שתי מלים מלוות את שגרת חיינו הלא ממש נורמלית בשבועות האחרונים - מלחמה, וכדורגל. השילוב ביניהן, שלצערנו אין זו הפעם הראשונה שאנו נתקלים בו, הוא שילוב עתיק יומין, בן 4,000 שנים בקירוב.
את משחק הכדור העתיק בעולם החלו לשחק ביבשת אמריקה ובמיוחד במרכזה, בחלק הנקרא "מסו-אמריקה" (אמריקה התיכונה, מקסיקו וגווטאמלה למשל). באזור זה חיו עמים כמו האולמקים, האטצקים, המאיה ורבים אחרים, שזכו לשם הכולל "העמים הקדם קולומביאנים", כלומר לפני ש"התגלו" ונכבשו על ידי כריסטופר קולומבוס וחבר מרעיו האירופאים. העמים הללו, שמהם ומתרבותם אפשר ללמוד הרבה, שיחקו בכדור גומי משחק שהוא המקור לרוב משחקי הכדור שאנו מכירים כיום. אז איך התחילו לשחק בכדור ומה הקשר בין המשחק לחיים, למוות ולפתרון מקורי לסכסוכים פוליטיים? הכול מתחיל בקלח תירס.
קלח תירס?
אכן כן. התירס הוא הגידול החקלאי החשוב ביותר ביבשת אמריקה. העמים העתיקים האמינו כי הוא קדוש, והחשיבו אותו למתנת האלים לבני האדם. אגדה שמקורה ב"פופול ווך" ("ספר המועצה" – התנ"ך של תרבות המאיה) מספרת על "אל התירס" ואחיו, שהיו שחקנים מוכשרים במשחק הכדור והרעישו עולמות במשחקם. הרעש את הכעיס את שכניהם מלמטה, אלי השאול והמוות, שהזמינו את האחים למשחק לחיים ולמוות. האחים הפסידו במשחק ואלי השאול הרגו אותם, כשהם מציגים את ראשו הערוף של אל התירס לראווה. בדרך קסם הצליח הראש הערוף לזווג את בתו של אחד מאלי השאול, שילדה לו תאומים גיבורים – שרצו כמובן לנקום את דם אביהם. הם הזמינו את אלי השאול למשחק חוזר, ניצחו, הרגו את אלי השאול והחזירו את אביהם (ואת התירס) לחיים.
"הסיפור הזה ממחיש את החשיבות העצומה שהייתה למשחק הכדור, שנקרא גם משחק החיים והמוות, בתרבות עמי אמריקה הקדומים", אומרת איבון פלייטמן, מומחית לתרבות אמריקה ואוצרת תערוכת הקבע "אמנות יבשת אמריקה" במוזיאון ישראל בירושלים. פלייטמן, שהגיעה ארצה מאורוגוואי, מדברת על משחק הכדור העתיק בהתלהבות וברגש ומותחת קו ישיר בינו לבין המונדיאל המסתיים הערב.
מקריבים את הקפטן של הקבוצה המנצחת
"על חשיבות המשחק בתרבות אפשר ללמוד דרך תיאורו של אל התירס, שהוא אחד האלים החשובים ביותר", מסבירה פלייטמן תוך כדי סיבוב באולם התערוכה, הכוללת מעל שבעים פסלים ומוצגים הקשורים במשחק. "תיאור האל מתמקד בכך שהוא שחקן צעיר ומוכשר, ולא בהיותו אל חנון ורחום. זה מביע עד כמה המשחק היה חשוב והיווה חלק נכבד מהתרבות ומטקסי הפולחן הדתי. אגב, מעל 1,500 מגרשים נמצאו בערים העתיקות ברחבי אמריקה, כולם במרכזי הערים ובלבו של אזור המקדשים והפולחן. הם פשוט שיחקו בכל מקום. עוד דבר שמעיד על חשיבות המשחק הוא זה שהאלים לא נלחמו ביניהם, אלא שיחקו. גם חפצי האמנות הרבים הקשורים למשחק, שנמצאו באמריקה התיכונה, מעידים כי הוא היה פופולרי מאוד ותפס חלק נכבד מהחיים. תאר לעצמך שאמנים החיים היום לא יפסלו ככל העולה על רוחם, אלא את רונאלדו או מסי. התמקדות האמנים במשחק מעיד כי הוא היה שיחת היום במשך אלפי שנים, מה גם שייחסו לו כוחות מאגיים".
