"זה היה ממש מאפס למאה, לא היו סימני מצוקה"

זה קרה בתחילת אפריל. נמרוד (שם בדוי), שהיה אז בתחילת שנות ה-30 המוקדמות לחייו, הרגיש שמשבר הקורונה סוגר עליו ושם קץ לחייו בדירתו שבצפון הארץ. "לא היו לזה שום סימנים מקדימים. הוא התנהג רגיל לגמרי עד שהתחילו לדבר על מגפה, אז הוא נכנס לחרדות קשות. השתנה", מספר יוסי, מתנדב עמותת "בשביל החיים", שמלווה את משפחתו של נמרוד באובדנה.

במשך שבועות ישב נמרוד מול החדשות, באינטרנט, ברדיו ובטלוויזיה. הוא נשאב לתוך הדיווחים על מספרי המתים ותמונות הסגר והמשאיות עמוסות הגופות מסביב לעולם עד שלא יכול היה לשאת את זה יותר. "לפי ההורים זה היה ממש מאפס למאה. בדרך כלל רואים מצוקה אצל אנשים, רמזים, אבל הם אומרים שאצלו לא ראו שום דבר שעורר את חשדם".

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

הוא דיבר על זה עם מישהו?

"בדיעבד המשפחה הבינו שהוא כל הזמן אמר לשותף שלו לדירה שהוא בטוח שהמצב ממש קשה, שההורים שלו משקרים כשהם אומרים שהכל בסדר והוא בטוח שהמצב רק ילך ויחמיר. הייתה הבינה שהוא בחרדות ולא רגוע, אבל לרגע אף אחד לא חשב שהוא אובדני. להפך, היה לו קשר מצוין עם המשפחה, הוא עבד עם אבא שלו בעסק המשפחתי והיה מאוד נלהב. הם אמנם הפסיקו לעבוד בגלל הקורונה, אבל היו להם חסכונות והמצב היה טוב. הם כבר התחילו לעבוד על כיוונים חדשים, אבל הוא היה בטוח שההורים סתם אמרים שהכל בסדר וכנראה שנכנס לסרט מאוד שחור ולא ראה יציאה".

"אילולא הקורונה יכול להיות שהוא היה איתנו היום", אומר יוסי, "אני אומר את זה בזהירות כי מניסיוני יכול להיות שמתישהו זה אולי היה מתפוצץ עם משהו אחר, אבל זה כן מה שהוביל אותו לשם – ההישאבות הזו לתוך החרדות, התיאוריות של הקונספירציה וה-G5, החדשות". ‎קשת בר ידין, מנהלת תחום תמיכה וחברת הנהלת עמותת ״בשביל החיים״, מסיפה כי "בעת הזו מגיעות אלינו פניות רבות ממשפחות שבחלקן הטריגר להתאבדות היה הקושי בהתמודדות עם המצב שנוצר בעקבות ההקורונה: בדידות, חרדה לעתיד, חוסר ודאות, מצב כלכלי או משפחתי קשה".

 "לא היו לזה שום סימנים מקדימים. הוא התנהג רגיל לגמרי עד שהתחילו לדבר על מגפה, אז הוא נכנס לחרדות קשות. השתנה. לפי ההורים זה היה ממש מאפס למאה. בדרך כלל רואים מצוקה אצל אנשים, רמזים, אבל הם אומרים שאצלו לא ראו שום דבר"

מרגע שפרץ משבר הקורונה מתריעים גורמי בריאות הנפש בישראל מפני עלייה במצוקה הנפשית בקרב הציבור. תחושת חוסר האונים וחוסר הוודאות, הריחוק החברתי והסגרים, המשבר הכלכלי והחרדות – כל אלו נותנים את אותותיהם, ואכן, ארבעה חודשים וחצי לתוך המשבר נתוני העמותות הסיוע מדברים בעד עצמם: בעמותת סה"ר – המעניקה תמיכה נפשית דרך הרשת למניעת אובדנות – רשמו עלייה של כמעט 100 אחוז בכמות הפניות בתקופה שבין אפריל ליוני לעומת תחילת השנה (ינואר עד מרץ) מ-2,417 פניות בשלושה חודשים ל-4,336. בשבועיים הראשונים של חודש יולי לבדו הגיעו לקו הצ'אט של העמותה 1,700 פניות.

רוב הפניות נסובות סביב חרדות ובדידות (22.7% ו-20.5% בהתאמה) אבל נרשמות כמויות גבולות של פניות הנוגעות לדיכאון ועצבות קשה (18.2%), קשיים כלכליים (10.2%) וקשיים זוגיים ומשפחתיים (13.7%).

נתוני עמותת ער"ן דומים: החל ממרץ התקבלו בעמותה 150,000 פניות מצוקה – יותר מ-3,500 מהן בעלות תוכן אובדני. ממוצע הפניות היומי עלה מ-500 בשגרה למעל 1000 במהלך תקופת הקורונה, וכמות הפניות הנוגעות למצוקה כלכלית ותעסוקתית עלתה מ-4% מכלל הפניות ל-12%.

