רוב האנשים היו מתארים את האמנות היפנית העתיקה הזו, המציגה גברים ונשים העוסקים במלאכת תקיעת הנודים, כהומור נמוך במיוחד בן 200 שנה. אבל המגילה המכונה "הא-גסן", או בעברית "קרב נפיחות", היא למעשה ביקורת נוקבת על שינויים פוליטיים וחברתיים ביפן של המאות ה-17-19. (דיילי מייל)
המגילה אוירה על ידי אמן או קבוצת אמנים אלמוניים והיא מתארת שורת אירועים, הקשורים זה לזה רק משום שבכולם יש לפחות דמות אחת המשחררת נפיחה לכיוון דמות אחרת. המגילה הזו וציורים דומים נוספים באו כתגובה להתגברות ההשפעה האירופית ביפן בתקופת האדו, בין השנים 1603-1868.
בדומה לציירי הרנסאנס ולציירי הקריקטורות של ימינו, המגילה מכילה מסרים ציניים נסתרים, על אירועים פוליטיים רציניים, שהיו מובנים הרבה יותר בתקופתם. תקופת שוגונות טוקוגאווה מאופיינת בשנאת זרים וברדיפה אכזרית של נוצרים.
עד אמצע המאה ה-17, רק סין, הודו המזרחית ההולנדית וקבוצה מצומצמת של סוחרים אנגלים הורשו לעשות עסקים בחלקים מוגבלים ביפן. אירופים אחרים שהגיעו ליפן נעצרו והוצאו להורג ללא משפט. ולמרות שכיום המגילה מצחיקה יותר ממותחת ביקורת, בסוף תקופת האדו, היא ביטאה דאגה ממשית משנאת הזרים המתפשטת, בצורה קומית.
