אוגוסט 1940. מלטה. הימים ימי מלחמת העולם השנייה. הגרמנים מפציצים את האי ללא הרף כיוון ששימש מעין ציר אספקה מרכזי של נשק ומזון לצבא הבריטי ומאוחר יותר לבעלות הברית. הכותרות בעיתונים המקומיים עסקו אך ורק במצבם של תושבי העיר שהיו נצורים ומופצצים, כאשר חלקם נהרגו מההפצצות האוויריות. למרות כל הכאוס והפחד מהמלחמה, אחד הסיפורים שחמק מהרדאר העולמי אך הסעיר את תושבי האי המנומנם, נוגע בכלל להיעלמותם המסתורית של מורה ותלמידים.

זו הייתה שעת בוקר. בין הפצצה אחת לשנייה של חיל האוויר הגרמני, מורה בבית ספר יסודי באי האקזוטי שבטבורו של הים התיכון, נכנסת יחד עם קבוצה של 30 תלמידים להיפוגאום של 'חל-ספליני', מבנה מסתורי תת קרקעי מרהיב ביופיו שהוקם לפני אלפי שנים בתקופה הפרה-היסטורית ומסקרן אלפי חוקרים, מדענים  וארכיאולוגים מכל רחבי העולם במשך עשרות שנים.

קבוצת התלמידים בילתה במקום ככול הנראה כמה שעות יחד עם המורה, אבל ככל הידוע - מעולם לא יצאה מהמערה אליה נכנסו. 

בכלי התקשורת במלטה אין אזכור ולו במילה אחת על המקרה המוזר. מה עלה בגורל התלמידים והמורה? איך ייתכן שאף אחד באי לא טרח לחפש אחריהם? ולמה הפרשה הוסתרה מעיני הציבור במשך עשרות שנים וזכתה לאזכורים מעטים מאוד?

היה או לא היה?

"קשה להאמין שמישהו יתעלם ממקרה כזה", טענו גורמים באי, "זה מקום קטן, העיתונים המקומיים היו מסקרים את זה בכותרות גדולות, לא היו מתעלמים מאירוע כזה. למי יש אינטרס להסתיר דבר כזה? אם זה היה נכון היו לזה פרסומים במלטה. אין אפילו פרסום אחד. זה נראה יותר אגדה, סיפור שמישהו הפיץ בסגנון של  אגדה אורבנית".

מצד אחד באופן רשמי, הממשלה אינה מכירה במקרה ההיעלמות הזה והרבה חושבים שלא ייתכן שדבר כזה נורא קרה אבל שכל כך הרבה משפחות של המורה והתלמידים לא מחזיקות בתיעוד שיוכיח את זה או מציפות את זה. מצד שני, יש לא מעט תושבים שמוכנים להישבע בחייהם שהכל אמיתי. אבל אם זה קרה - מה בכלל עשתה שם המורה עם התלמידים?

כדי להבין מה משך את המורה והתלמידים להיפוגאום  צריך לחזור מאות ואולי אלפי שנים במנהרת הזמן.

ההיפוגאום הוקם לפני כ-3,600 שנה לפני הספירה. הוא משתרע על פני שטח של 500 מ"ר וממוקם בעיר הקטנה פאולה. הוא מורכב ממבוכים רבים, כוכים, חדרים ואולמות חצובים בסלע. לא ברור מי בנה את המקום, אבל מה שכן ידוע שהוא שימש אתר קבורה מפואר לבני המקום שהתגוררו באי. המקדש הוקם בתקופה הפרה-היסטורית והתגלה לגמרי במקרה בשנת 1902 על ידי קבלן בנייה מקומי, שחצב יסודות לבתים בתוך סלעים ופתאום התגלה לעיניו המשתאות המבנה המדהים והאין סופי. הקבלן, שהקים בתים רבים בעיר מיהר לעדכן בעניין את הרשויות בעיר.

במקום נמצא פסל של אישה הנחשב לממצא החשוב ביותר במקום והוא מוצג כיום במוזיאון הארכיאולוגי של האי ובסריקות מעמיקות נמצאו שרידי עצמות של כ-7,000 בני אדם. מציאת ההיפוגאום גרם להתעוררות של האי המנומנם משהו. הכומר מנואל מגדרי קיבל את המשוכות לטפל במקום ולחקור אותו לעומק. שלוש שנים לאחר המינוי הוא מת וכל יומני המחקר שכתב על המערה המסתורית נעלמו באופן מוזר. באי נפוצו שמועות ואגדות על כך שאנשים שחדרו פנימה כדי לחפור או לגנוב פריטים יקרי ערך מתו באופן מסתורי. היו כאלה שחשדו שהמקום מקולל ורוחות שוכנות בתוכו.

