטאל, סמוך לגבול שבין איטליה לאוסטריה.
הם עשו קיצור דרך, נטשו את השביל המסומן והלכו לאורך ערוץ סלעי שהתווה מעין נתיב במורד ההר. הערוץ היה זרוע קרח ומי שלגים ומשום כך הייתה ההליכה במורד מסוכנת.
כשנעצרו לרגע לשאוף רוח הבחינו במשהו חום בקרקעית הערוץ. בתחילה חשבו שזאת ערמת אשפה שהשאיר שם מטפס מרושל, אבל כשניגשו לבחון את הדבר מקרוב התברר להם לחרדתם שזאת גופת אדם.
הגופה הייתה במצב נורא של ריקבון ומחציתה הייתה עדיין קבורה בתוך קרח. רק הראש, הכתפיים וחלק מהגב בצבצו מתוך הקרחון. השניים שיערו שמדובר בגופתו של מטפס הרים ביש מזל שנפל מאחת הפסגות שבסביבה. הוא שכב וחזהו מונח על סלע שטוח ולצדו היו כמה פיסות קליפות מגולגלות של עצי לבנה.
כשהגיעו בני הזוג אל העמק הודיעו על הגופה שמצאו. למחרת טיפס צוות של אוסטרים אל הגופה וניסה לחלץ אותה מתוך הקרח. הם השתמשו במקדחה פניאומטית וניסו לשבור את הקרח שקבר את חלקו התחתון של הגוף. אבל תנאי מזג האוויר הורעו פתאום והם נאלצו לחדול ממאמציהם.
נעשו עוד כמה ניסיונות לחלץ את הגופה הקפואה, אבל רק ביום שני שלאחר מכן, ארבעה ימים אחרי שהתגלתה לראשונה, הגיע צוות של מומחים מן המכון לרפואה משפטית שבאוניברסיטת אינסבּרוּק והצליח לחצוב בקרח ולהוציא מתוכו את הגופה.
הגופה הונחה בתוך שק גופות ועמה כמה וכמה פיסות של עור, חבל, רצועות ואגודות של חציר. כל הדברים האלה הוטסו במסוק אל העיר וֶנט שבעמק אֶץ באוסטריה, ומשם הוסעו במכונית לאינסברוק.
מדענים שבדקו את הגופה ידעו מיד שהיא קדומה מאוד, אבל זהותה עדיין לא הייתה ידועה. רק כעבור זמן הבינו את המשמעות היוצאת דופן של התגלית.
"איש הקרח", שעד מהרה כונה אֶצי, היה מוטל בערוץ ההררי 5,300 שנים, והקרח והשלג הגנו עליו מפני הריקבון. גופתו, הדי-אן-איי שלו, בגדיו ותוכן קיבתו היו עתידים לספק למדענים הצצה מיוחדת במינה אל החיים כשלושת אלפים שנה לפני הולדתו של ישו.
מדהימה עוד יותר הייתה התגלית (ב-2012) שלאצי עדיין יש תאי דם אדומים שלמים, שהם תאי הדם העתיקים ביותר שנמצאו אי-פעם.
המדענים גילו מידע רב על אצי, אבל שאלה חשובה אחת עדיין נותרה בלי מענה. איך מת האיש הזה, שהיה בן ארבעים ושש במותו? הועלו השערות רבות. מדענים אחדים סבורים שהוא נקלע לסערת חורף וקפא למוות. אחרים חושבים ששימש קורבן אדם.
אבל ממצאי המחקר האחרונים מגלים סיפור מפחיד עוד יותר על שעותיו האחרונות של אצי. הוא מת מוות אלים, עקוב מדם ומכאיב ביותר, וקדם לו טבח של כמה בני אדם אחרים.
מסעו האחרון הגורלי של אצי היה באביב, והוא ובני לווייתו פשטו על קהילה של שבט יריב. הפשיטה הייתה אלימה ואצי מצא את עצמו בקרב פנים-אל-פנים. עד שהסתיים הקרב הוכתמו בגדיו העשויים עורות בעלי חיים וכלי הנשק שלו בארבעה סוגים שונים של דם אדם.
אצי נפצע בקרב. פצעיו היו חמורים, אבל לא אנושים. הוא נדקר פעמים אחדות כשניסה להגן על עצמו מפני תוקף אחד או יותר.
חפץ חד, ככל הנראה פגיון בעל ראש צור, ניקב את אגודלו וקרע את העור והשריר עד העצם. ייתכן שנפצע בשעה שברח על נפשו במעלה ההר הקרוב: אין ספק שזה קרה זמן קצר לפני מותו, שכן לפצע לא היה זמן להצטלק.
אצי רץ וטיפס גבוה יותר ויותר. כשהביט לאחור ראה שתוקפיו רודפים אחריו וסוגרים במהירות את הפער שביניהם. מן הסתם ידע שהוא בצרה גדולה ועלול להיתפס. הוא עדיין נשא איתו את קשתו וחציו ואת גרזן הנחושת שלו, אבל אלה, כך התברר, לא הועילו לו. כשהגיע לגובה 3,200 מטרים פגע בו חץ בעוצמה רבה כל כך עד שפילח את עצם הבריח השמאלית שלו וניקב כלי דם. הפציעה גרמה לאובדן דם רב וגם לדימום פנימי חמור.
הוא התמוטט על הקרח. באותו הזמן עדיין היה בהכרה ובוודאי חש כאב נורא בחזהו. הלם הפציעה ואובדן הדם גרמו להתקף לב חמור.
כששכב שם ולפת את חזהו בייסורים ניגש אחד התוקפים והפך אותו על בטנו וניסה לחלץ את החץ מתוך גופו. הקרע בכלי הדם התרחב מאוד והדימום הפנימי היה אנוש. גורלו של אצי נחרץ.
לעולם לא נדע כמה זמן עבר עד שמת, אבל ככל הנראה היה מותו מהיר, למרבה החסד. המראה האחרון שראו עיניו היה הקרח המלוכלך של הקרחון, ואחר כך לא ראה עוד דבר.
זמן קצר אחרי מותו פרצה סופת שלג וקברה אותו בתוך מקפיא טבעי שעתיד לשמר אותו שלם ב-5,300 השנים הבאות. ושם היה נשאר לנצח, לולא הזוג סימון.
פרק מתוך הספר "הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה" מאת ג'יילס מילטון, הוצאת "כתר"
לרכישת הספר לחצו כאן