אמיליה ארהרט הפכה לאחד השמות הכי מוכרים ברחבי העולם, גם בשל היותה סמל פמיניסטי וחלוצה פורצת דרך, וגם בשל השאלה שמטרידה רבים במשך עשורים: מה לעזאזל קרה לה ולאן היא נעלמה?
ארהרט, כזכור, הייתה טייסת שניסתה תמיד לאתגר את עצמה ולשבור שיאים בתחום. היא תכננה לשבור את שיא הטיסה הארוכה ביותר (47,000 ק״מ), ולהקיף את כדור הארץ. יחד עם הנווט פרד נונן, הצליחו השניים להשלים מרחק של 35,000 ק״מ (עם מספר עצירות). השניים נצפו יחד בפעם האחרונה כשהמריאו מהיר לאה בגינאה החדשה ב-2 ביולי 1937. הקשר האחרון איתם הצביע על כך שהם ככל הנראה איבדו את דרכם והסברה הייתה שהם התרסקו בלב ים.
מותה של ארהרט הוכרז רשמית ב-5 בינואר 1939, אך קבוצה בשם TIGHAR (The International Group for Historic Aircraft Recovery), שחקרה את הפרשה במשך 22 שנים, העלתה את התיאוריה שארהארט ונונן נחתו על אי בודד באוקיינוס השקט ונאלצו לשרוד עליו עד מותם - ועכשיו מסתבר שהתיאוריה הזו, ככל הנראה, נכונה.
קבוצת TIGHAR טוענת שארהארט שידרה יותר מ-100 קריאות מצוקה במכשיר הרדיו שלה בין התאריכים 2-6 ביולי 1937, וכי אחת מהן אף נקלטה במכשיר הרדיו של נער בן 16 מפלורידה. הדבר הזה גרם להם לחשוב שארהארט ונונן הקימו מחנה באי קטן ליד האי ניקומרורו, מרחק 3,200 ק״מ מהוואי - שהיה אמור להיות מקום העצירה הבא שלה. האי לא היה מיושב מאז שנת 1892, ואם הם ניסו לשרוד שם הם עשו זאת על ידי שתיית מי גשמים ואכילת צדפות, צבי ים, דגים וציפורים.
כעת מדען בשם ריצ'רד ג'נטס, מאוניברסיטת טנסי שבנוקסוויל, טוען שהספקולציה נכונה ויש לו הוכחה. לטענתו, שרידי עצמות שנמצאו ב-1940 על אותו אי שייכים לארהרט בסבירות של 99%. העצמות נותחו, נמדדו ונבדקו על ידי ד"ד דיוויד ווין הודלס. "היו לנו נתונים על שלוש עצמות שהודלס דיווח עליהן", אמר ג'נטס. הרעיון היה להשוות את הממצאים הללו לניתוח הממדים הפיזיים של ארהרט, כדי לדעת אם יש סיכוי שהעצמות הן שלה.
את גודל העצמות והמבנה שלהן הצליחו לנתח בעזרת תמונה של ארהרט בה היה אובייקט בעל קנה מידה ידוע. כך למשל הם פענחו את גודל עצם הזרוע והטיביה (העצם הארוכה בגפה התחתונה) של ארהרט. חלק מהפענוח נעשה גם בעזרת המידות שלה, כמו הגובה ואורך המכנסיים שלבשה. "הצלחנו להשווה את אורך שלוש העצמות שנמצאו באי ניקומרורו לאמיליה ארהרט", אמר ג'נטס.
"התוצאה היא שיש דימיון גדול בין השניים ומאוד לא סביר שאדים רנדומלי יהיה מתאים עד כדי כך במידות". ג'נטס כמובן גם מודה שכמו בכל מחקר ייתכן והיו טעויות מדידה מצדו או מצד הקולגה, הודלס, אך לדעתו עדיין מדובר בהתקדמות גדולה וסבירות שאי אפשר להתווכח איתה. "לאדם רנדומלי הייתה סבירות נמוכה מאוד להיות עד כדי כך דומה לעצמות שנמצאו בניקומרורו".