איזה כוחות למשל?
"במשחק, כמו בסיפור המיתולוגי, יש אחדות בין ניגודים. המשחק איחד את האלים הטובים למשחק מול האלים הרעים, ובסיומו מת ונולד מחדש אל התירס. המגרשים עצמם נמצאו בחפירות בין מספר מקדשים, כאשר מאחורי המגרש רואים כי המקדשים היו בנויים לגובה, ואילו המגרש נמצא למטה. הבנייה היא עוד סימן לדרך המחשבה - כאשר נכנסים למקדש מתפללים לאלים אשר נמצאים בשמיים, וכאשר נכנסים למגרש, נכנסים בעצם לעולם המתים, עולם השאול, שנמצא למטה. המגרש מסמל את עולם השאול, והקבוצות משחזרות את המאבק בין החיים למוות, בין הארץ לשמים, בין השמש לירח, בין היום ללילה, בין המים לאש וכמובן בין הטוב לרע. כך מייצג המשחק את מחזור החיים הנצחי של בני האדם, את המוות והתחייה מחדש של האדם, הטבע והגידולים החקלאיים. לכן, כששיחקו במשחק למטרות דת ופולחן, הוא הסתיים בהקרבת קורבן אדם. מי שהוקרב לאלים היה קפטן הקבוצה המנצחת, כי לאלים הרי מגיע הטוב ביותר".
כששוחק למטרות פולחן, נערך המשחק בין קבוצת שחקנים רגילה, אולי אפילו כזו המורכבת מבני מעמד גבוה, לבין קבוצת שבויים. המשחק עצמו היה מכור מראש: בני המעמד הגבוה היו נותנים לקבוצת השבויים לנצח, מאחר וקפטן הקבוצה המנצחת היה מוצא להורג.
"למשחק כזה היו כאמור תפקידים תרבותיים, דתיים ופוליטיי חשובים ביותר", מסבירה פלייטמן. "נקודת השיא בטקס הייתה הוצאתו להורג של מנהיג קבוצת השבויים, שידע מראש את גורלו וקיבל אותו עליו ברצון. להקרבת המנהיג היו שתי מטרות – חברתית ודתית. מבחינה דתית, עריפת ראשו של מנהיג השבויים סמלה מוות ותחייה מחדש, כאשר דמו של הנרצח שחלחל לאדמה, נתפס כדם המפרה אותה. מבחינה חברתית, הטקס איפשר להוציא להורג שבויים באופן ששמר על כבודם האישי. הם מתו מוות של כבוד".
מסי או שווינשטייגר לא יוקרבו ככל הנראה בסיום המשחק הלילה, אבל המשחק וקורבן האדם שבסופו הייתה דרכם של העמים להגיע לפתרון סכסוכים בדרך שבה, עד כמה שהדבר יישמע נורא, נשפך מעט מאד דם. המשחק שימש לעתים גם להכרעות בסוגיות פוליטיות בין העמים, שהעדיפו לשחק במקום להילחם ולהרוג זה בזה. על פי אמונתם, מי שניצח במשחק צדק ככל הנראה גם בסכסוך הפוליטי, מכיוון שהאלים נטו לצידו.
לשחק אולאמה עם החבר'ה
עוד מתנה חשובה שנתנו האלים לאדם היא הגומי, "אולה" (HULE) בשפתם של העמים העתיקים, שהופק מעץ הגומי ונחשב גם הוא לקדוש. על שמו נקראים האולמקים, העם הקדום ביותר ששיחק בכדור, וגם המשחק עצמו, שנקרא "אולאמה". הגומי שימש למטרות רבות, שאחת החשובות מהן הייתה הכדור בו שיחקו. מכיוון שהיה עשוי גומי והגיע למשקל של כמעט שלושה קילוגרם, קיפץ הכדור ואיפשר משחק דינמי, קצבי וקשה מאד פיזית. לשחקנים היה מותר לגעת בכדור בעזרת המותניים, האגן והאחוריים בלבד, הם השתמשו באביזרים מיוחדים, ורבים מהם סיימו את המשחק כשהם פצועים ושרוטים.
