עיני המדינה כולה נישאו שלשום (שבת) לעבר מכונית הצלב האדום בעת שחרורן של ארבע התצפיתניות - דניאלה, נעמה, קרינה ולירי משבי חמאס. כולם חיכו לחזות ברגע ההיסטורי, ובעיקר לנסות להסיק מהתמונות המשודרות בשידור חי אודות מצבן הגופני והנפשי.
ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, מבהירה שלמרות התמונות שבהן הן נראות מחויכות ובריאות, אי אפשר באמת לדעת מה מתחולל בראשן של השבות ברגעים האלה. "לא הייתי ממהרת להסיק מכך מסקנות אודות מצבן. בהחלט מעודד לראות אותן עומדות על רגליהן, אבל העובדה שהן תועדו כשהן מחייכות לא באמת מספרת לנו מה עובר עליהן. מדובר בנשים צעירות שעברו תנודות מאוד קיצוניות ולא ברור מה בדיוק נאמר להן לעשות ועל ידי מי. מעבר לכך, אני מניחה שאם לנו קשה להבין מה קורה באותם רגעים להן קשה יותר".
"בסופו של דבר הן אלה שצריכות לבחור במה לשתף ואת מי, והמצב שנוצר לא מאפשר להן את זה"
ד"ר עידית גוטמן
בנוסף, היא מסבירה כי אף שמדובר בהתעניינות מובנת וטבעית, העובדה שכל צעד שלהן סוקר והיה נגיש לעיני הציבור עשויה להיות בעייתית. "חשוב להבין שמדובר בנשים שלא הייתה להן טיפת פרטיות במהלך שהותן בשבי – לא הייתה להן אוטונומיה ולא שליטה על הגוף והמעשים שלהן. בכל רגע נתון מישהו היה יכול לפתוח את הדלת ולחדור לפרטיות שלהן. לצערי, זה ממשיך במובן מסוים גם כעת, עם חזרתן הביתה – העובדה שיש צלם בכל מקום ורגעים אינטימיים שלהן עם המשפחה מתועדים, ממשיכה לערער את הפרטיות שלהן".
ד"ר גוטמן מסבירה שמצב כזה למעשה מונע מהן את זכות הבחירה לחזור לחיות כנשים אנונימיות. "בסופו של דבר הן אלה שצריכות לבחור במה לשתף ואת מי, והמצב שנוצר לא מאפשר להן את זה".
"יכול להיות שהמשפחות מרגישות שיש להן 'חוב' מסוים לעם ישראל שליווה ותמך בהן, לשבויים אחרים שעוד נותרו בשבי"
ד"ר עידית גוטמן
לדבריה, גם המשפחות שלהן נמצאות במצב מורכב. "הן חיכו לרגעים האינטימיים והאישיים האלה, אבל לא לכולם זה מתאים לחלוק אותם. יכול להיות שהמשפחות מרגישות שיש להן 'חוב' מסוים לעם ישראל שליווה ותמך בהן, לשבויים אחרים שעוד נותרו בשבי וגם למשפחות שלהם שאולי יוכלו לשאוב מהמפגשים האלה מעט אופטימיות". אמש כינסו המשפחות של ארבע התצפיתניות מסיבת עיתונאים בבי"ח בלינסון. אחות של קרינה ארייב, סשה, הדגישה בנאומה עד כמה חשוב למשפחות לשמור על פרטיותן של השבות וביקשה מהציבור לכבד את בקשתם.
לסיכום ממליצה גוטמן לכולנו שלא למהר להסיק מסקנות. "לא הייתי ממהרת לנתח את מצבן של השבות רק לפי תמונות או סיקור תקשורתי כזה או אחר. צריך לזכור שמדובר בנשים שעברו טלטלה משמעותית, ויש לאפשר להן זמן כדי להשתקם ולבלות במחיצת האנשים שהן בוחרות לראות. הן אלה שצריכות לבחור אם ומתי מתאים להן לספר לציבור ולשתף אודות החוויה הקשה שעברו".