מכל המיתות, למוות ברעל יצא השם הכי רומנטי. הבונבוניירה ותמונת השקיעה של ההריגות, אם תרצו. איך רומיאו ויוליה מתו? ברעל. איך קטניס ופיטה תכננו לשים קץ לחייהם בסוף "משחקי הרעב"? נכון, שוב ברעל. אם הרחבתם ספרות בתיכון (למה, למען השם?) בטח קראתם את "ורד לאמילי" של ויליאם פוקנר, שגם במרכזו עומדת הרעלה רומנטית וקריפית במיוחד, ובל נשכח את אל דרייבר מ"להרוג את ביל", שהרעילה את הדגים של מאסטר אמנויות הלחימה פיי מיי. אבל למרות השם הטוב להפתיע שיצא לרעל, זו חתיכת דרך איומה למות - כפי שמוכיחים הסיפורים האמיתיים הבאים.
1) אני רואה גברים מתים: ורה רנסי
נתחיל באגדה. כמו אליעד מלכי, ורה רנסי רק רצתה לאהוב. וכשזה לא קרה, או כשסיפור האהבה השתבש - היא נקמה.
הדעות חלוקות לגבי מוצאה של רנסי, שנולדה כנראה ברומניה בעשור הראשון של המאה ה-20. שמה יצא למרחקים לאחר שהודתה, לכאורה, ברציחתם של יותר מ-30 גברים - כולם בהרעלה. היא נישאה והרתה בגיל צעיר, כנראה פחות מ-20. כשהחלה לחשוד שבעלה בוגד בה, היא הרעילה אותו בארסן (זרניך), מהרעלים הוותיקים והחביבים ביותר על מרעילי העולם. על הבעל סיפרה שעזב אותה, ושנה לאחר מכן שכללה את הגרסה וסיפרה שנהרג בתאונת דרכים.
מאז הפכה רנסי את ההרעלה לשיטה. עשרות מאהבים - רווקים ונשואים כאחד - מצאו את מותם בביתה עד שרעייתו של אחד המאהבים החלה לחשוד בה (הו, אירוניה), ועקבה אחרי השניים. במרתף הבית התגלו עשרות ארונות קבורה ובהם גופות גברים בשלבים שונים של רקב. רנסי הודתה בפני המשטרה בכל הרציחות ואמרה שהמרתף הוא מהפינות האהובות עליה בבית, ושהיא אוהבת לשבת בו בשקט, בתוך שדה של ארונות הקבורה. כשנשאלה על המניע לרציחות, ענתה: "נפטרתי מהם כי חששתי שכשיימאס להם לאהוב אותי הם יעזבו אותי לטובת נשים אחרות".
דמותה של ורה רנסי ריתקה רבים, בעיקר בגלל הממדים המפלצתיים של פועלה, ולא הרבה ידוע עליה. לפני כמה שנים פורסמה ב"דיילי מירור" הבריטי תמונת אישה שנכתב עליה כי היא רנסי, שמאז זכתה לכינוי "האלמנה השחורה". לאחר מכן התברר שלמצולמת אין כל קשר לסיפור והעיתון פרסם התנצלות בפניה. ככה זה עם עיתונאים, תמיד מחפשים את הארס.
2) ד"ר מוות: הרולד שיפמן
אז ורה רנסי היתה נואשת, נואפת, טורפת גברים וכל מיני עלבונות מיזוגניים אחרים. אבל מה התירוץ של שיפמן, הרוצח הסדרתי המסוכן והיעיל ביותר בהיסטוריה?
כילד ראה שיפמן, יליד בריטניה, איך רופא המשפחה הזריק מורפיום לאמו, שהייתה חולה סופנית. בבגרותו, לאחר שהוכשר והפך לרופא משפחה, השתמש בזיכרון המכונן כשיטה להריגת 250 מטופלים - כך על פי החשד - בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת בבריטניה. שילוב של נסיבות הוביל למעצרו: הקולגות החלו לחשוד בשיעור התמותה העצום של מטופליו, ואחת מבנות המשפחה של אותם מטופלים נתקלה לפתע בצוואה חדשה של אימה, שהורישה באופן מפתיע חלק נכבד לשיפמן, שהיה הרופא שטיפל בחולה. גופת האישה נותחה בשנית ונמצאו בה שרידים של הרואין, שמצוי במינונים נמוכים בתרופות לשיכוך כאבים בבריטניה - ובמנות גדולות גורם לנזקים חמורים לגוף ומוביל אף למוות.
המשטרה חקרה יותר מ-20 מקרי מוות של נשים סיעודיות ששיפמן טיפל בהן, והצליחה לקשור את שמו ל-15 מקרים שהופיעו בכתב האישום שהוגש נגדו ב-1998. משפטו נמשך שנתיים ובסופו נגזרו עליו 15 מאסרי עולם רצופים, וארבע שנים נוספות בגיהרגן זיוף הצוואה שהובילה ללכידתו.
במשך כל המשפט הכחיש שיפמן את העבירות שיוחסו לו. הוא התאבד בתלייה בתא הכלא בערב יום הולדתו, בשנת 2004.
3) אופסי דופסי: אוליב תומס
הרבה לפני שנולד מותג הנעליים להיפסטריות עם כסף, שמה של אוליב תומס זוהה עם רעל - ועם טעות טרגית.
תומס היתה דוגמנית, כוכבת קברטים ושחקנית בסרטים אילמים בעשור השני של המאה ה-20. את ירח הדבש שלה בילתה בפריז, ושם, ברגע של שיכרות, שתתה בטעות תמיסת כספית בי-כלוריד.
