הם שלטו בכל פן בחייהם של מיליוני בני אדם, ביססו שלטון של פחד ורצחו באכזריות אזרחים שהעזו להתנגד להם, אבל צריך לזכור שגם העריצים הגדולים ביותר היו בני אדם עם צרכים, ועם נשים ומאהבות שהשפיעו על חייהם - וגם על מהלך ההיסטוריה.
אווה בראון
המאהבת הנודעת לשמצה של אדולף היטלר הייתה רק בת 17 כשפגשה את הצורר הנאצי, שהיה אז בן 40, והתאהבה בו; אבל במשך 15 שנה הפיהרר סירב להינשא לבראון בטענה שהוא צריך לקיים תדמית בלתי מושגת "כמו של כוכב קולנוע נחשק".
בראון הוסתרה מעיני הציבור הגרמני והוכרחה להיכנס לביתו של היטלר באמצעות המדרגות האחוריות שהובילו לכניסת המשרתים. בנוסף לכך, היטלר נהג להשפיל אותה בפומבי ולקרוא לה "המטומטמת הבלונדינית" בפני בכירים במפלגה הנאצית.
בשנת 1936, אחרי ניסיון התאבדות כושל של בראון, הסכים היטלר להפוך אותה לפילגשו הרשמית ושיכן אותה בטירת הקיט בברגהוף שבהרי האלפים. חיי המין של הזוג גררו הרבה שמועות וספקולציות, יש האומרים שהשניים כלל לא שכבו בשל בעיית האימפוטנציה שהיטלר סבל ממנה לכאורה, והם אף ישנו במיטות נפרדות.
מצד שני, יש הטוענים שהיה להם סקס קינקי הכולל הקלטות ארוטיות של בראון ויחסי סאדו-מאזו. לפי התיקים הרפואיים של היטלר, שנחשפו לאחרונה, הוא גם הזריק לעצמו זרע של שור כדי לחזק את כוח הגברא, בעוד בראון השתמשה בגרסאות הראשונות של גלולות נגד הריון.
בתאריך 29 באפריל 1945 נישא סוף-סוף היטלר לבראון בבונקר בברלין, תחת הפצצות כבדות של הצבא האדום, אך הנישואין לא ארכו זמן רב - יממה לאחר הטקס המאולתר התאבדו השניים ביחד ולפי כמה עדויות, גופותיהן נקברו יחד ומאוחר יותר נשרפו.
אווה פרון
אווה פרון זכתה למקום של כבוד בתרבות הפופולרית בזכות המחזמר "אוויטה" והסרט שהופק על פי המחזמר, בכיכובה של מדונה. שמה המלא של אווה פרון הוא מריה אווה דה פרון, אבל רוב העם הארגנטינאי קרא לה בשם החיבה "אוויטה".
פרון נולדה בתור אווה דוארטה לאם טבחית ענייה ולא נשואה. בגיל 15 היא ברחה מהבית והגיעה לעיר הגדולה, בואנוס איירס, שם ניסתה את מזלה כשחקנית וזמרת. היא החלה לעלות בסולם החברתי ולהכיר גברים רבי השפעה, ויש האומרים שהייתה בעצם זונת האלפיון העליון של ארגנטינה.
באחד מאירועי הצדקה שהיא פקדה הכירה אווה את הקולונל חואן פרון, שמונה לשר העבודה והרווחה. הם התחתנו כשהיא הייתה בת 26 והוא בן 50, ואווה ניצלה את הרקע שלה ואת העובדה שבאה ממעמד הפועלים כדי לסחוף את ההמונים ולגרום להם להצביע לבעלה, שאכן נבחר לנשיא ארגנטינה.
מאחורי הנאומים בעד שוויון לכל הפועלים, ועידוד זכויות עובדים, הסתתר שלטון אכזרי וכמעט פשיסטי של בעלה, שבזכות תמיכת העם וארגוני הפועלים, וגם בזכות הפופולריות הרבה של אשתו, הצליח לדכא את האופוזיציה, להגביל את חופש הביטוי ולאסור ולהגלות את המתנגדים למשטרו.
פרון ורעייתו אף קיימו יחסים חמים עם הרודן הספרדי פרנסיסקו פרנקו וגם עם היטלר. בעקבות הקשרים של הזוג עם המשטר הנאצי, הם סיפקו דרכי מילוט להרבה פושעי מלחמה לאחר מלחמת העולם השנייה, בין היתר סיפקו מקלט לאייכמן וד"ר מנגלה וכן למדענים ובכירים במפלגה הנאצית, תמורת שלל יהודי שהופקד בחשבון בנק סודי של אווה פרון בז'נבה.
