הסובלים מהשמנת יתר מדלגים בין דיאטה לדיאטה, בין אבקות הרזייה ותוספי תזונה, ולא תמיד מגיעים לנחלה. אבל מה אם כולם מחפשים פיתרון במקום הלא נכון, והמפתח מצא בכלל בנפש? זה הרעיון מאחורי טיפול פסיכולוגי בשיטת CBT, שמציע להתמודד עם דחפי אכילה ובעיות השמנה. "כל מי שכבר ניסתה את כל הדיאטות יודעת שהפיתרון הוא לא בתזונה, אלא בהתמודדות הרגשית עם הדחף לאכילה", אומרת חן הראל, פסיכולוגית חברתית ובעלת המרכז "הכל בראש – לומדים להתמודד עם החשק לאכול".
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
"היום אין לי מלחמות עם האוכל"
"את הדיאטה הראשונה שלי התחלתי כבר בכיתה ג'", מספרת קורין גפני (30) מורה להוראה מתקנת מכוכב השחר ואם לחמישה ילדים. "מאז ניסיתי המוני דיאטות, שחלקן עבדו לזמנים קצרים ואחרות בכלל לא עבדו: דיאטות כאסח, שומרי משקל, OA. ניסיתי דיקור באוזן, השתמשתי במדבקות, לקחתי כל מיני סוגי כדורים, והייתה לי טבעת בקיבה כבר בגיל 16 כששקלתי 95 ק"ג. הטבעת עזרה לי לרדת 30 ק"ג, אבל העליתי אותם בחזרה. הייתי על סף ייאוש. היום אני מבינה שהיו בחיי המון קשיים רגשיים שהובילו לאכילה".
לפני חצי שנה סיימה קורין את הטיפול ב"הכל בראש" שבעקבותיו השילה 30 ק"ג. "כל התהליך בכלל לא נגע לתפריט אלא התעסק בשאלות כמו למה אני אוכלת, מתי אני אוכלת, למה הרגלי האכילה שלי הם כאלה. הבנתי שמאחורי תהליך האכילה יש רובד רגשי שלא מקבל מענה ולכן יש אכילת יתר. התהליך לא היה קל נפשית, אבל תרגלתי, התמדתי בפגישות והתקדמתי. היום אין לי מלחמות עם אוכל. מעבר לזה שירדתי במשקל, למדתי להתנהג בצורה אחרת עם עצמי ועם הסובבים. בעבר לא הבנתי למשל שאני אוכלת עכשיו בגלל שקודם הייתה לי שיחת טלפון לא נעימה".
לא רק הטיפול נפשי: גפני אומרת שגם התוצאות. "הדבר הכי משמעותי שקרה לי זה לא 30 הק"ג שירדו, אלא התהליך שעברתי. בניגוד לכל מיני דיאטות אני לא מחכה שהתהליך ייגמר ואני אחזור לאכול, כי כל דפוסי האכילה שסבבו את ההתנהגות שלי השתנו. היו תקופות לאורך התהליך שלא ירדתי. זה היה מתסכל ולא הייתי מודעת לזה שאני אוכלת יותר מהרגיל. הייתי מפצה את עצמי על קושי ועייפות באוכל. אחרי הרבה שנים והרבה דיאטות, המנגנון של הרעב והשובע נדפק. היום כשמשהו מערער אותי או מעציב אותי, אני לא ניגשת לאוכל באופן אוטומטי ולא בעקיפין, אלא מתמודדת עם המציאות הרגשית".
קורין שוקלת כיום 90 ק"ג. לדבריה היא לא עושה דיאטה: "יש דברים שאני פשוט לא אוכלת כמו סוכר וקמח לבן. היום אני מתייחסת לאוכל רק כאוכל, וחשוב לי שיהיה טעים ובריא, אבל לא מעבר לזה. לא סיימתי להוריד במשקל, זו עבודה יומיומית, מערכת יחסים עם אוכל מחייבת להתמודד כל הזמן. כשהייתי בדיאטה זה היה כמו עינוי, היו ימים שהייתי מצליחה וכאלה שהייתי ונופלת. היום אני פשוט אוכלת בריא ומנסה לחזור לפעילות גופנית. הדבר הכי חשוב בתהליך הוא להיות טוטאלי. זה לא קסם, אבל העבודה הקשה משתלמת".
