אין דבר יותר מציק מהמחשבות שרצות לנו בראש כשאנחנו פוגשים אדם חדש. לא משנה אם מדובר בדייט ראשון, קולגה בעבודה או חברים של חברים בחתונה – אחרי מפגש ראשון או שיחה ראשונה אם אדם שלא הכרנו לפני, תמיד ירוצו לנו אינספור מחשבות; האם הוא/היא חיבבו אותי בכלל? אולי אני חיבבתי אותם אבל הם לא אותי? אולי לא הייתי צריך לספר את הבדיחה הזאת? כולנו חוששים לעשות רושם ראשוני שגוי, אבל נראה שדווקא החשש הזה יכול במידה רבה לחבל ברושם שניסינו לייצר. מתברר שמנגנונים פסיכולוגיים שונים מופעלים אצלנו כשאנחנו מכירים אנשים חדשים – שגורמים לנו להיות קשים מדי עם עצמנו. אז למה אנחנו משערים שאנשים לא הכי מחבבים אותנו ואיך אפשר להתגבר על זה?
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
פער החיבה
חוקרים ניסו להתחקות אחר החוויה האנושית הזאת ולנסות להבין מדוע יש לנו נטייה לחשוב שאנשים לא הכי מחבבים אותנו. הם הצליחו לזהות את הנטייה הזאת בקרב אנשים רבים ולפיכך גם נתנו לה שם: פער החיבה (The Liking Gap). פער החיבה מתאר את ההרגל שלנו להמעיט בערכנו והנטייה לשער שאנשים לא הכי מחבבים אותנו, בייחוד כשמדובר באנשים שאנחנו פוגשים לראשונה.
הפסיכולוגית אריקה בות'בי וקולגות נוספים פרסמו לאחרונה סדרת מחקרים, שבהם זרים ניהלו שיחות אחד עם השני ולאחר מכן התבקשו להעריך כמה הם חיבבו את הפרטנר שלהם לשיחה וגם כמה הם חשבו שהפרטנר שלהם חיבב אותם באותה מידה. החוקרים שמו לב כי פעמים רבות, המשתתפים במחקר דיווחו שהם חיבבו את הפרטנרים שלהם לשיחה יותר ממה שהם חשבו שהפרטנרים חיבבו אותם. נוסף על כך, נראה שאנשים חשבו שהשיחות היו מהנות ומעניינות במידה רבה יותר ממה שהם סברו שהפרטנר שלהם לשיחה הרגיש לגביה.
הניסויים הללו נעשו הן בתנאי מעבדה והן בתנאי שטח – במסגרת של סדנאות לאנשים שרצו ללמוד "כיצד לדבר עם זרים". פער החיבה ניכר בעיקר בקרב ביישנים (נראה כי לפני הניסוי אנשים נשאלו לגבי מידת הביישנות שלהם). לפי ד"ר מארק מק'אנדרו, שכותב ל-Psychology Today על המחקר – ניכר מסדרת מחקרים זו כי הבעיה טמונה בעיקר בקריאה לא נכונה של האדם שאיתו ניהלו את השיחה. המשתתפים במחקר התבקשו להסתכל על צילומי וידאו של שיחות של אנשים אחרים ורק אז הם הצליחו לשפוט באופן מדויק יותר את מידת החיבה ושביעות הרצון של האנשים מהשיחה. כלומר, כשמשתתף היה מעורב בשיחה, הוא העריך את עצמו פחות, אבל כאשר המשתתף צפה בשיחה של אנשים אחרים, הוא כן ידע להעריך נכונה את שביעות רצונם מהשיחה.
דו-שיח יכול להיות דבר מאוד מוזר ומאוד מביך
אז למה כשזה נוגע לנו אנחנו פחות טובים בלשפוט מידת חיבה של אנשים כלפינו? ד"ר מק'אנדרו מציין כי אחת הסיבות לכך היא שלא קל לנו לנהל שיחות עם אנשים חדשים. זרים עדיין לא מכירים את חוש ההומור שלכם ואף אחד מהמשתתפים בשיחה למעשה אינו יודע כמה דברים הם חולקים במשותף וכמה עמדותיהם בנוגע לנושאים שונים דומות או שונות. בהתאם לכך, שיחות עם זרים הופכות למעין "ריקוד חיזור" שבו כל אחד מהצדדים מנסה לקלוט פידבק מהאדם שמולו, במטרה להפיג את תחושת המוזרוּת והאי-נוחות הנלוות לשיחות עם אנשים זרים.
