במהלך שנות הילדות כשליש מהילדים יחוו אירוע טראומתי כלשהו. טראומה בהקשר זה מוגדרת כחוויה בה הילד נחשף לאירוע בו היה איום ממשי על חייו, לפגיעה גופנית או מינית. החוויה יכולה להתרחש באופן ישיר לילד עצמו או באופן עקיף ע"י צפייה באדם אחר שעבר את הטראומה. בתגובה לכך ייתכן והילד ירגיש תגובת דחק שתתבטא בתחושת מצוקה, בהלה, עצב, ואי שקט.
למזלנו אצל רוב הילדים בשלב זה יפעלו מנגנוני החוסן ובמידה והסביבה בטוחה, קשובה ותומכת תוך ימים אחדים תהיה רגיעה וחזרה הדרגתית לתפקוד ושגרה. יחד עם זאת אצל כ-20% מהילדים תתפתח בהמשך הפרעת דחק אקוטית, כשרובם אף יפתחו לאחר חודש הפרעה פוסט-טראומטית.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
מי נמצא בסיכון להמשך הפרעה?
בין השאר ילדים שחוו טראומה קשה ומאיימת ביותר, ילדים צעירים וילדים המתמודדים עם קשיים נפשיים עוד טרם הטראומה. יש לציין שתגובת ההורה היא משמעותית ביותר, אם ההורה מגיב בעצמו בחרדה או לא מגיב בכלל, הסיכון גדל.
איך מזהים תגובת דחק אקוטית?
התגובה מתפתחת מהיום השלישי ועד חודש לאחר שהטראומה הסתיימה ועלולה להתבטא בסימפטומים הבאים: זיכרונות חוזרים ולא רצוניים הנחווים כחודרניים של האירוע הטראומתי. אצל ילדים קטנים יותר זה יכול להתבטא במשחק דמיוני עיקש וחוזר עם תכנים הקשורים לטראומה. סיוטים ליליים, פלשבקים, תגובת חרדה גופנית ונפשית בתגובה לאזכורים המרמזים על האירוע (למשל תמונה, ריח או מחשבה קשורים לטראומה). חוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים כמו שמחה, סיפוק או אהבה. שינויים בתחושה בה הילד חווה את המציאות למשל שינויים בתפיסת הזמן. קושי להיזכר בפרטים מהטראומה, או לחילופין ניסיון חזק להימנע ממחשבות, זיכרונות או רגשות כמו גם מאזכורים חיצונים הקשורים לטראומה. ייתכן ויתווספו לכך גם סימפטומים המעידים על עוררות יתר כמו קשיי שינה – יקיצות מרובות או שינה לא נינוחה, סף תסכול נמוך, עצבנות, התפרצויות זעם, דריכות, קשיי ריכוז ותגובת בהלה מוגזמת לגירויים פתאומיים.
בילדים קטנים נראה לפעמים התנהגות רגרסיבית – חזרה של הרטבות, בכי, קשיי דיבור, תלונות על כאבי גוף, חרדת פרידה. בנערים ייתכן ונראה התנהגות נטולת רסן או רווית סיכונים. כל אלו פוגעים באופן משמעותי בתפקוד של הילד – בהתנהגות, במישור החברתי, ביכולת הלמידה ומובילים בין היתר למצוקה נפשית.
איך לטפל במצבי טראומה?
חשוב לשדר לילד תחושה של ביטחון, להקשיב ולכבד את רגשותיו, זאת לצד תיווך במילים פשוטות המותאמות להבנתו את שאירע לפי הסדר ולציין כי האירוע הסתיים וכעת המצב נמצא תחת שליטה ושהמבוגרים דואגים לו. גישה זו תאפשר לילד להירגע ולחזור לתחושה של שליטה פנימית.
בנוסף יש חשיבות רבה לחזרה לשגרה יציבה, לשמירה על הרצף התפקודי שהיה טרם הטראומה – בלימודים, מבחינה חברתית ובפעילויות השונות. במידה ויש סימפטומים של הימנעות יש ללוות את הילד בצורה הדרגתית ולא מציפה לחזרה להתנהגות ממנה נמנע, ולזכור ששיתוף פעולה עם ההתנהגות ההימנעותית עלולה להחמיר את ההפרעה.
במידה והסימפטומים משמעותיים ויש פגיעה תפקודית יש חשיבות לאבחון מקצועי וטיפול מהיר ע"י צוות בריאות הנפש, מענה שיכול להוביל להקלה במצוקה ואף למנוע התפתחות של הפרעות נפשיות חמורות יותר בהמשך.
ד״ר נורית אל – בר, מרכזת תחום בריאות הנפש לילדים ולנוער במחוז הדרום של מכבי שירותי בריאות ומנהלת מרפאת ברה"ן של מכבי ברחובות