יותר מ-10,000 עדי ראיה ברחבי ארה"ב תיארו במהלך 50 השנים האחרונות כיצד נתקלו ביצור ענק דמוי קוף שמשוטט ביערות וסמוך לאגמים, סביר שאתם מכירים אותו יותר בשם "ביגפוט". ביגפוט נחשב יצור מיתולוגי אך פופולרי ומדובר, עד כדי כך שב-FBI האמריקאי פתחו תיק אשר הכיל את כל ה"ממצאים" והעדויות של עדי הראייה, תיק אשר שוחרר לציבור בחודש יוני האחרון. כך למשל נתגלה כי בשנת 1977 נאספו 15 דגימות של סיבים שנחשדו בתור שיערות של ביגפוט, אשר בסוף נתגלו כשייכות לסוג של חיה ממשפחת הצבאים. כך או כך, האגדה על קיומו של ביגפוט עדיין מעסיקה לא מעט אמריקאים, מספיק בשביל ליצור סדרה דוקומנטרית חדשה בשם Expedition Bigfoot, שכל מטרתה למצוא את החיה המסתורית.
במהלך הסדרה יצאו חוקרים בעלי שם להתחקות אחר עקבותיו של היצור למשך שלושה שבועות באזור צפון מערב אמריקה, היכן שמרבית הדיווחים תועדו. את המשלחת הובילה מיראיה מיור, העוסקת בפרימטולוגיה, ולה ציוד משוכלל של מחשבים ואלגוריתמים המסוגלים לפענח עקבות ולתעד קולות ונהמות באזור שמשתרע על יותר מ-324 אלף דונמים.
ביגפוט עצמו, כאמור, מתואר בעדויות בתור יצור הדומה לקוף ענק אשר מהלך על שני רגלים, משתרע לגובה של 3 מטרים ושוקל כ-270 קילו. לפי האגדה, הוא שייך לזן של יצורים פרימטים בשם גיגנטופיתקוס ששכנו בעבר בדרום מזרח אסיה אך נכחדו לפני מאות אלפי שנים במהלך עידן הקרח, בו שוטטו בכדור הארץ ממוטות וקרנפי ענק. יחד עם זאת, נכון להיום, אין שום עדויות אשר מסוגלות להוכיח כי אף יצור פרימטי חוץ מבני האדם אי פעם אכלסו את יבשת צפון אמריקה. יחד עם זאת, טוענת הפרימטולוגית מיור, אין מן הנמנע שהמשלחת תגלה עדויות לכך שהם אכן קיימים, ובלבד שיהיה להם מחסה, אוכל וסביבת מחייה שמבודדת אותם מבני האדם.
מיור בחנה לא מעט עדויות של אנשים שטענו שראו את ביגפוט, והחלה לגבש פרופיל אחיד: יצור גדול המהלך על שני רגליים ומפגין התנהגות פרימיטיבית: "כשהיינו בשטח, הצלחנו לתעד בווידאו משהו שמתאים לתיאור הזה", היא אומרת, "משהו גדול שנע בצורה המתאימה לקוף. זה, מבחינתי, העדות הכי משכנעת שראיתי עד כה". כשהראתה את התיעוד לפרימטולוג נוסף שחוקר יצורים פרימטים ברחבי העולם, הוא התרגש ו"הסכים איתי שמדובר ביצור הדומה לקוף שנמצא הרחק מביתו". ככל הנראה, העדות תיחשף בהמשך בסדרה עצמה.
אחת הסברות שבגללן החוקרים אינם שוללים את קיומו של ביגפוט, היא שאומנם מדובר ביצור גדול - אך יש לו מספיק מקום להסוות את עצמו ולהתחבא מפני האדם, עד כדי כך שהגיוני שאיש לא תיעד אותו. כך למשל ג'יין גודל, חוקרת שימפנזות, אמרה בריאיון ב-2002 כי היא לא שוללת את קיומו של ביגפוט משום שהיא בעצמה הייתה במצבים בהם חיות ענק היו ממש מטר או שניים ממנה, והיא בכלל לא שמה לב לכך.
יחד עם זאת, העדות היחידה שתספק הוכחה סופית לקיומו של ביגפוט תיאלץ להיות ביולוגית: דגימה של רקמה אורגנית, צואה או שיער. על מנת לגלות זן חדש של יצורים, יש צורך לשרטט בקווים מפורטים את המאפיינים האנטומיים, הגנטיים וההתנהגותיים שלו, ולהבדיל אותם משאר המאפיינים המשייכים למינים הידועים הקיימים, אומר הפליאונטולוג דייויד הון מאוניברסיטת לונדון. וכאמור, עד כה, כל העדויות הביולוגיות ששויכו לביגפוט למעשה נמצאו שייכות לחיות קיימות אחרות כמו דביבונים, סוסים, צבאים, פרות, זאבים, טפירים ואפילו בני אדם. בשנת 2014 נמצאו שתי דגימות שלא היו שייכות למין מוכר, אם כי בחינה מדוקדקת העלתה כי הן שייכות לזנים חדשים של דובים.