השנה היא 2012 ורובוטים עדיין לא השתלטו על בני האדם; גם שום מלחמת זומבים לא נראית בעתיד הקרוב (למרות שהקניבל ממיאמי מעלה כמה תהיות), אבל כמה מהדברים הכי מגניבים שראינו על המסך הגדול כבר קיימים, וגם חלק מהדברים הפחות מעודדים.
אד-טיווי Edtv, 1999
כשמדברים על סרטים שעוקבים אחרי אנשים כל הזמן, דווקא "המופע של טרומן" עולה לראש לפני הכול, אבל טרומן עוסק יותר על התחושה של כולנו כאילו אנחנו חלק מסדרת ריאליטי וכל האנשים סביבנו הם דמויות הסובבות סביבנו.
אז אולי עוד נגיע לשם בעתיד ונצלם אדם בלי ידיעתו, אבל בכל מה שנוגע להווה - ב"החיים על פי אד", אד מסכים שכל חייו יצולמו וישודרו 24 שעות ביממה. והוא עשה את זה לפני ג'רזי שור, לפני משפחת קרדשיאן, לפני ערוץ 20 ובאותה שנה שהפרק הראשון של האח הגדול שודר בעולם.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
אנחנו הצופים ממשיכים להביט בניסוי הנוראי הזה ומצדיקים את ההתמכרות שלנו בטענה שאם הבנאדם הסכים, אז זו בעיה שלו. או כפי שהגדירה את זה בסרט המפיקה של התוכנית, המשוחקת על ידי אלן דיג'נרס המצוינת: "זה כמו לראות תאונת דרכים; אתה יודע שזה נורא ובכל זאת אתה נוסע קצת יותר לאט כי אולי יהיה שם איזה ראש מתגלגל".
פרנקנשטיין
נכון, המקור הוא בכלל הרומן של מרי שלי משנת 1818, אבל אחרי כל כך הרבה סרטים וסדרות (כולל ספינאופים כמו פרנקנשטיין הצעיר), כנראה שיש שם משהו שמושך אותנו. ולמרות שלא הצלחנו עדיין לייצר אדם שלם מחלקים, היום כבר ברור שאנחנו יכולים לייצר מלאכותית כמעט כל איבר שיש בו צורך.
במכון מקגואן שבאוניברסיטת פיטסבורג, למשל, הצליחו לגדל מבני תאים בעזרת דוגמיות אנושיות ומהם רקמות אנושיות מתפקדות של כמעט הכול - החל מקנה הנשימה, דרך כבד ועד שסתומי לב. לאחרונה קיבל המוסד חוזה על סך 34.5 מיליון דולר על יצירת יד חלופית שמגיבה למחשבות המשתמש בה.
מעבר לכך, כל רעיון השכפול הגנטי עוסק ביצירת אדם והדבר היחיד שעוצר אותנו כיום אלה עקרונות מוסריים ואתיקה. רק נקווה שהוא לא יהיה אדם גדול וכועס שנרדוף אחריו עם לפידים בוערים. מה שבטוח, יהיו לו הרבה פחות צלקות על הפנים. הניתוחים הפלסטיים היום הרבה יותר יעילים וזולים.
רובוקופ Robocop, 1987
כיום מסתובבים בינינו כבר המון רובוקופים מהדור הראשון - אנשים עם יד מכאנית המגיבה למחשבות, רגל רובוטית המגיבה לשרירים ועיני מצלמה המסוגלות להתמקד בעצמים, לזהות חפצים ואף לראות צבעים בצורה שהעין האנושית לעולם לא תוכל.
יותר מכך, במשטרה כבר משתמשים בכלים כמו "הבודיגארד" - יד משוריינת המתלבשת על היד האמיתית ויכולה לצלם את החשוד, לחשמל אותו ולהגן על ידו של השוטר. תוסיפו לזה את השלדים החיצוניים - רובוטים שהאדם בעצם יושב בתוכם ומעצימים את כוחו בעשרות מונים - ויש לנו כבר שוטרי-על. או שנשתמש בזה לצרכי שלום. או שלא.