למרות הרקע האפל של אוויטה, היא הפכה לדמות נערצת בארגנטינה ואף לקדושה. כשמתה מסרטן בגיל 33, אבל לאומי הוכרז במדינה ואלפי בני אדם הגיעו כדי לצפות בגופתה החנוטה.
אלנה צ'אושסקו
אלנה הייתה אשתו של הרודן הרומני ניקולאה צ'אושסקו ולאחר שהמפלגה הקומוניסטית תפסה את השלטון, ובעלה הפך למנהיג רומניה, אלנה הפכה ממזכירה פשוטה לבכירה בממשלה החדשה ואף ניצלה את כוחו של בעלה כדי להפוך לסגנית ראש הממשלה.
אביה היה איכר עני ובצעירותה החלה אלנה להיות פעילה במפלגה הקומוניסטית הרומנית, שם פגשה את ניקולאה. היא ניצלה את שמו של בעלה לא רק לקריירה פוליטית ענפה, אלא גם לטיפוח קריירה אקדמית וצבירת תארים בצורה מפוקפקת.
לפני ש ניקולאה עלה לשלטון, אלנה עבדה כמזכירה פשוטה במכון הכימי הלאומי של רומניה, אולם לאחר שצ'אושסקו תפס את השלטון היא מונתה לראש המכון, נבחרה כחברה באגודה המדעית של המדינה וזכתה בכמה פרסים על עבודתה המדעית; כל זאת למרות העובדה שעזבה את הלימודים בגיל 14 ומחקרה המדעי היה מוטל בספק.
אלנה סיימה דוקטורט בכימיה באוניברסיטת בוקרשט מבלי שהיה לה תואר ראשון ומבקרים רבים טענו כי אין סיכוי שמי שלא סיימה תיכון כתבה עבודה כה מפורטת ומדויקת ורמזו כי קנתה את התואר בכסף ובאיומים על מדענים.
בזמן שבעלה הנהיג שלטון אכזרי, אלים ומדכא של אזרחי המדינה, אשתו בזבזה כספי מיסים בזמן שמרבית האזרחים סבלו מרעב ועוני קשה. היא קנתה בגדי מעצבים בנסיעותיה התכופות למערב והתעקשה שלזוג תהיה לפחות יאכטה אחת, שהייתה העתק של היאכטה המפוארת של מלך ירדן. לשניים הייתה גם חיבה למכוניות יוקרה והם החזיקו בצי לימוזינות, מרצדסים וכמה מכוניות אאודי.
בשנת 1989, התסכול של העם הרומני גבר והפגנות ענק פרצו ברחבי המדינה. צ'אושסקו ורעייתו ניסו להימלט מההמון הזועם אך נתפסו, הועמדו לדין בפני בית דין צבאי מאולתר והוצאו להורג באותו היום על ידי כיתת יורים.
ג'יאנג צ'ינג
ג'יאנג צ'ינג הייתה אשתו הרביעית והאחרונה של הרודן הקומוניסט הסיני מאו דזה-דונג (צ'ה-טונג) ונודעה גם בכינוי "מאדאם מאו". לצ'ינג הייתה קריירת משחק מוצלחת ושם הבמה שלה היה "לאן פינג", שפירושו "תפוח כחול" בסינית. לאחר שהיפנים כבשו את שנגחאי, צ'ינג עזבה את חיי הבמה וביקשה להצטרף למהפכה ולמלחמה של סין נגד יפן האימפריאליסטית.
אחרי כמה בעלים ופרשיות אהבים עם אנשי עסקים, שחקנים ובמאים, צ'ינג החליטה שהיא רוצה להפוך למאהבתו של מאו, החלה להגיע להרצאותיו וניסתה להיכנס לחוג מכריו. מאמצי הפיתוי של צ'ינג הצליחו ומאו ביקש את ידה, למרות שעדיין היה נשוי לאשתו הקודמת, חֶה דזה-ג'ן.
בכירי המפלגה הקומוניסטית לא ראו בעין יפה את היחסים שנרקמו בין השניים וחשבו שהשחקנית היפה בעלת המאהבים הרבים אינה מתאימה להיות אשתו של ראש המפלגה. מאו נישא בסופו של דבר לצ'ינג וזאת בתנאי שתוסתר מעיני הציבור ולא תשתתף באירועים פוליטיים וציבוריים.
לאחר הקמת "הרפובליקה העממית של סין", צ'ינג הפכה לגברת הראשונה של המדינה, עבדה כבמאית סרטים במחלקת התעמולה והייתה חברה במשרד התרבות. היא ניצלה את מעמדה החדש כדי לנקום באויבים מעברה, ולפי השמועות הזמינה כמה חיסולים של שחקנים שהתחרו בה.