>> האנושי בימי קורונה: מה יישאר לנו מהמרחק הבטוח?

"משבר נגיף הקורונה מציב בפנינו אתגר יוצא דופן שכן המדובר במשבר חריג ולכן קשה לחיזוי", אומרת ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית של עמותת ער"ן, "בער"ן אנו חווים בתקופת הגל השני' עלייה של 25 אחוז בשיחות עם תוכן אובדני לעומת הגל הראשון. הסיבות יכולות לנוע בין היעדר או הפחתה של טיפול באוכלוסייה המתמודדת עם מצוקה נפשית קשה גם בשגרה, לבין מצוקה כלכלית, אבטלה ופגיעה בהכנסה, קונפליקטים בינאישיים ומצוקות משפחתיות המועצמות על רקע ההגבלות על התנועה והבידוד".

יעל לוי, מנכ״לית עמותת סה״ר, מבקשת להדגיש כי: "לאור העובדה שהמשבר הכלכלי צפוי להישאר עמנו עוד זמן רב, יש חשיבות גדולה מאוד בהקצאת משאבים מיידיים למערך בריאות הנפש. בישראל פועלים קווי סיוע אינטרנטיים וטלפוניים, מערך של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שיכולים לתת מענה מציל חיים ונפש. חייבים לטפל בכך עכשיו מכיוון שהמצוקות לא ימתינו להליכים ביורוקרטיים שעלולים לקחת זמן רב".

"עיקר המענה הנפשי הרלוונטי ניתן היום בישראל על ידי עמותות וזו בעיה, לא כי העמותות לא טובות אלא כי לאזרחים יש את הזכות לקבל טיפול נפשי זמין וחינמי מהמדינה. אלא ש-70% מהציבור לא יודעים שזה מגיע להם וגם מי שיודעים זה לא עוזר כי הם צריכים לחכות חצי שנה ויותר בתור, אז אם אני היום מובטל ובחרדה ורוצה עזרה - טיפול בעוד שנה לא יעזור לי" אומרת ירדן מנדלסון, מובילת פורום ארגוני הפסיכולוגיה הציבורית, "במערך הקליני הציבורי יש היום רק 1500 פסיכולוגים שעובדים חצי משרה - חסרים לפחות עוד 1500 נוספים בשביל לעמוד בדרישות המינימום של משרד הבריאות. דו"ח המבקר מדבר על זמני המתנה של בין 12-16 חודשים אז מה הפלא שהאזרחים מרימים טלפון לעמותות?"

"האזרחים בישראל יודעים להתמודד עם טילים, לא עם מגפה"

בשנה שהוא מתנדב בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לא זוכר ג' עומס פניות כמו שהם חווים בתקופת הקורונה. "היינו צריכים להרחיב את שעות הפעילות שלנו מהבוקר ועד הלילה ולתגבר את המשמרות" הוא מספר השבוע בשיחה עם mako, "היו משמרות שהיינו צריכים לתגבר בסייעים תוך כדי".

"אנחנו בתקופה מאוד לא פשוטה והרבה אנשים ממש מרגישים נרדפים, יש המון טריגרים שמעצימים ומקצינים חוויות חיים, הכל מועצם. המצב הזה מציף את כל השדים ואנחנו בהחלט רואים עלייה במצבים פסיכוטיים ופסיכיאטריים"

 
מה סוג הפניות שמגיעות?

"יש המון פניות סביב הלחץ והחרדה הכלכליים, פחד מהעתיד, שהם לא ימצאו עבודה חדשה כי הם פוטרו או בחל"ת, הרבה מאוד פניות של קהל בוגר יחסית שחושש מהעתיד".

ואז התחילו גם הפונים האובדניים. "היה פונה שפוטר, אבא לשלושה ילדים, שסיפר שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו כבר והוא חושב לשים סוף לחייו ולהתאבד, שהוא לא יודע איך הוא יצליח לכלכל את הבית ומה לעשות עם עצמו ומרגיש הרבה בושה על זה שהוא לא מצליח לעמוד בציפיות מהסביבה ומהמשפחה. התקופה הזו היא הפעם הראשונה שיוצא לי להיתקל בשיחות אובדניות על רקע כלכלי, אין המון, אבל יש. גם אם זה לא ממשי לאותו רגע, לפעמים אלו בהחלט מחשבות קונקרטיות של עוד כמה ימים או אני לא אוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן".

לא רק בקווי הסיוע חווים את השפעת משבר הקורונה על הציבור – גם בשירותי בריאות הנפש, בתי החולים הפסיכיאטרים והמרפאות רואים עלייה בכמות הפניות והחמרה בתסמינים אצל חלק מהמטופלים.

