מתרוממים מהמעמקים כמו חייזרים חלודים מספרי מדע בדיוני – מבצרי מונסל, הממוקמים בשפך התמזה באנגליה, מהווים תזכורת מתפוררת לימים האפלים של מלחמת העולם השנייה. המבצרים, שנבנו בשנת 1942 כדי להפיל את המטוסים הגרמניים ולפגוע בספינות הגרמניות, הם חלק ממערך ההגנה על התמזה שמוקמו על התפר בין הנהר המפורסם לים הצפוני. כל מבצר מורכב ממקבץ של שישה מגדלים סביב מגדל פיקוד. המגדלים, שתוכננו על ידי המהנדס הבריטי גאי מונסל, נבנו ביבשה והועברו בשלמותם ליעדם הימי הקבוע.
כשרשת ההגנה הייתה מבצעית, שלושה מבצרי ענק כאלו פעלו, אך כעת שרדו רק שניים – מבצר "רדסנדס" (חולות אדומים) ומבצר "שיברינגסנדס" (חולות רועדים). לאחר שירות צבאי מזהיר, המבצרים הוצאו משימוש בשנות החמישים. מבצר נור נפגע קשות בסערה, וספג פגיעה לאחר שספינה התנגשה בו, ופורק בשנת 1960. בשנות השישים והשבעים השתלטו על שני המבצרים הנותרים שדרני רדיו פיראטי, שהיה מאוד פופולרי בתקופה הזו.
בשנת 2003 נוסד פרויקט רדסנדס, שמטרתו שמירה ושחזור של מבצר רדסנדס. שיברינגסנדס נותר לחסדי הגלים מאחר והוא במצב פחות טוב וכך יהיה קל להצליח במשימה. בשנת 2005, האמן, סטיבן טרנר, בילה 36 ימים רצופים על שיברינגסנדס, פחות או יותר משך הזמן בו היו מוצבים החיילים ברצף במלחמת העולם השנייה. הוא תיאר את זה כניסוי בבידוד וכתב על זה ספר ועדכן בבלוג. בשנת 2008 פרודיג'י צילמו קליפ ברדסנדס.
לדברי ארגון "מחתרת קנת", המוקדש לחקר ותיעוד המתקנים הצבאיים בקנת, "החיילים ששירתו במבצרים האלה נכנסו אליהם מפתח בבסיס המגדל וניתן עדיין לראות חלק מהסולמות עליהם הם טיפסו. מאוד מסוכן לנסות לעלות על המבצרים מאחר והסלומות רקובים וכל המבנים מטים ליפול. הכי טוב לצפות במגדלים מסירה, במרחק בטוח".
לא רחוק מהמבצרים האלה עומד מגדל ימי שונה בצורתו שהפך עם השנים למדינה הקטנטנה והעצמאית "סילנד". הנמל שהפך לסילנד גם עוצב ותוכנן על ידי מונסל, אך בניגוד לרדסנדס ושיברינגסנדס שהם מבצרים של הצבא (Army), סילנד הוא נמל צבאי של חיל הים (Navy) הנראה כמו פלטה ענקית על שתי רגליים מבטון. בריטניה בנתה את המבצרים במים הטירוטוריאליים שלה ואת הנמלים מחוץ להם. בשנת 1967, רב-סרן רוי בייטס התיישב בנמל והכריז עליו כמדינה עצמאית. מאז, משפחת בייטס מתגוררת בסילנד ומארחת מבקרים מדי פעם.
בשנת 1978, הגרמני אלכסנדר אכנבך, ראש ממשלת סילנד, וכמה אזרחים גרמנים והולנדים ניסו להשתלט על המתקן בזמן היעדרותו של בייטס, באמצעות החזקתו של מייקל כבן ערובה. בייטס הזועם שכר שכירי חרב והשתלט בחזרה על מדינתו בהתקפת מסוק. הוא לקח את אכנבך בשבי וממשלת גרמניה פתחה במשמא ומתן על השבתו של האזרח החטוף.
בריטניה התנערה מאחריות על הנמל, מאחר והוא אינו במים הטריטוריאליים שלה והגרמנים נאלצו לפתוח במשא ומתן ישירות עם בייטס. לאחר כמה שבועות הוחזר בן ארצם והאירוע הפך את סילנד למדינה לגיטימית, לדברי בייטס, מאחר והוא מוכיח כי גרמניה מכירה בה דה פקטו. מאז אותה תקרית, נפתחה אש מסילנד לעבר ספינות הצי הבריטי, הונפקו דרכונים, הוטבעו מטבעות והיא אפילו השתתפה באירועי ספורט בינלאומיים.
משפחת בייטס רואה עצמה כמשפחת המלוכה של סילנד. רוי וג'ואן בייטס הינם הנסיך והנסיכה של סילנד, ורואים עצמם כריבוני המדינה. בנם מכונה "הנסיך מייקל" והוא יורש העצר הרשמי מאז שנת 1999. בעקבות שריפה שפרצה בשנת 2006 והשביתה את הגנרטור הראשי, הטוען לכתר חי כיום באסקס אך יש לו נציגות בנמל הימי רווי האקשן.
כמה מאות קילומטרים משם, בים הכספי, עומדת עוד אסדה ענקית אותה בנו הסובייטים לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להזרים נפט מקרקעית הים למפעליה ביבשת. עיר שלמה, באורך 42 קילומטרים, נבנתה במהירות במרכז הים. רחובותיה הגיעו לאורך מדהים של 350 קילומטרים ונבנו בה תשעה בניינים רבי קומות, בתי ספר, אזור תעשייה ואפילו מזרקות. בשעתה היפה של העיר ניתן היה לראות בה מדשאות מוריקות וילדים קטנים משחקים בגינה – והכל במרחק של 42 קילומטרים מהיבשה הקרובה.