עם הזמן הפכה צ'ינג למנהיגת "כנופיית הארבעה" - הכינוי שניתן לבכירי המפלגה הקומוניסטית שתפסו עמדות כוח מרכזיות במדינה. לאחר מותו של מאו, פרץ מאבק כוח על השלטון שבסופו הרפורמיסטים של המפלגה ניצחו בעימות.
"כנופיית הארבעה" נעצרה וצ'ינג נשפטה ונידונה לעונש מוות, אבל עונשה הופחת למאסר עולם. בזמן שהייתה בכלא לקתה בסרטן גרון אך סירבה לעבור ניתוח או לקבל טיפול רפואי ולבסוף היא שוחררה מהכלא בגלל מצבה הרפואי. אחרי שחרורה היא התאבדה בתלייה בגיל 77.
נדיה אלילויבה
נדיה הייתה אשתו השנייה של הרודן הסובייטי ג'וזף סטלין. משפחתה של נדיה הייתה בקשרי חברות עם סטלין והוא אף גר בדירתם תקופה מסוימת, כך שנדיה הכירה אותו מאז שהייתה ילדה, ולפי עדויות מסוימות הייתה מאוהבת בו מגיל צעיר מאוד. בגיל 41 איבד סטלין את אשתו הראשונה שמתה משחפת והוא החליט להינשא לנדיה בת ה-17. על פי הדיווחים, הנישואים שלהם היו מאוד מתוחים והם רבו הרבה.
נדיה סבלה מהפרעה נפשית, ככל הנראה הפרעה דו-קוטבית, ומצבי הרוח שלה התחלפו לעתים קרובות ובמהירות. בשל כך היא זכתה לכינוי המדויק אך לא השנון במיוחד: "האישה המשוגעת של סטלין". בנוסף נדיה לא הסכימה עם המדיניות של בעלה והתווכחה עימו רבות על הסבל והרעב בברית המועצות.
נסיבות מותה של נדיה מעורפלות אך לפי העדויות, היא עלתה לחדרה אחרי מריבה רועשת בארוחת ערב בה נכחו כמה בכירים במפלגה הקומוניסטית, ולאחר שהאורחים הלכו היא נמצאה ללא רוח חיים כשאקדח לצידה.
למרות שנראה היה שהיא נטלה את חייה, הממצאים לא תאמו את הסיפור; האקדח נמצא ליד ידה הימנית, למרות שהייתה שמאלית ולפי הנתיחה שלאחר המוות היא נורתה ממרחק של כמה מטרים. בעקבות כך התעוררו טענות ושמועות כי לסטלין נמאס מאשתו ומהריבים והוא פשוט החליט לחסל אותה. או במילים אחרות: ברוסיה סובייטית, נשיא מתנקש בך.
אימלדה מרקוס
אימלדה מרקוס הפכה לשם נרדף לפטיש לנעליים, אך אלמנתו של הדיקטטור מהפיליפינים, פרדיננד מרקוס, לא הייתה רק אספנית נעליים כפייתית. אימלדה הופיעה בתחרויות יופי מגיל 18, זכתה בתארים רבים, ואף הוכתרת כ"מיס פיליפינים".
בשנת 1953היא פגשה את פרדיננד, שהיה אז חבר קונגרס, והתחתנה איתו בתום מרתון חיזורים בלתי פוסקים. בשנת 1966 פרדיננד הפך לנשיא הפיליפינים ואימלדה הפכה לאישה הראשונה של המדינה.
פרדיננד הנהיג עד מהרה שלטון צבאי כדי לשמור על כוחו; בתקופה הזאת הוא שינה לחלוטין את שיטת הפרלמנט, בניגוד לחוקת המדינה, והציב את אשתו בשלל תפקידי מפתח בממשלתו החדשה.
אימלדה נודעה באורח חייה הרהבתני והבזבזני להחריד. היא בזבזה חמישה מיליון דולר מכספי המיסים במסעות שופינג בכל העולם, צברה אוסף תכשיטים עצום וכמובן טיפחה חולשה בלתי מרוסנת לזוגות נעליים. כשעלתה ביקורת על בזבזנותה הגיבה אימלדה במילים: "זו חובתי להביא קצת אור לעניים".
בעקבות השחיתות הרבה של משטר מרקוס, והעוני החמור שפשט במדינה, בשנת 1986 פרץ מרד עממי בפיליפינים שנמשך ארבעה ימים במהלכם אימלדה ובעלה נמלטו לגלות בהוואי, וארמונם המפואר נבזז ונהרס.
לאחר מותו של בעלה ניסתה אימלדה לחזור לפיליפינים בשנת 1992 ולהיבחר לנשיאה אך לא זכתה להצלחה. היא עמדה למשפט כמה פעמים על סעיפי שחיתות, זיוף ומרמה אך זוכתה בכל המקרים.