כשרוברט פיקטון נכנס לתא מעצר, הוא כעס. לא כי המשטרה הצליחה לעלות על עקבותיו ולא מהעובדה שהוא ידע כי הוא עמד להיחקר או להישפט – אלא כי הוא לא הצליח להגיע אל היעד הנכסף שלו. פיקטון הוא ככל הנראה הרוצח הסדרתי הכי אכזרי בהיסטוריה של קנדה. הוא רצח נשים באכזריות איומה במשך 19 שנים, 49 קורבנות – אבל בשבילו זה לא הספיק. פיקטון רצה את הקורבן ה-50, אבל הוא נתפס לפני שזה קרה.
"האשמה היא עליי", אמר פיקטון לשותפו לתא, "רציתי עוד אחת בשביל שיהיו לי 50 קורבנות, אבל הייתי מרושל. נכון שזה מרגיז?". פיקטון נפתח אל שותפו לתא כאילו הוא היה באמצע ראיון טלוויזיוני. הוא לא היה מודע בכלל שלא מדובר בעבריין, אלא בבלש סמוי של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה – ההקבלה שלהם ל-FBI. למעשה, זאת הייתה ההודאה שלו באשמה, כמו גם הסיבה שהוא נעול עכשיו מאחורי סורג ובריח עד סוף ימי חייו.
פיקטון נודע לשמצה ברחבי קנדה בגלל הדרך המזעזעת שלו להיפטר מקורבנותיו. בהיותו בעלים של חווה חקלאית, הוא נהג לבתר את חלקי הגופות של קורבנותיו ולהאכיל אותם לחזירים שלו. לעיתים, הוא אפילו טחן את בשר הנשים שהוא רצח, ערבב אותו עם בשר חזיר ומכר אותו לחנויות איטליז, בני משפחה, חברים ואפילו חוקרי המשטרה המקומית.
פיקטון נהג לרצוח בעיקר נשים מהמדרג החברתי הנמוך ביותר באזור ונקובר, לרוב נרקומניות ונשים שעבדו בזנות. הוא היה מזמין אותן לביתו, מקיים איתן יחסי מין, כולא אותן, מענה אותן באכזריות ואחר כך רוצח אותן בדרכים נוראיות – ואחרי שהחזירים סיימו את העבודה, לא היה נשאר מהן זכר.
במשך שנים ארוכות נפוצו שמועות על התרחשויות משונות בחווה של פיקטון, אבל הכל נדחה על ידי המשטרה המקומית. הם חשבו שזאת רכילות הזויה. בשנת 1997, אחת הקורבנות של פיקטון הצליחה להימלט ממנו. הוא תקף אותה באכזריות, אבל היא הצליחה לדקור אותו עם הסכין שלו ולברוח מהמקום עירומה ומגואלת בדם. היא התלוננה עליו במשטרה, אבל התיק נסגר כי היא לא הייתה עדה מהימנה. חוץ מזה, זה בכלל לא היה מתקבל על הדעת שהאדם הנחמד שמוכר להם בשר טרי כל שבוע יכול לעשות מעשה חמור כל כך.
בפברואר 2002, פיקטון נעצר על ידי המשטרה כמעט במקרה. בלשים פשטו על חוות החזירים שלו בחיפוש אחר נשק בלתי חוקי, אבל לא מצאו דבר – פרט למשאף ונטולין של אישה שנעדרה, אחת מקורבנותיו. בבדיקות מז"פ בחווה שלו זוהו שאריות DNA של 26 נשים – מספיק בשביל לנסח כתב אישום על רצח. בשלב הזה, אף אחד עדיין לא שיער בדעתו כי מדובר באחד הרוצחים הסדרתיים הקטלניים ביותר בהיסטוריה האנושית.
ווסלי קלרקסון, דוקומנטריסט שהפיק סרט על הפרשה, סיפר שפיקטון גרם לסרט "המנסרים מטקסס" להיראות כמו הפקה של דיסני. "לא היה בו דבר שגרם לו להתבלט", סיפר קלרקסון, "הוא לא היה אדם נקי במיוחד, הוא לא נהג לערוך מסיבות אצלו בחווה עם אופנוענים, נשים או אלכוהול. כולם ידעו שהוא צורך זנות על בסיס קבוע וכולם ידעו שיש לו חיבה כלפי האוכלוסייה הילידית באזור. למרות זאת, כשמספר הקורבנות רק הלך וגדל, אף אחד לא עשה את החיבור". כן, היו שמועות, אבל לא – אף אחד לא התייחס אליהן ברצינות.
בחקירת המשטרה, פיקטון סירב לשתף פעולה. הוא נשאל לגבי הבנות שהגיעו אליו לחווה, אבל טען בקרירות שהוא לא זוכר אותן. בלשי המשטרה היו משוכנעים כי פיקטון רצח עשרות נשים בחווה, אבל הם ידעו שבלי ראיות התיק הזה אבוד. הם היו צריכים הודאה – כאן הבלש הסמוי של המשטרה הרכובה נכנס לתמונה.
הם הכניסו אותו לתא עם הבלש ונתנו לפיקטון לעשות את שלו. הרוצח הנתעב לא הפסיק להתרברב בנוגע לפשעים שלו. במהלך השיחה ביניהם, הוא אפילו סיפר לבלש על הדרך הטובה ביותר להיפטר מחלקי גופות – כך גילו במשטרה על חוות החזירים.
במהלך המשפט של פיקטון, צוות התביעה הציג שאריות DNA של 80 אנשים לא מזוהים, כמחציתם גברים והשאר נשים. בחווה שלו הם מצאו שורה של אביזרי מין, כולל: אזיקים מצופים בפרווה וטיפות חשק. כמו כן, השוטרים מצאו גם את כלי הרצח, אקדח תופי עם קליבר 0.22 ודילדו שמחובר לקנה. בשנת 2007, בית המשפט מצא אותו אשם בשישה סעיפים של רצח מדרגה ראשונה. לטענת התביעה, היה מספיק ראיות בשביל להרשיע אותו ביותר מ-20 מקרי רצח, אבל הם הבינו כבר שהוא עומד לקבל מאסר עולם.
כריסטופר ברי די, קרימינולוג שחקר את המקרה של פיקטון, סיפר בראיון לסדרת הטלוויזיה "קולו של רוצח סדרתי" כי היה מדובר באדם חולני מאוד. "קורבנותיו של פיקטון, הנשים הללו, היו רק בשר בשבילו", סיפר ברי די, "הוא התעלל בהן, עיבד את הבשר שלהן ואז מכר אותן לאנשי הקהילה המקומית. הוא היה אדם ארור".
(מקור)