שליחות קטלנית The Terminator, 1984
לא, לא החזרה בזמן - זה לא יקרה לעולם (ואם כן - טכנית, זה כבר קרה). מצטערים לאכזב את כל מי שבנה לחזור לתיכון ולהתחיל עם ההיא שהוא תמיד רצה אבל אף פעם לא העז. מה שכן כבר קיים מהסרט המצוין הזה היא האינטליגנציה המלאכותית של המכונות, וככה בעצם מתחילה האפוקליפסה- המכונות מתקשרות אחת עם השנייה, מבינות שהן יותר טובות מאיתנו ומכסחות אותנו כדי להשתמש במשאבים של העולם.
עכשיו תחשבו שנייה על הפלייסטיישן שלכם; כבר היום המחשב קורא את התנועות שלכם, לומד אותן ומשנה את המשחק שלו בהתאם - זאת אינטליגנציה מלאכותית. יותר מכך, נראה שממש בקרוב כולנו נתחיל ללכת עם קסדות שיקראו את התנועות שלנו, יגיבו בהתאם ואפילו יקראו את המצב הנפשי שלנו באותו הרגע.
וחוץ מזה יש גם את תכנת מחשב שניצחה אלופי עולם בשחמט, סירי בכל אייפון שמציעה לך מה לעשות וכדאי שתתחילו להתחנף למכונית שלכם מעכשיו, כי בקרוב היא תגיד לכם: "אתה נראה כועס, כדאי שאני אקבל את ההחלטות מעכשיו” (בדיוק כמו בסרט "אני, רובוט").
הכוכב האסור Forbidden Planet, 1956
האספקט המרכזי והמעניין בקלאסיקת המד"ב הזו, שהועתק בהמון סרטים מאז, הוא רעיון הרובוטים הידידותיים. עשרים שנה לאחר מכן הביא לנו רידלי סקוט את הרובוטים המניאקים בבלייד ראנר ומאז החלוקה היא בין אלה שרוצים להשמיד אותנו לאלה שמצילים אותנו.
ואמנם רובוטים עצמאיים שרוצים להרוג אותנו עוד אין, רובוטים חמודים וחברותיים כמו "נאו" כבר ניתן למצוא ביפן, שם גם תוכלו לרכוש את ואקאמורו - הרובוט שמסוגל לטפל באנשים, לשמור על הילדים ושאר המטלות שפה היו נותנים לפיליפיני; והרבה אנשים כבר נהנים מכישוריו של הרומבה - הרובוט הקטן הזה שמסתובב בבית ושואב לנו את האבק.
ובכל מה שנוגע לסמארטפונים - הסרט הזה קלע בול. הרעיון שנסתובב עם מכשירים קטנים ונתקשר עם כולם כל הזמן נראה היום אלמנטרי, אבל אז לא הייתה שום סיבה (שאינה צבאית) לעשות את זה.
דוח מיוחד Minority Report, 2002
חוץ מהקטע הזה של מוטאנטים שיכולים לחזות רציחות, יש המון דברים בסרט הזה שמתרחשים כבר היום. כשטום קרוז מחפש מידע, הוא עומד מול מסכים וירטואליים ומזיז תמונות בעזרת היד, שזה בעצם סוג של אייפון ענק המשולב עם המשקפיים החדשים של גוגל. והקונספט של מסך המשתקף מהטלפון על כל משטח שנמצא לפניך, קיים גם הוא.
הדרך בה אנשים מתניידים בסרט - בעזרת מכוניות הנוסעות במפלסים שונים ונוהגות את עצמן לבד ליעד נראית כדרך הכי הגיונית לנוע בעתיד. וכנראה שגם בג'נרל מוטורס חושבים ככה כי הם כבר השיקו את ה-EN-V, מכונית המסוגלת לתקשר עם מכוניות אחרות. גם המכונית של גוגל עושה זאת.
כל מה שחסר כרגע זו התשתית, שכרגיל בטח מישהו ינסה אותה בהחלה ביפן, אחר כך בגרמניה, בישראל קודם יוציאו על זה מיליונים, יעשו גרסה מחורבנת ואז עוד מיליונים כדי לתקן אותה.
