נעמי (השם האמתי שמור במערכת), היא צעירה בת 20 שנמנעת מאוכל, רק כדי שלא תצטרך לשטוף אחרי הארוחה כל כלי במשך 20 פעמים. היא פשוט לא מסוגלת לא לשטוף כלים בצורה כזאת, אז היא מעדיפה לא לאכול כלל. ההתנהגות הזאת הובילה אותה לתת-משקל, מה שגרם לכך שבעבר אובחנה בעבר בטעות עם אנורקסיה, אף שהיא כלל אינה סובלת ממנה. למעשה, אין לה בעיה בדימוי הגוף שלה, היא כן רוצה לעלות במשקל, אבל החרדה משתקת אותה. גם נויה (שם בדוי) בת ה-16 מבצעת מדי יום טקסים שונים לפני האכילה במשך 8 שעות. היא חותכת את העגבנייה באופן אובססיבי ומדויק, כך שכל החתיכות יהיו זהות, ומיישרת עשרות פעמים את הקוטג' על הפיתה, שגם אותה לוקח לה ליישר ולהוציא פירורים עודפים במשך שעה לפחות. בראשה מסתובבת מחשבות מעוררות אימה, והיא באמת מאמינה שאם תנהג בדרכים מעין אלה ותיישר את הפיתה או תחתוך את העגבנייה, היא תנטרל את המחשבה המפחידה.
אלה הם סיפורים אמיתיים לחלוטים של מטופלים רבים שמגיעים אלי לקליניקה ומאובחנים עם OCD - הפרעת טורדנות כפייתית (obsessive compulsive disorder) - תופעה המלווה בהופעת הרהורים טורדניים ובמראות מעיקים לא רצויים ופולשניים. אלה מלווים בדרך כלל בהתנהגויות כפייתיות המיועדות לנטרל את המחשבות או את המראות הטורדניים, או למנוע אירוע או מצב מאיים. מדובר בהתנהגויות חוזרות ונשנות או בפעולות נפשיות המיועדות למניעת או הפחתת מצוקה. אולם, גם אם בטווח הקצר התנהגויות אלו אכן גורמות להפחתת החרדה – בטווח הארוך התנהגויות אלו משמרות ומחמירות את החרדה. פעמים רבות הבעיה מתבטאת בחרדה מול אוכל, בעיקר מול הפעולות שיש לבצע לפני האכילה או לאחריה. לעיתים, רק המחשבה עליהן גורמת לחרדה עצומה.
איך מטפלים?
צריך להבין, שבמרבית המקרים, לא רק שההתנהגות הכפייתית לא עוזרת, אלא שהיא רק מגבירה את החרדה וגורמת למעגל שמחמיר את המצב. לכן הטיפול היעיל ביותר והמומלץ ב-OCD הוא טיפול קוגנטיבי התנהגותי ושילוב של תרופות ממשפחת ה SSRI. מיקוד הטיפול הוא בחשיפה ובמניעת תגובה, כלומר הדרך להביא להקלה בסימפטומים של ה-OCD היא להצליח "לעבד" את החרדה באמצעות חשיפה, מבלי לנסות לנטרל אותה ע"י התנהגות כפייתית.
חשוב להבין שבבסיס רוב הפרעות האכילה עומדת חרדה עצומה. אצל מי שסובל מאנורקסיה לעתים נראה חרדה מלגדול, ואצל אנשים הסובלים מהשמנה מורבידית לעתים נראה חרדה מהשלת המשקל שכביכול שומר עליהם באיזשהו אופן. בהפרעת אכילה מסוג בולימיה למשל, יש לבולמוס וגם להקאה עצמה יש תפקיד. לעתים, אותה נערה שסובלת מבולימיה חווה חרדה כל כך גדולה שהדבר היחיד שמרגיע אותה הוא הבולמוס - אכילה בבית אחת של כמות מזון גדולה מאוד, וההקאה שמשמשת כרגע כדרך היחידה שלה לשחרר את מה שיושב לה על הלב. פעולה זו תורמת להקלה, גם אם היא רגעית. במקרים אלו יש צורך בעבודה רגשית מעמיקה של צוות רב מקצועי על מנת לתת מענה הולם לתחושות הקשות שעולות על מנת למצוא דרך אחרת להתמודד עמן במקום בולמוסים והקאות.
בשורה תחתונה, חרדה היא הפרעה שיש לטפל בה, ולעתים דווקא הפעולות אותן אנחנו נוקטים כדי להפחית אותה, עלולות לפגוע בנו עוד יותר. מנגד - ישנן דרכים לטפל בבעיה המסייעות לשפר באופן משמעותי את איכות החיים של מי שסובל ממנה. אל תישארו עם זה לבד.
הכותבת היא עדי יערן, דיאטנית קלינית, המחלקה לבריאות הנפש במרכז הרפואי "העמק", מרפאת לבריאות הנפש "ציפור הנפש" של קופת חולים "לאומית".