התאומות שחזרו כגלגול של אחיותיהן המנוחות
ג'ון ופירנצה פולוק היו שבורים כאשר בנותיהם התאומות, ג'ואנה וג'קלין, מתו בתאונת דרכים ב-5 במאי 1957. שנה לאחר מכן, פירנצה שוב נכנסה להיריון, והזוג התרגש לשמוע שהם מצפים שוב לתאומות. הבנות, ג'יליאן וג'ניפר, נולדו זהות זו לזו למעט כתמי הלידה של ג'ניפר: היה לה כתם לידה במותניה, בדומה לכתם לידה שהיה לג'קלין, וכתם לידה על מצחה שדמה לאחת הצלקות של ג'קלין.
ג'ון ופירנצה עברו דירה כאשר בנותיהם היו בגיל שלושה חודשים. הם סיפרו לג'יליאן וג'ניפר מעט מאוד על אחיותיהן המנוחות, אך נראה היה שהבנות חולקות את זיכרונותיהן של ג'ואנה וג'קלין. הן היו מבקשות צעצועים ישנים שהיו שייכים לתאומות, הכירו ציוני דרך בעת נסיעתן לביתן הישן והיו מבוהלות באופן לא מוסבר ממכוניות. כשראו מכונית מתקרבת הן היו צועקות: "המכונית באה לקחת אותנו!". ולא, אין יותר קריפי מזה.
למרבה המזל, אבל גם באופן מסתורי ביותר, בגיל חמש - גיל מותן של אחיותיהן בזמן מותן - הזיכרונות המפחידים האלה התפוגגו, והבנות המשיכו לחיות מבוגרים נורמאליים יחסית. עם זאת, סיפורן עדיין מצוטט לעתים קרובות כעדות לגלגול נשמות.
הפעוט שכתב את הסרט "חלף עם הרוח"
מאז שהיה בן שנתיים לי התעקש שיש לו בית נוסף ואימא אחרת. בגיל שלוש החל לומר שהוא נולד ב-26 ביוני ולא ביום הולדתו בפועל: ה-21 ביוני. לי טען ששמו האמצעי הוא קו, שהוא כתב סרטים למחייתו ואף שהייתה לו בת בשם ג'ניפר. אחותו שאלה אותו בן כמה הוא היה במותו והוא השיב מייד: "ארבעים ושמונה." הוריו הסקרנים של לי הקריאו לו שמות של כמה סרטים ושאלו אם הוא זה שכתב אותם. כאשר הזכירו את "חלף עם הרוח", לי התלהב, ואמר בשקיקה שהוא זה שכתב את התסריט לסרט הזה.
לאחר חיפוש מהיר בגוגל, הוריו של לי למדו שהתסריטאי של "חלף עם הרוח" נקרא סידני קו האוורד, שהוא נולד ב-26 ביוני, שהיתה לו בת בשם ג'ניפר וכי הוא נפטר בגיל 48. מכיוון שהפרטים האלה לא היו ידועים להוריו של לי, לא ברור כיצד היה יכול להכיר אותם.
>>> רוצים עוד? לחלק הקודם של סיפורי גלגולי נשמות מצמררים של ילדים, לחצו כאן
"אני לא ילד קטן, אני גדול"
בגיל שנה וחצי, נאזי אל-דנאף מלבנון הצהיר בפני הוריו: "אני לא ילד קטן, אני גדול." נשמע כמו משפט תמים של ילד שרוצה הכרה, אבל התברר שהוא התכוון להרבה יותר מזה: הוא התעקש שהוא בעצם איש מבוגר, שיש בבעלותו אמצעי לחימה רבים, בהם רימונים, וכי הוא גר בכפר סמוך.
ככל שחלף הזמן, אל-דנאף ביקש בלי הפסקה לקחת אותו לביתו הישן בכפר קאברצ'מון, מרחק של כ-10 מיילים מכפרו. כשהיה בן שש, הוריו נענו לבקשה זו, ואל-דנאף איתר את ביתו של נג'איה חאדג'. חאדג' שוחחה באריכות עם אל-דנאף והשתכנעה שהוא גלגול נשמתו של בעלה, פואד אסאד חאדג'. היא נדהמה כאשר אל-דנאף ענה נכון על שאלותיה. הוא נזכר מי בנה את תשתית ביתם, את פרטי התאונה כשנקעה את כתפה ואירוע שבו בתם חלתה. כשהיא הזמינה אותו לביתה, הוא רץ במהירות לארון כדי לחפש אחר כלי הנשק שלו, ואכן זה היה הארון שבו החזיק בעלה המנוח את הרימונים שלו.
האישה שהייתה אנה פרנק
זה אולי אחד הסיפורים המלחיצים: בארברו קארלן נולדה בשבדיה בשנת 1954, ומאז שהחלה לדבר, דיברה קרלן על ילדה בשם אנה פרנק.
קארלן טענה שהיא אנה פרנק, וכי יש לה סיוטים על גברים שבועטים בדלת ביתה ומוציאים אותה משם. הוריה היו נבוכים, בעיקר כיוון שאז סיפורה עוד לא היה ידוע ולא היה להם מושג שאנה פרנק היא אדם אמיתי. אנה פרנק נפטרה תשע שנים קודם לכן, בשנת 1945, במחנה הריכוז ברגן בלזן.
כשהיתה בת 10 הוריה של קרלן לקחו אותה לאמסטרדם. היא הובילה אותם במהירות לביתה של פרנק, זיהתה נכונה נקודה על הקיר שבה תלתה אנה פרנק תמונות של כוכבי קולנוע, וציינה כי המדרגות היו שונות מכפי שזכרה אותן. כל זה הספיק כדי לגרום להוריה להאמין שהיא אכן גלגולה של אנה פרנק, והיא כותבת ספרים על החוויה שלה מאז ועד היום.
הילד שמצא את הרוצח שלו
אמנם סיפור זה לא הוכח, אך לא יכולנו שלא לתת לכם את הנקודה הישראלית, והוא גם מצמרר במיוחד: ילד בן שלוש מרמת הגולן שנולד עם כתם לידה אדום על ראשו, טען שנרצח בחייו הקודמים. ד"ר אלי לאש חקר את הסיפור, ואף עזר לילד למצוא את האזור ואת הכפר שעליו דיבר. הוא הסתובב ברחובות הכפר זמן מה עד שהתקרב לאדם זר ואמר: "אתה הרגת אותי עם גרזן". לאחר מכן הוביל הילד את ד"ר לאש ואת האדם שמצא למקום שבו טען כי נקבר. בקרקע נמצא שלד עם פצע בגולגולת המתאים לכתם הלידה של הנער.
>>> רוצים עוד? לחלק הקודם של סיפורי גלגולי נשמות מצמררים של ילדים, לחצו כאן