השוטרים בסרט משתמשים במקל שגורם לפושעים להרגיש חולים והפלא ופלא – גם לשוטרים כיום יש מקל כזה שגורם לפושעים להרגיש בחילה בעזרת תאורה וצלילים. עיתונים שמודפסים על מסכים אלקטרוניים? יש; פרסומות המותאמות לאדם? יש; ובדיקות קרנית על מנת לאמת זהות? נו, באמת - ברור שיש. היום כבר אפשר לזהות אותנו בעזרת מבנה הגולגולת ואפילו עובדים על מפתח אישי שמזהה את כלי המוח שלנו.
אמריקה-תון Americathon, 1979
הסרט הלא כל כך מוכר הזה חזה בסוף שנות השבעים את המשבר הכלכלי העמוק באמריקה, אבל למרות שרבים יטענו שזו הייתה תאונה ידועה מראש, בסרט אמריקה יוצרת טלתרום בו היא פונה לתושבי המדינה בבקשה שיתרמו כסף למדינה כדי להוציאה מהמשבר - בדיוק כפי שהיה נהוג עם אגרות החוב הממשלתיות בעת מלחמת העולם השנייה.
מה שהסרט הזה הצליח לחזות אלה דווקא הפרטים הקטנים: הידלדלות ייצור הנפט בארה"ב, הפיכת סין למעצמה כלכלית והשתלטות כמה תאגידי ענק אמריקניים על העולם. היום זה לא נראה כמו נבואה מסובכת במיוחד, אבל בשנת 1979, אף אחד לא באמת רצה לדמיין או האמין שאמריקה תהיה חייבת כל כך הרבה כסף למדינות אחרות. בכל מקרה, ג'ון ריטר מצחיק שם מאוד.
בחזרה לעתיד 2 Back to the Future Part II, 1989
הסרט מתרחש בשנת 2015, ממש מעבר לפינה, ולמרות שמכוניות מעופפות וסקייטבורדים מרחפים בייצור המוני עדיין לא נראים באופק, רוברט זמקיס לא חסך בשכלולים שכולנו לוקחים היום כמובנים מאליהם.
אז מה כן יש לנו משם? קודם כל משחקי הווידאו; כשמרטי מגיע לעתיד הוא לומד שמשחק יריות משחקים עם אקדח אלחוטי, כמו ב-Wii, ומשחקי טלוויזיה בבית משחקים בלי שלט בכלל אלא עם תנועות ידיים, בדיוק כמו קינקט של אקס בוקס.
בנוסף, לפני שנתיים חברת נייקי הציגה נעליים הנשרכות מעצמן ומותאמות לנועל, בדיוק כמו בסרט. למעשה גם את הסקייטבורד המרחף אפשר למצוא, אבל רק כאב-טיפוס שבנה איזה הולנדי לתערוכה. אי אפשר ממש לגלוש עליו אבל היי - הוא מרחף.
אידיוקרטיה: הטמטום שולט Idiocracy, 2006
ג'ו באורס, אמריקני ממוצע מוקפא בהווה ומתעורר באמריקה של עוד 500 שנה, בעתיד עמוס בכל כך הרבה אידיוטים שג'ו, הלא מבריק במיוחד במונחים של ימינו, מוכרז כאיש החכם ביותר בעולם.
איך זה קרה? לסרט יש הסבר פשוט, שדי מתרחש גם היום; אנשים חכמים עושים פחות ילדים ומעדיפים להשקיע בכל ילד שיש להם כמה שיותר בחינוך, בעוד אנשים עם מנת משכל נמוכה יותר פשוט עושים המון ילדים.
כמובן שזה סטריאוטיפ ויש אנשים משכילים עם המון ילדים וכמה טמבלים שלא עושים ילדים בכלל\ אבל אם נעזוב לרגע את התקינות הפוליטית, האין זה מה שקורה מסביבנו?
כשג'ו מתעורר, הסדרה הכי מצליחה בטלוויזיה מציגה את הסלב הגדול של התקופה בועט לאנשים באשכים. זו כל התכנית, וכמה זה שונה מההנאה שלנו כבר עכשיו לראות חנונים עם משקפיים מושפלים על ידי חבורת כוסיות אך מפגרות?