בות'י מתארת את זה כ"קונספירציית נימוסים", שבה אנשים מצייתים לנורמות חברתיות ולמעשה מציגים גרסאות שונות של עצמם, גרסאות שיהיו מקובלות יותר בחברה. מיותר לציין ששיחות שמעורבים בהם יותר משני אנשים הן הרבה יותר מורכבות. מק'אנדרו מתאר את הדו-שיח עם אדם חדש כמצב שבו אנו נדרשים לאזן בין כוחות של "משיכה" (חיבור בין אנשים) וכוחות של "דחיפה" (שמרחיקות בין אנשים); מצד אחד, אנחנו רוצים להכיר את האדם שמולנו ורוצים להתחבב עליו (כוחות "המשיכה") – אך מנגד ובו זמנית, אנחנו חוששים מפני דחייה חברתית או מחשיפת יתר, שתותיר אותנו במצב פגיע ("דחיפה").
עוד ב-mako בריאות:
>> 7 דברים שקורים לכם בגוף כשאתם שותים קפה
>> יש אלוהים: הדרך המפתיעה להעלים צלוליט
>> 1 מכל 4 סובלים מהמחלה - ורבים לא מודעים לכך
מכשול נוסף בשיחות עם אנשים חדשים, הוא "אפקט הזרקור", שיכול לגרום לנו להיות ביקורתיים מדי עם עצמנו. אפקט הזרקור קורה כאשר אנחנו מעריכים יתר על המידה את מידת ההתמקדות של האדם האחר עלינו. בייחוד כשזה נוגע לחסרונות שלנו. זו הנטייה לבקר את עצמנו על כל פגם קטן, פיזי או אישיותי, על שאלה ששאלנו שאולי נשמעה מוזרה ועל בדיחה לא טובה שסיפרנו. אנחנו נוטים לחשוב שאנשים זוכרים את הדברים האלו ושופטים אותנו לפיהם – במידה רבה הרבה יותר ממה שבאמת קורה בפועל.
לפיכך, המסקנה של סות'בי במחקרה והסיבה לכך שאנחנו חושבים שאנשים לא מחבבים אותנו – נובעת מכך שבמהלך השיחה, אנחנו מתקשים לקלוט אותות וסימנים מהפרטנר שמולנו, שמהווים אינדיקציה טובה למידת החיבה שלהם כלפינו. הפחד שלנו ממבוכה וההתעסקות שלנו בכל ניואנס קטן בהתנהגות שלנו ובאופן שאנחנו מציגים את עצמנו – מפריע לנו "לקרוא" בצורה טובה את האדם שעומד מולנו ולבסוף גורם לנו לפספס את כל הסימנים שמצביעים על מידת שביעות רצונו מהשיחה ומידת החיבה שלו כלפינו.
ככל שנכיר את עצמנו ונהיה מודעים יותר למכשולים פסיכולוגיים כמו "פער החיבה" ו"אפקט הזרקור", אולי נוכל להשתחרר קצת ולראות בעיניים צלולות יותר את האדם שעומד מולנו. זמן טוב להזכיר כי בעוד שתמיד כדאי להתייחס בכבוד ובנימוס לאנשים חדשים שאנחנו מכירים, גם חשוב לזכור שהדרך הטובה ביותר לא להיכנס ללופ של מחשבות כמו "האם מחבבים אותי או לא" או "האם יצרתי רושם רע", היא פשוט להתנהג כמה שיותר טבעי, לא לעטות יותר מדי מסכות ולהיות פשוט עצמכם. מי שיחבב אתכם יישאר בסביבה ומי שלא – כנראה לא היה מסתדר אתכם בכל מקרה.