"האזרחים בישראל יודעים להתמודד עם מלחמה או טילים, לא עם מגפה שלא ברור מאיפה היא מגיעה ומתי היא תסתיים. תוסיפי על זה את הסגרים, המצב הכלכלי, ונוצר מצב שהמטופלים שאנחנו נתקלים בהם בתקופה הזו הם לא בהכרח האנשים שביומיום הם המטופלים שלנו ומוכרים לנו", מספרת עו"ס עמית נחום, מנהלת השירות הסוציאלי בבית החולים הפסיכיטארי בבאר יעקב ונס ציונה, "במיוחד למרפאות, פונות אלינו אוכלוסיות חדשות שלא הגיעו לפני. אנחנו בתקופה מאוד לא פשוטה והרבה אנשים ממש מרגישים נרדפים, יש המון טריגרים שמעצימים ומקצינים חוויות חיים: פראנויות, מתח נפשי, בדידות, מצבים דיכאוניים, חרדה ואפילו התקפים פסיכוטיים - "הכל מועצם. המצב הזה מציף את כל השדים ואנחנו בהחלט רואים עלייה במצבים פסיכוטיים ופסיכיאטריים".

"אנחנו בני אדם וכבני אדם יש לנו נפש והיא מגיבה לכל מיני דברים ואי אפשר להתעלם מזה שמפרוץ המקרה הראשון של הקורונה נמצאים במצוקה, והמצוקה נובעת לא רק מהווירוס, אלא מזה שלווירוס הזה יש השלכות מעבר", אומר ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל ומנהלת מחלקה במרכז לבריאות הנפש 'גהה', "האי-שקט החברתי שקורה עכשיו, ההפגנות, המרידות, הכעסים חוסר הציות - אלו הדרכים שבהן הציבור מביע את המצוקה שלו מול ההנהגה. הם רוצים לדעת שיש על מי לסמוך ושהמשבר הזה מנוהל בצורה טובה שיש מישהו שיושב ואומר רגע, לכל החלטה שלי יש משמעות שצריך להסביר לאנשים. אבל כשבחמישי מחליטים לסגור מסעדות רק כי הדיון היה ביום חמישי ואחרי זה מבטלים, אנשים לא הולכים באופן עיוור. עובדה שבגל הראשון אנשים הבינו את הרציונל וצייתו לסגר. אחרי שראו שהיציאה לא הגיונית, לא שקופה, לא שוויונית, לא ברורה, פתאום רואים את המרד".

ומה לגבי מצוקות של פרטים?

"אין לנו נתונים מספיק ברורים עדיין לגבי פניות לבתי חולים, אבל אנחנו רואים בתוך בתי החולים שהתקופה הזו היא טריגר להתלקחות מחלות – אנשים שבגלל הקורונה לא הלכו לקחת את התרופות שלהם או לא הלכו למטפל שלהם לעשות שיחות, אנשים שהתמודדו עם מתח מאוד גדול שהיווה טריגר או הגבירו את השימוש בסמים – את כל אלו אנחנו בסוף רואים אצלנו. אם בהתחלה מוקדי הסיוע דיברו יותר על חרדה רפואית, אז עכשיו ההתפלגות חוזרת להיות יותר תלונות לגבי אובדנות, חרדה כלכלית ובדידות".

"האי-שקט החברתי, ההפגנות, המרידות, הכעסים חוסר הציות - אלו הדרכים שבהן הציבור מביע את המצוקה שלו מול ההנהגה. הם רוצים לדעת שיש על מי לסמוך ושהמשבר הזה מנוהל בצורה טובה"

עוד ב-mako בריאות:
>> הפעילות הזאת יכולה להגן עליכם מפני הקורונה
>> המזון הזה מוריד את מפלס החרדה ומעלה את מצב הרוח
>> חוקרים: תרופה קיימת יכולה לחסום את הנגיף

יש מה לעשות כדי למנוע את החמרת המצב?

"כבר בתחילת הקורונה התרענו ואמרנו שיהיו עומסים על המערכת. הצלחנו בתוכנית ביחד עם האגף לבריאות הנפש וד"ר טל ברגמן לייצר איזשהו מענה ראשוני טלפוני לאנשים שיכולים לפנות לקבל טיפול בשיחות. שלושה מפגשים בלי צורך להוכיח שום דבר, היכרות קצרה ומתן כלים, ואם זה לא עוזר הם יופנו למערכת הציבורית. אבל בשביל לתת מעבר אין לנו מספיק – גם התוכנית הזו היא מעבר לשעות העבודה, מי שנרתם לזה הם עושים את זה מעבר לעבודה הרגילה. חשוב שההנהגה תיקח את המצוקה הזו של הציבור ותטפל בה ותתייחס אליה ברצינות, לא פחות ממצוקה בריאותית".

"המדינה חייבת לחזור ולהשקיע במערך בריאות הנפש" מסכמת מנדלסון, "מעבר לזה שזה חשוב לאזרחים זה חוסך למדינה. אזרחים שעבודת המניעה נעשית איתם צורכים פחות שירותי רפואה, פחות אלימים, לוקחים פחות ימי מחלה, מתאבדים פחות. בשביל להציל את הפסיכולוגיה הציבורית צריך להשקיע בין מאות מיליונים למיליארד שקלים בשנה. זה כלום במונחים של מדינה".