"כמו זגג לסתימה בכיור"
לדברי חן הראל, המטופלים לומדים להתמודד עם דחפי אכילה באמצעות כלים פסיכולוגיים. "לדעת מה לאכול ומתי לאכול זה רק הצעד הראשון, הבסיסי, אבל לא זה הקושי שאיתו מתמודדים אלה שבאים אלינו. להפך, הם יודעים טוב מאוד מה צריך לאכול ומה לא. הם יכולים ללמד אחרים. אני יודעת שאסור לי לאכול את העוגה שמונחת על השיש: הקושי הוא בזה שאני לא מצליחה לעצור את עצמי מלאכול אותה, משום שזו אכילה רגשית. היא קורית כשאני כועסת, כשאני עצבנית, כשאני מתוסכלת. ואז קשה להתמודד מול החשק לאכול וקשה עוד יותר להתמיד לאורך זמן".
לדברי הראל, מי שמגיעות לטיפול בקליניקה הן נשים מבוגרות שניסו הכל, עוד מילדות, והן בטוחות ששום דבר כבר לא יעזור. "יש להן אפס אמונה בעצמן וחוויית כישלון קשה. העניין הוא שהן ניסו פתרונות תזונתיים כשהבעיה היא רגשית ופסיכולוגית, וזה דומה לכך שיש סתימה בכיור ומזמינים זגג. רוב האנשים לא יודעים שיכולות כמו מוטיבציה ושליטה הן יכולות שאפשר ללמוד ולפתח אותם. דיאטה קיצונית לא עובדת, גם דיאטות מאוזנות לא עובדות לבד. ללא שינוי הרגלים וחשיבה זה פשוט לא יעבוד. חלק מהנשים מגיעות עם המחשבה שיש כאן אבקת קסם ושאחרי הטיפול לא יתחשק להן יותר לאכול, אבל המציאות היא שצריך לעבוד. דיאטות כאסח לא מועילות ומחקרים מראים שגם דיאטות מאוזנות לא מצליחות להחזיק לאורך זמן. האישה שעומדת מול העוגה צריכה שיעזרו לה להתמודד עם הדחף והחשק לאכול, לנהל דו שיח עם עצמה ולשבור דפוסים והרגלים".
במרכז לא עוסקים בהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה אלא רק עם הספקטרום של אכילת יתר והשמנה, וזאת דרך שלושת הגורמים העיקריים: הפיזי, כלומר איך מאכלים משפיעים על הדחף שלי לרצות עוד אוכל; הקוגניטיבי, כלומר דפוסי החשיבה, ההרגלים, המחשבות האוטומטיות והחיבורים שיש בין אוכל להנאה; והרגשי, קרי המקומות שבהם אנחנו משתמשים באוכל לייצר הקלה רגשית.
"אנשים שסובלים מאכילה כפייתית הם כאלה שהמחשבות שלהם סביב אוכל הן אובססיביות", אומרת הראל. "אכילה רגשית מתחלקת לשני סוגים: או שאני משתמשת באוכל כדי להרגיע את עצמי – יש לזה קשר לסרוטונין ולאינטראקציה הראשונה עם האם, כי זה מחובר לנחמה. הסוג השני הוא שימוש באוכל הוא לצורך ריגוש – אנשים שלא מסוגלים ליהנות ללא אוכל".
בטיפול משולבת דיאטה או פעילות גופנית?
"80 אחוז מהאוכלוסייה שמגיעה מכירה את כל הדיאטות. אנו מציעים זאת כחיזוק או תוספת, אם יש בעיות בריאותיות שמצריכות זאת. אבל אנחנו מתעסקים בעיקר במערכת היחסים של האדם עם האכילה - איך משנים הרגלים, מנהלים דחפים ומתמידים לאורך זמן, והכלים האלה טובים לכל בעיה. הרווחים המשניים הם שהן מפסיקות לעשן סיגריות ולעשות קניות אימפולסיביות".
באילו כלים משתמשים בטיפול?
