בשנת 1963 מרגרט האו לובט לקחה חלק בניסוי של נאס"א ללמד יונקים אינטליגנטיים איך לתקשר עם בני אדם. היא הוצבה באיי הבתולה שבארה"ב, שם הקימו דולפינריום מיוחד בו ילמדו החוקרים את הדולפינים מקרוב. אולי אפילו קרוב מדי.
במסגרת עבודתה, פגשה מרגרט את פיטר, דולפין בגיל ההתבגרות וההתפתחות המינית. "פיטר רצה להיות... איתי", מסבירה מרגרט את היחסים המשותפים, "הוא היה משפשף את עצמו על הברך שלי, הרגל שלי או היד שלי ונתתי לזה לקרות", היא אמרה, "לא הרגשתי לא בנוח, כל עוד הוא לא היה אגרסיבי מדי". בנסיון לפתור את העניין, שלחה מרגרט את פיטר לאקווריום של הדולפינות, כדי שיפרוק את הצרכים המיניים שלו שם, אך ללא הועיל.
כאן אנחנו נכנסים לתיאורים קצת יותר אינטימיים. "זה היה פשוט יותר לשתף עם זה פעולה ולתת לזה לקרות", מספרת מרגרט ומתארת כיצד הביאה את הדולפין על סיפוקו, "זה היה מאוד עדין". כך הפך הסקס לחלק קבוע במפגשים של מרגרט ופיטר. מערכת היחסים שלהם גרמה לשערורייה, ושמועות התרוצצו על התעללות בדולפינים באמצעות סמים.
מחקר שנערך ע"י ד"ר מארק גריפית'ס, מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט, גילה שיש מספר קטן שלאנשים הלוקים בדולפינופיליה (בני אדם הנמשכים מינית לדולפינים). בנוסף, מספר מחקרים מצאו ראיות לכך שדולפינים זכרים נמשכים לנשים. אבל למי אכפת ממחקרים והגדרות, מרגרט ופיטר היו פשוט מאוהבים.
(מקור)