סלינה גומז ידועה בכישרונותיה הרבים. השחקנית בת ה31 החלה את דרכה בתעשייה כשהייתה בת 7, אז השתתפה בתוכנית הילדים "החברים של ברני". את הפריצה הגדולה עשתה כמה שנים מאוחר יותר כשכיכבה בתפקיד ראשי בסדרה "המכשפים מבוורלי הילס". מאז הספיקה לטפח גם קריירת סולו מוזיקלית, לשמש כמפיקה בפועל של כמה סדרות, ולהקים חברת קוסמטיקה מובילה בשם Rare Beauty. בשנים האחרונות מככבת גומז לצד סטיב מרטין בסדרה "רק רוצחים בבניין", ולפני כחודשיים הוציאה סינגל חדש בשם "Love On" מאלבומה הרביעי.

נוסף לכל הכובעים האלה הפכה גומז לשגרירה בולטת בכל הקשור לתחום בריאות הנפש. חוץ מהתמודדות עם מחלת הזאבת כבר יותר מעשור, שהביאה אותה גם למצב מסכן חיים שבו נזקקה להשתלת כליה, אובחנה לפני כשש שנים עם הפרעה דו קוטבית. לאחרונה שיתפה בראיון למגזין רולינג סטון כי חלק ממנה חש שהיא סוף כל סוף במקום טוב בחייה. אבל הדרך לשם כאמור לא הייתה פשוטה כלל.

"היא לא רצתה שום קשר אלי, פחדתי שהיא עומדת למות"

בשנת 2015, לאחר שלקחה פסק זמן מתעשיית הבידור כדי לטפל במחלת הזאבת שאיתה היא מתמודדת, שבה לעבודה בכל המרץ. היא שחררה את האלבום המצליח "Revival", וכמה חודשים לאחר מכן יצאה לסיבוב הופעות עולמי. אבל דווקא אז, בשיא הקריירה, הסדקים בנפשה החלו להתרחב. ארבעה חודשים בלבד לתוך סיבוב ההופעות, גומז קרסה נפשית, ויתר ההופעות בוטלו. בסרטה הדוקומנטרי "Selena Gomez: My Mind & Me", שיצא בשנת 2022 ועקב אחריה באותה תקופה מטלטלת, אי אפשר שלא להבחין בקושי הנפשי העצום שחוותה. תשומת הלב הציבורית, חרושת השמועות על בעיות שתייה ואלכוהול, והשאלות הבלתי פוסקות על האקס המיתולוגי, הזמר ג'סטין ביבר, לא הוסיפו למצב. גומז נפלה לתהום. "בשלב מסוים היא אמרה לי שהיא לא רוצה לחיות", סיפרה בסרט אחת מעוזרותיה לשעבר, וחברתה הטובה ראקל הוסיפה, "זה היה כאוטי. היא שמעה קולות בראשה בלי סוף. הקולות התעצמו וזה הוביל להתמוטטות פסיכוטית".

גומז העידה שאז היא עדיין לא הבינה עם מה היא מתמודדת. בשנת 2018 דיווחו כלי התקשורת בארה"ב כי הזמרת אושפזה בבית החולים פעמיים בשל ספירת תאי דם לבנים נמוכה, ככל הנראה בעקבות השתלת הכליה שעברה כמה חודשים לפני כן. המצב הרפואי השפיע גם על מצבה הנפשי, שהפך ירוד במיוחד, ובעת האשפוז התעקשה לעזוב את בית החולים, על אף המלצות הרופאים. במגזין הבידור TMZ פרסמו כי גומז עברה התקף פאניקה, ובמהלכו ניסתה לקרוע את העירוי שהיה מחובר אליה. בעקבות ההתמוטטות הרגשית הזאת אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, אז גם התבשרה על ידי הרופאים כי היא סובלת מהפרעה דו קוטבית. בסרטה הדוקומנטרי שחזרה אמה את הרגעים הקשים, "היא לא רצתה שום קשר אלי, פחדתי שהיא עומדת למות", וחברתה הוסיפה, "לא היה אפשר לזהות אותה במצב שבו הייתה. הייתי שבורה כי ידעתי שפסיכוזה יכולה להישאר למשך ימים, שבועות, חודשים ואפילו לכל החיים". סלינה העידה מאוחר יותר כי לא רצתה להתאשפז, אבל חששה שכך ייראו חייה מעתה והלאה. "לא רציתי להיות לכודה בעצמי ובמוח שלי יותר", אמרה, "חשבתי שהחיים שלי נגמרו. תהיתי אם כך החיים שלי הולכים להיות לנצח".