התמיסה המדוברת היא תרכובת רעילה ומסיסה במים, שהייתה באותן שנים פופולרית כאמצעי לחיטוי פצעים. התמיסה שימשה את בעלה הטרי של תומס לניקוי פצעי העגבת ממנה סבל (כן, אנחנו יודעים, בעעע) ונראה שהבקבוק סומן בתווית בצרפתית – מכאן הטעות של תומס. או שלא, כי נרמז גם שהכוכבת נטלה כדורי שינה שערפלו את חושיה.
כך או כך, תומס הובהלה לבית חולים פריזאי. היא אובחנה כסובלת מכשל בכליות ומתה לאחר חמישה ימים של גסיסה וסבל. בעלה היה החשוד הראשון במותה, אולם גרסתו שכנעה את המשטרה ולאחר נתיחת גופתה של תומס הוחלט לא להגיש נגדו כל כתב אישום.
אבל למה זאת הייתה חייבת להיות עגבת?
4) רצח בכוס תה: גרהאם יאנג
תראו את המאפה הבריטי המתוק הזה, איך פחזנית כזאת יכולה לפגוע במישהו?
גרהאם יאנג, מי שגדל וזכה לכינוי "מרעיל ספל התה" (Teacup Poisioner), החל במעשיו החולניים כבר בגיל 11. מילדות התעניין יאנג ברעלים ובהשפעתם; עוד בגיל חטיבת הביניים הוא הסתובב בין בתי המרקחת המקומיים וביקש מהרוקחים כמויות קטנות של רעל בטענה שהוא עורך ניסוי בבית הספר. בגיל 15 מתה אמו החורגת מסיבוכים של מחלה מסתורית, שלמקורה לא הצליחו הרופאים להגיע. כשהמשטרה התערבה בעניין, יאנג הודה שהרעיל אותה, את אחותו הקטנה, את אביו וכמה חברים מבית הספר.
גופת האם החורגת נשרפה ולא ניתן היה להוכיח שיאנג אכן קשור למוות. הנער אושפז במחלקה הפסיכיאטרית של בית חולים מקומי, ושוחרר ממנה לאחר עשור, כשהרופאים קבעו שהחלים ושהוא איננו אובססיבי יותר לרעלים והרעלות. אבל אם לצטט את שרונה פיק, ״חשבת שכן, אז זהו, שלא״.
יאנג החל לעבוד בבית חרושת לייצור וזיקוק חומרים כימיים, שם הייתה לו גישה לצעצועים האהובים עליו: כימיקלים רעילים. בשנה הראשונה לעבודתו שם חלה אחד מהממונים עליו ומת, ובחודשים הבאים נראה שמגפה פקדה את המפעל: עוד ועוד עובדים נפלו למשכב, בלי שנמצאה חוליה מקשרת בין המקרים.
מנהלי בית החרושת זימנו רופא לחקירת התחלואה המסתורית. יאנג לא התאפק ושאל את הרופא אם הוא חושד בהרעלת תליום, יסוד רעיל שנוכח בתהליכי ייצור חלקי חילוף על בסיס בדיל. מפלתו של יאנג לא אחרה לבוא: המשטרה פשטה על ביתו שם מצאה כמויות רבות של תליום, וכן יומן מדוקדק שבו פירט את כמויות הרעל שהחדיר לכוסות המשקה של הקולגות במפעל, ואת ההשפעות של הרעלים על העובדים. נגזר עליו מאסר עולם, והוא מת בכלא מהתקף לב בשנת 1990.
5) הנקודה הישראלית: ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל
ניסיון ההתנקשות של המוסד ביו"ר הלשכה המדינית של חמאס, ב-1997, היה פדיחה אפילו בסטנדרטים המפוארים של כישלונות ישראליים בחו"ל.
ח'אלד משעל, שהואשם בין השאר בתכנון פיגוע קטלני בשוק מחנה יהודה, נחשב ליעד מבוקש של המוסד במשך תקופה ארוכה. הוא התגורר אז בירדן, מדינה שהסכם השלום הטרי של ישראל איתה (הוא נחתם רק שלוש שנים קודם לכם) אסר על המוסד לפעול בה. בנימין נתניהו, אז ראש ממשלה בכהונתו הראשונה, החליט בכל זאת להורות על ביצוע ההתנקשות בפעולה שזכתה לשם "מבצע כורש".
רעל מיוחד על בסיס פנטניל נרקח והוסווה בתוך פחית משקה. הסוכנים היו אמורים לנער את הפחית כדי להתסיס את הנוזל ולהתיז אותו על העורף של משעל, כדי שיפעפע דרך העור ויגיע למרכזי עצבים בגופו. אולם פעולת ליקוט המידע על אורח חייו של משעל היתה חלקית בלבד, וביום ההתנקשות, כשהפחית המנוערת כבר בידיהם, גילו סוכני המוסד שמשעל בחר ללוות את בתו לבית הספר. הפעולה שובשה והרעל הותז על אוזנו של הבכיר במקום על עורפו, וגרם לנזק מקומי בלבד. סוכני המוסד נחקרו על ידי המשטרה הירדנית, שם סיפרו שהם תיירים קנדיים. ככל הנראה, הם נענו ב"יה רייט".
כישלון ההתנקשות תוחקר ארוכות בוועדת צ'חנובר וערער באופן עמוק את יחסי ישראל-ירדן (וכן ישראל-קנדה). משעל גורש מירדן שנתיים לאחר מכן ועבר להתגורר בסוריה - שם, לפי הדיווחים, הוא חי עד עצם היום הזה.