"טיפול CBT, קיצור של Cognitive Behavioral Therapy, מטרתו ליצור שינוי בהרגלים ובהתנהגות. הוא מתאים לכל פתולוגיה שמצריכה שינוי התנהגותי כמו חרדות, התמכרויות, פוביות וגם אכילה. מלמדים לשים לב איך מאכלים שונים משפיעים עליי ועל הדחף שלי, לזהות הרגלים ומחשבות מחבלות, דפוסי חשיבה, המשמעות של אוכל בחיי, איך אני מנהלת את הרגשות שלי באופן כזה שהאכילה והרגש שלי לא יהיו מחוברים. אצל מרבית האנשים האכילה היא אוטומטית: מתחשק לי – אני אוכל. אין מרווח בין החשק לבין האכילה. אנחנו מלמדים איך לעשות פאוזה, ולתוך מרווח הזמן הזה נכנסת העבודה הפסיכולוגית: התבוננות, שינוי בחשיבה. למה אני אוכל כשאני לא רעב? מה הטריגרים שמפעילים אותי? פעמים רבות אכילת יתר או בולמוס אכילה מתחילים כמה שעות לפני הביס הראשון. הבוס צעק עלי בשתיים בצהריים ובערב מגיע בולמוס אכילה. צריך להכיר את הטריגרים ולעצור את הבולמוס לפני שהוא מתחיל".
כמה זמן אורך התהליך?
"התהליך תלוי במטופלת ובמה שהיא מביאה. זהו טיפול קצר מועד בין שלושה חודשים לחצי שנה, אחת לשבוע".
ומה קורה כשהטיפול מסתיים?
"המטרה היא שהאדם יהיה הפסיכולוג של עצמו, ידע להוציא את עצמו ממשברים. אנחנו רוצים לתת קביים ולאפשר ללכת לבד".
כמה בממוצע יורדים במשקל לפי התוכנית שלכם?
"הירידה במשקל היא יותר איטית ממה שקורה בדיאטות כאסח אבל היא יותר יציבה. המטרה היא שכל קילו לא יחזור. יש שירדו 30-35 ק"ג תוך שנה וחצי, אבל הממוצע הוא 10 ק"ג".
מהם אחוזי ההצלחה של הטיפול?
"אם רוב המקומות בודקים לפני ואחרי את הירידה במשקל, אותנו מעניין מה קורה שנה או שנתיים אחרי, כי שם נמדדת ההצלחה. מי שמגיעה בשלה ומתמסרת לתהליך, מתרגלת ונשארת במגע טיפולי, שלושה עד חמישה חודשים - יש אחוזי הצלחה יפים לעומת כאלה שמתייחסים לטיפול כאל עוד דיאטה ומחפשים פתרון קסם".
"פסיכולוגים מבינים בהתנהגות, לא בתזונה"
עמית גנור, דיאטנית קלינית ומנכ"לית "עתיד: עמותת הדיאטנים בישראל", מאמינה בגישה של הראל – אבל לא רק בה. "חשוב לטפל באכילה הרגשית ושינוי הרגלים הוא פן מאוד חשוב, אבל זה חייב להיעשות לאורך כל הדרך בעבודת צוות משותפת עם דיאטנית קלינית. בסופו של דבר מגיעים לנושא האכילה עצמה, ופסיכולוגים חברתיים מבינים אמנם בהתנהגות אנושית, אבל לא בתזונה", היא אומרת. "בטיפול כזה מדריכים את המטופלים מתי לא לאכול ומתי כן לאכול, אבל האם הם נוגעים במה לאכול, על מה לוותר ומה להוריד מהתפריט?".
גנור מספרת שעמותת עתיד מקיימת מדי שנה קורס CBT, אבל מדגישה: "מה לאכול, כמה ואיך - זה של הדיאטנים. המקצוע והידע שלנו קריטי לתהליך. הרי אם מטופלת מגיעה למשל במצב של טרום סוכרת, דיאטנית עוברת על הבדיקות ויכולה לעזור לה לשנות את תמהיל הארוחה, להתאים לה דיאטה שתעזור למנוע את התפתחות המחלה. ירידה במשקל לא מספיקה: מה שחשוב יותר הם אחוזי השומן ופיזור השומן באברים השונים. חשוב לעשות פעילות גופנית מותאמת ולאכול בתמהיל נכון. יש הרבה אוכלוסיות שחייבות לקבל מענה מדיאטנית קלינית, גם בקרב האוכלוסייה 'הבריאה'. רק שיתוף פעולה וגישות יוביל ל-100 אחוז הצלחה".