>> בהמשך לווידוי של בן אל: מהי מאניה דיפרסיה והאם ניתן לרפא אותה?

"דיכאון קשה וסיכון לאובדנות"

"הפרעה דו קוטבית, או בלשון העם מאניה-דפרסיה, היא הפרעה המתאפיינת בשינויים במצבי רוח", מסביר ד"ר אהוד רוזיצקי, פסיכיאטר ראשי של הכללית במחוז ירושלים. לדבריו, הסובלים מהפרעה זו מתמודדים עם תקופות המכונות "מאניה", ובהן הם חשים במצב רוח מרומם, ולאחר מכן מופיעה "דפרסיה", תקופה שבה המטופלים חווים דיכאון. הד"ר מציין כי שכיחות ההפרעה באוכלוסייה היא כ-1 אחוז, כלומר אחד ממאה אנשים מתמודדים איתה, וכי ההפרעה מתעוררת בדרך כלל בגילים 30-15.

ד"ר רוזיצקי מתאר את האפיזודה המאנית כתקופה שבה המטופל חש באנרגיות גבוהות, מצב רוח מרומם, עם פעילות יתר ומיעוט שעות שינה, לפעמים אפילו תחושה כי אין לו צורך בשינה כלל. "המחשבות בראשו הן מחשבות גדולות, גרנדיוזיות, והוא מרגיש שיש לו כוחות מיוחדים, שהוא יכול לעשות דברים שאחרים לא יכולים". עוד הוא אומר כי בדרך כלל העיסוק באפיזודה מאנית הוא סביב כסף, "יש הוצאת כספים מאסיבית שלא הייתה קודם, ואנשים מגיעים אפילו לפשיטת רגל. הם מתרסקים". הד"ר מציין כי ישנו גם עיסוק מוגבר במין. לטענתו ניתן לזהות אצל מי שסובל מהפרעה דו קוטבית חוסר שיקול דעת באשר להתנהגות המינית, ופעילות מינית מוגברת. כמו כן, אומר הד"ר, אלה החווים את האפיזודה המאנית עשויים להיות עצבניים מאוד, להתנהג בחוסר סבלנות או אפילו בתוקפנות.

לאחר האפיזודה המאנית מופיעה האפיזודה הדיכאונית. לפי ד"ר רוזיצקי, התקופה הזו מגיעה בעקבות אפיסת כוחות של המוח אחרי המאניה, או לחלופין, כתגובה רגשית להפסדים העצומים, וחרטה של המטופל על הדרך שבה התנהג לפני כן. הדיכאון עלול להיעשות קשה יותר מפעם לפעם, וישנו סיכון של ממש לאובדנות. לטענתו, לעיתים ישנה אפיזודה מאנית אחת ואז רצף של אפיזודות דיכאוניות, אך בדרך כלל הצורה השכיחה ביותר היא אפיזודות מתחלפות בין דיכאון למאניה במשך שנים.

על האפיזודות שחוותה ורגעי השיא והשפל סיפרה גומז בראיון למגזין רולינג סטון בשנת 2022. "אני חושבת שזה התחיל בשנות העשרים המוקדמות שלי, כשהרגשתי שאני לא שולטת במה שאני מרגישה, אם ממש טוב או ממש רע", אמרה. עוד שיתפה בראיון כי לא הייתה מסוגלת לישון במשך ימים, והייתה משוכנעת שהיא צריכה לקנות לכל מי שהיא מכירה מתנות. לאחר מכן כצפוי הגיע השפל. "לא יכולתי לזוז מהמיטה, לפעמים אפילו שבועות. לא רציתי שאף אחד ידבר איתי. חשבתי שהעולם יהיה טוב יותר אם לא אהיה בו", שיתפה הזמרת בפתיחות.