חוקי המשחק אינם ברורים עד היום. הקולנוען ויוצר הדוקו המקסיקני רוברטו רוצ'ין, שהתחקה אחרי מקורות המשחק, מספר בסרטו שהיו משחקים מסוגים שונים. לפעמים שיחקו אחד נגד אחד, ולפעמים בקבוצות של שבעה נגד שבעה. המגרש דימה בצורתו את האות האנגלית I, ובמגרשים רבים נמצאו טבעות אבן אופקיות, דרכן ככל הנראה צריך היה להעביר את הכדור כדי לזכות בנקודות ולנצח במשחק. במהלך עשיית הסרט הגיע רוצ'ין לכפר קטן במקסיקו, שם מצא אנשים ששיחקו במשחק העתיק וצילם אותם ואת הטכניקה המסורתית בה מיוצר כדור הגומי. אירועי המשחק הם חגיגה בכפר הקטן, ואת השחקנים מלווה תזמורת מסורתית.
משחק הכדור העתיק לא שימש רק למטרות פולחן ודת, אלא גם להנאה ולספורט. גם נשים עסקו בו, והוא היווה חלק מרכזי בחיי היום-יום. "השחקנים הטובים ביותר היו גיבורים, ממש כמו היום", אומרת פלייטמן, "וההימורים, שנערכו בחסות פטרון ההימורים אל ה'טוטו' סוצ'פילי, היו חלק מרכזי ובלתי נפרד מהמשחק. אחד המלכים האצטקים, המלך מוקטגויה הראשון, בזבז בהימורים על המשחק כספי מסים של שנה שלמה".
מהאופן שבו אורגן המונדיאל הנוכחי, נדמה כי נשיאת ברזיל דילמה רוסף אינה מודעת לסיפור המושחת על בזבוזי ההימורים. מה שידוע הוא שהכובשים הספרדים, שהגיעו לאמריקה בתחילת המאה ה-16, לא ראו את המשחק (שבאותה תקופה כבר לא הקריבו בסופו קורבנות אדם) בעין יפה ואסרו עליו לחלוטין. למרות זאת, הביא הכובש הרנן קורטז לחצרו של המלך קרל הראשון קבוצת שחקנים מצטיינת ממקסיקו. המלך וחצרו היו המומים מהמשחק ומהכדור הקופצני ומאז יש גם לאירופאים כדורי גומי.
"איש אינו יודע כיצד נוצר משחק האולאמה, אבל ברור כי הוא נוצר בתקופה עתיקה מאוד, בה לא התמקדה המחשבה האנושית ברווחת השחקנים, או בני האדם בכלל, אבל השתנה והשתפר עם השנים", אומרת פלייטמן רגע לפני פרידה. "המשחק הזה הוא המקור לכל משחקי הכדור אותם אנחנו מכירים. 500 שנים אחרי שהגיע כדור הגומי לאירופה, יש לנו את הכדורגל, הכדורסל, הכדוריד, הכדורעף, הטניס, הפוטבול, ההוקי, ומה לא. כל שיפור של ספורט מסוים במהלך ההיסטוריה יצר ספורט נוסף, שונה במקצת. גם מבחינה תרבותית, השילוב שבין החיים והמוות, המגיעים לאחדות במהלך המשחק הוא שיעור מאלף לחיים ולמחזוריותם, שלעולם אינה נגמרת".
בימים אלה, כאשר משחק כדור פופולארי הוא הנושא המדובר ביותר ברחבי העולם, אולי כדאי ששתי ישויות מזרח תיכוניות מוזרות ילמדו משהו מתרבויות אמריקה העתיקות, ויפסיקו לשפוך זו את דמה של זו. משחק כדור ודאי שלא יכריע בסכסוך, אבל אם יתקיים יהיה זה צעד מבורך בכיוון. עד אז, תנו לנו הערב 90 דקות של שקט, עם אופציה להארכה.