 

למרות החשש שהתגבר לתחושת חלק מהתושבים מהעל טבעי במקום, במלטה הבינו שההיפוגאום יהפוך את העיר ליעד תיירותי והחליטו להשקיע כספים רבים בשיקומו ובהפיכתו לאתר תיירות עולמי. במקום נמצאו כדי חרס עתיקים, עצמות אדם, תכשיטים, פסלונים של חיות וכתובות מוזרות ולא מפוענחות.

ב-1980 המקום הוכרז על ידי אונסק"ו אתר מורשת עולמי והוא מושך אליו אלפי תיירים המגיעים לנפוש באי. אבל למרות הסקרנות סביב ממצאי המערה, עדיין מה שמעסיק את התושבים והחוקרים במלטה ומחוצה לה הוא דווקא מה שאיש לא הצליח למצוא במערה - שרידים שיוכיחו את שהמורה והתלמידים היו שם.

בנשיונל גיאוגרפיק התייחסו לפרשה, כאשר שם סיפרו בין השאר במגזין כי מה שקרה הואש הילדים חדרו למקום בחבלים שהיו קשורים לגופם. החבל שהיה קשור על גופו של התלמיד האחרון נשחק באחד הסלעים, נקרע ואז הוא חבריו והמורה נפלו פנימה לתוך המנהרות התת קרקעיות הנסתרות ואבדו לנצח.

"מאז ההיעלמות, לא מאפשרים לאיש להיכנס למערה"

צעירה בריטית בשם לויס ג'סופ, שביקרה במנהרה זמן קצר לפני היעלמות התלמידים והמורה, סיפרה בזמנו כי היה קטע מסוים תת קרקעי שהצליחה להיכנס אליו, ושם לתדהמתה ראתה במקום הומנואידים - מעין קופים בדמות אדם, עם שערות לבנות שכיסו את גופם והם צעדו במקום ונופפו לעברה.

 

שנים לאחר מכן היא ביקרה שוב מקום והיא טוענת שאין לה ספק שסיפור הילדים והמורה שנעלמו אכן התרחש וכי לא מדובר באגדה או סיפור עם כפי שמנסים המקומיים לצייר. ולמה היא חושבת ככה? "כמה ימים לאחר שביקרתי במקום קרה המקרה של התלמידים והמורה שנעלמו", סיפרה ג'סופ שנים לאחר מכן, "מאז ההיעלמות שלהם, קטע המנהרה הזה נחסם ולא מאפשרים לאיש להיכנס. מעניין למה?".

20 שנה לאחר המקרה, עיתונאית בריטית חקרה את הפרשה, נכנסה להיפוגאום והתעקשה גם היא שהסיפור הוא נכון ולא אגדה אורבנית או סיפור עם מקומי. גם היא הרגישה שהסתירות בין מה שרואים במערה ובין העדויות ששמעה מוכיחות שאכן קרה משהו חשוד במערה שניסו להסתיר - כנראה כדי לא לפגוע בהכנסה של המדינה הקטנה, שכל כותרת שלילית הייתה יכולה למנוע מאלפי תיירים להגיע אליה. בטח כשמדוברת ביעלמות של כל כך הרבה ילדים.

למרות זאת, במלטה עדיין טוענים שכל הסיפור הזה הוא לא יותר ממיתוס, שכל מטרתו להפחיד ילדים ובני נוער מלבקר בהיפוגאום מחשש שיקרה להם משהו כמו התמוטטות סלעים.

 

לדברי מקורות במלטה, הנושא נבדק גם על ידי חוקרים מטעם אונסק"ו שלא הצליחו למצוא שום תיעוד או הוכחה שיתמכו במקרה. אפילו בארכיון הלאומי של כתבי העיתונות של מלטה אין שום אזכור לפרשה שבה מורה ותלמידים אבדו במערה.

ההסברים ההגיוניים האלה לא מונעים מחובבי הקונספירציות להמשיך להאמין שהסיפור המצמרר הזה קרה באמת. לטענתם, ההוכחה הכי משכנעת לזה היא שמאז שהסיפור הופץ והושמע, נחסמה במערה הקטע שבה נאמר שהמורה והתלמידים נעלמו - למרות שעד היום איש לא יודע איך להצדיק את חסימת הכניסה לציבור.