ד"ר רוזיצקי מדגיש כי לא רק המטופל מושפע מן המצב, אלא גם המשפחה וחבריו הקרובים. "הסביבה היא שרואה את הנזק שנגרם ולעיתים גם זו שפונה לבקשת טיפול עבור החולה. באפיזודה המאנית החולה שורף את הקשרים שמחברים אותו לחיים. הרבה פעמים המשפחה מתנתקת ממנו, בני הזוג ישקלו להיפרד, לעיתים הם מאבדים מקומות עבודה ומידרדרים לשולי החברה". 

גומז העידה בדמעות בסרטה הדוקומנטרי על הדרך שבה התייחסה למשפחתה ואמרה, "לא הייתי צריכה לדבר לאמי ולאבי החורג בריאן בדרך שבה דיברתי". בהמשך הודתה להם על כך שלא ויתרו לאורך כל הדרך. "אני זוכרת דברים מסוימים שעשיתי, הייתי כל כך רעה אליהם. אני אומרת להם היום שוב ושוב כמה אני מצטערת", הוסיפה. 

"ברגע שקיבלתי יותר מידע, זה היה פחות מפחיד להתמודד עם המצב"

בספטמבר 2019, בגאלה השנתית של בית החולים הפסיכיאטרי מקלן בבוסטון, דיברה הכוכבת על הרגעים המטלטלים שעברה: "סבלתי נפשית ורגשית. לא הייתי מסוגלת לחייך או להתנהג כרגיל. הרגשתי כאילו הכאב והחרדה שטפו את כולי בבת אחת. זה היה אחד הרגעים המפחידים בחיי". גומז תיארה כיצד פנתה לעזרה, וכי למרות שהייתה מפוחדת, הרגישה הקלה כשסוף סוף קיבלה את האבחנה והצליחה להבין מדוע סבלה במשך כל כך הרבה שנים.

אגב, באותו נאום גומז עדיין לא שיתפה ממה בדיוק היא סובלת. רק שנה לאחר מכן, בשידור חי באינסטגרם עם הזמרת מיילי סיירוס, חשפה את האבחנה המדויקת: "לאחרונה הייתי בבית חולים מעולה לבריאות הנפש בארה"ב, ושם התברר לי שאני דו קוטבית". גומז הוסיפה כי "ברגע שקיבלתי יותר מידע, זה היה פחות מפחיד להתמודד עם המצב. אני זוכרת כשהייתי צעירה יותר ופחדתי מאוד מסופות רעמים, אז אמי קנתה לי הרבה ספרים על הנושא. היא הסבירה לי שככל שאלמד ואדע יותר, כך אפחד פחות. וזה לגמרי עבד".

ד"ר רוזיצקי מסביר כי אכן יש אתגרים באבחון הפרעה דו קוטבית, ובשלבים הראשונים קשה להבחין אם ישנה חריגה מהמצב הנורמלי, שכן "יש הרבה אנשים עם אישיות מאוד אקספרסיבית, אנשים שאפתניים, היפאראקטיביים ודרמטיים, שנוטים להעצמה רגשית בתגובותיהם".

אז איך בכל זאת ניתן לאבחן את ההפרעה?

