חוקר על טבעי טוען כי אלפי אנשים שנפלו ל"חורים בזמן" עלולים ללכת לאיבוד בעבר. לדברי רודני דיוויס, שכמה מספריו תורגמו לעברית, התופעה של גלישה בזמן, שבה אנשים משוכנעים שהם נסעו במנהרת הזמן, היא אמיתית לגמרי.
דיוויס, מחבר הספר "קפיצות בזמן – מסעות לעבר ולעתיד" (Time-Slips: Journeys Into The Past and Future), סבור כי: "ייתכן שיש אנשים שגלשו אחורה לעבר ובסופו של דבר נתקעו שם. אלפי אנשים נעלמים מדי שנה".
באנגליה ישנם כמה מוקדים אשר נטען לגביהם כי אפשר לקפוץ בהם בזמן, בין היתר דבון, קורנוול וקנט, אולם רחוב בולד בליברפול מפורסם ביותר בזכות התופעה הביזארית. יש הסבורים כי הרכבת התחתית בליברפול העוברת מתחת לאדמה יצרה קרע בזמן, משום שהיא נוסעת במעגלים קונצנטריים, בעלי מרכז משותף.
סטודנט למוזיקה בשם ג'ון מונאן טען לאחרונה כי ראה כרכרות עם סוסים המסיעות נוסעים בלבוש מהתקופה הוויקטוריאנית, וגם תפאורת הרחוב הייתה מתאימה לעבר – עם חנויות בגדים עתיקים. הוא הניח בתחילה שמדובר בצילומים של הפקת טלוויזיה, אולם כשהסתכל לאחור הנוסעים נעלמו והחנויות שוב נראו מודרניות.
ג'ון לא לבד. ברשת פועלים לא מעט אנשים אשר טוענים בלהט כי נסחפו לאירועים מהעבר. יש כיום סרטים תיעודיים ביוטיוב, דפי פייסבוק ופורומים של רדיט, אשר מוקדשים כולם לדיונים בנושאי גלישה בזמן.
כך למשל, יועצת היחסים ריהן קיוויטס, בת 46, טענה כי ראתה אביר בשריון מסתובב בטירת קומפטון, בדבון. אישה בשם אליס פולוק דיווחה על חדר שהתחלף פתאום ואישה גבוהה בלבן צעדה בו בטירת לידס בקנט. מאוחר יותר, היא גילתה כי המלכה ג'ואן מנווארה הואשמה בכישוף ונכלאה בטירה זו במאה ה-15.
חלק מהתיאוריות גורסות כי גולשים בזמן יצאו מחוץ לגבולות התודעה האנושית הרגילה, ורואים את הזמן כפי שהוא קיים באמת – כאשר העבר, ההווה והעתיד קורים בו זמנית בלולאה.
המבקרים של התיאוריות הללו שואלים מדוע לא צצו תמונות ישנות של נוסעים בזמן, הנושאים מכשירים מודרניים כמו אייפונים. אך מי שמאמין בתיאוריה טוען שהנוסעים לעבר מבינים במהרה שאין אנטנות וציוד מתאים עבור הטלפונים החכמים שלהם ובהתאם לכך גם הסוללות שלהם מתות במהירות.
אחד מאלה הטוענים שנסעו בזמן, הוא ג'ון טיטור, אשר סיפורו הפך לאחד הידועים והמעניינים, כאשר הרבה גולשים ברשת שנחשפו לסיפורו חושבים כי הוא המשכנע ביותר.