"קודם כול צריך לבדוק אם זה מצב שלא היה קודם לכן, אם משהו הפך חריג או השתנה. חשוב לזכור שהפרעה דו קוטבית לא מופיעה רק ליום אחד, אלא בתקופה משמעותית של ימים או שבועות שניתן לזהות בהם שינוי משמעותי במצב הרגשי, במצב הרוח ובפעילות של אותו אדם. נוסף לכך, ישנה משמעות גם לעוצמה של מצב הרוח, כך למשל העיסוק בכסף – כולנו מוציאים כספים מדי פעם בצורה שאולי לא תואמת את היכולת הכלכלית שלנו, אבל מי שסובל מאפיזודה מאנית יוציא כספים ללא כל שיקול דעת או הבחנה, על פרויקטים או עסקים שרק הוא חושב שיצליחו".

הטיפול בהפרעה

לטענת הד"ר, עד היום הרופאים אינם יודעים מהו המנגנון שגורם להפרעה דו קוטבית. "אנחנו כן יודעים שיש לזה אלמנט תורשתי משמעותי, ואנחנו יודעים שזו הפרעה שלעיתים מתפרצת תחת שימוש בסמים. יש מקרים שבהם טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון עלול גם כן לעורר את ההפרעה".

התרופה הראשונה שהשתמשו בה לטיפול בהפרעה היא ליתיום. "ככל הנראה מלח הליתיום מייצב זרמים חשמליים בתוך המוח, ובכך מביא לאיזון מצב הרוח". אלא שבשימוש לאורך זמן, מסביר הד"ר, התרופה גורמת לאי ספיקת כליות ופגיעה בבלוטת התריס, ולכן חיפשו הרופאים פתרונות נוספים. "נמצא שגם תרופות אנטיאפילפטיות יעילות לטיפול בהפרעה דו קוטבית. מלבד זה, בשנים האחרונות אנחנו מכניסים לשימוש גם תרופות אנטיפסיכוטיות מדור חדש שגילינו שהן יעילות גם בטיפול בהפרעה דו קוטבית". עוד הוא מוסיף כי בהתמודדות עם ההפרעה יש חשיבות לטיפול הוליסטי, שמשלב גם טיפול פסיכותרפיים, "אנחנו ממליצים למי שמתמודד עם ההפרעה להימנע מסמים, לשמור על שעות שינה מספקות, ובכלל לשאוף לחיים יציבים יותר". 

לפני כשנה, בריאיון לרשת ABC, נשאלה הזמרת על דרך ההתמודדות שלה עם ההפרעה הדו קוטבית וסיפרה כי היא הולכת לטיפול, עושה תרגילים וכותבת מוזיקה. לאחרונה, בפאנל בנושא בריאות הנפש שהתקיים באירוע של SXSW, הדגישה הזמרת את חשיבות הפגנת החמלה גם כלפי עצמך, ושיתפה כי "היו הרבה אנשים שהיה להם אכפת ממני יותר ממה שהיה לי אכפת מעצמי, שרצו לעזור לי כשעוד לא הייתי מוכנה. הייתי צריכה לעשות את זה בזמן שלי, להגיע לתחתית כדי להתרומם".

סלינה העידה בסרטה כי היא רוצה לשמש קול לאלה שמתמודדים עם קשיים נפשיים, ומאז היא משקיעה בקידום הנושא בפלטפורמות שונות. בשנת 2020 הקימה את קרן Rare Impact שמטרתה לגייס 100 מיליון דולר כדי לספק תוכנית לימודים לבריאות הנפש בבתי ספר באמריקה ולהילחם בסטיגמה נגד מחלות נפש שיכולה למנוע מאנשים לבקש עזרה. בשנת 2021 השיקה את האתר Wondermind, פלטפורמה שהקימה עם אמה והיזמית דניאלה פירסון המדגישה את החשיבות של כושר נפשי יומיומי באותה דרך שבה אנו מתמקדים בבריאות הפיזית שלנו. לאחרונה אף הודיעה שצפויה לצאת אפליקציה זהה.

"בשנים האחרונות יש מודעות גדולה יותר לבריאות הנפש למרבה השמחה", מסכם ד"ר רוזיצקי, "אני מפציר במי שמרגיש שהוא זקוק לעזרה וחש שינויים חריגים במצב הרוח, לא להתבייש ולפנות לטיפול".