צ'סלי קריסט, מיס ארצות הברית, מנחת טלוויזיה ועורכת דין נמצאה בסוף החודש שעבר ללא רוח חיים, לאחר שככל הנראה שמה קץ לחייה. על פי המשטרה, היא קפצה מבניין דירות היישר למותה. אימה של קריסט סיפרה שהיא סבלה מדיכאון בתפקוד גבוה שאותו הסתירה מכולם. "למרות שזה אולי קשה להאמין, זה נכון. צ'סלי ניהלה חיים ציבוריים ופרטיים כאחד", שיתפה על התמודדויותיה של בתה. "בחיים הפרטיים שלה היא התמודדה עם דיכאון בתפקוד גבוה שאותו הסתירה מכולם - כולל אותי, אשת סודה הקרובה ביותר - עד זמן קצר מאוד לפני מותה".
דיכאון בתפקוד גבוה מכונה בשפה הרשמית "דיסתימיה", ומתאר מצב של דיכאון סמוי וחמקמק שמאפיין אנשים רבים שעל פניו מתפקדים כראוי וחיים חיי שגרה. המתמודדים עם הפרעה דיסתמית סובלים פעמים רבות מיחס שלילי מצד הסביבה מכיוון שנוטים לתאר אותם כאנשים עצובים, בעלי אישיות שלילית, מתלוננים הרבה ולא מסוגלים להנות מהחיים. איך דיכאון כזה מתבטא בחיי היומיום ואיך אפשר לטפל בו לפני שהוא מחריף?
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
מהם התסמינים של דיסתימיה?
דיסתימיה הינה הפרעת מצב רוח המוגדרת כהפרעה דיכאונית ממושכת, שנמשכת לפחות שנתיים. נשים או גברים הסובלים מהפרעה זו מדווחים על ירידה בהנאה ועניין גם מפעולות שעשו להם טוב בחיי היום יום, ואפילו מתחביבים ופעולות מהנות. פעמים רבות הם חשים תחושה של חוסר תקווה, חוסר יעילות וביטחון עצמי נמוך.
התחושות הנלוות לדיסתימיה יכולות להימשך שנים ועלולות לפגוע לאורך זמן במערכות היחסים, בלימודים, ביכולת להתמיד ולשגשג בעולם התעסוקה וכן בתפקוד היומיומי. אך דווקא בשל האופי הכרוני והמתמשך של ההפרעה חשוב מאד לאבחן בזמן, לזהות סימני מצוקה וליצור מערכת של תמיכה עבור המתמודדים שתכלול לרוב תקופות של טיפול פסיכולוגי, ולעתים אף שילוב של טיפול תרופתי.
למרות שהפרעה זו איננה מוגדרת כדיכאון מג'ורי, לאורך השנים היא יכולה להופיע בעוצמות שונות כולל דיכאון קל, בינוני או אף חמור. כיום, מערכת בריאות הנפש הציבורית כולל משרד הבריאות וקופות החולים בישראל עסוקות בפיתוח רצף של שירותים שמתאימים גם למצבים של צורך במניעת אשפוז, באמצעות בתים מאזנים או אשפוז בית.
איך ניתן לזהות הפרעה דיסתמית?
ניתן לזהות סימנים שונים כמו אובדן הנאה מפעילות שגרתית או מהנה, עצבות, תחושת ריקנות, תחושות של דכדוך, תחושות של ייאוש, עייפות וחוסר באנרגיה, ביטחון עצמי נמוך, ביקורתיות גבוהה, תחושת חוסר מסוגלות, ירידה בריכוז וקושי בקבלת החלטות, הימנעות מפעילות חברתית, ירידה בתאבון או תאבון מוגבר וקשיים בשינה.
אצל ילדים ונערים תופעה זו נדירה יותר ועלולה לכלול מצב רוח ירוד, עצבנות ואי שקט. עלולות להופיע התפרצויות זעם עם תכנים של כעס כלפי עצמי או כלפי הסביבה. לעיתים, המתמודדים עם דיסתמיה סובלים גם מתחלואה כפולה של שימוש בחומרים מסוכנים, שימוש לרעה באלכוהול ותרופות מרשם. קיימת גם נטייה להגברה של תסמונות כאב כרוני ומחלות גופניות נלוות כאשר הדיסתמיה לא מאוזנת.
מתי יש לפנות לטיפול מקצועי?
בגלל האופי הכרוני של ההפרעה וההימשכות הארוכה שלה, נדמה לעיתים כי הדכדוך היה תמיד חלק מהחיים של המטופל ולכן מטופלים רבים לא פונים לגורמים מטפלים. אך דווקא בשל ההשפעה המשמעותית על איכות החיים חשוב מאד לפנות לרופא המשפחה או הילדים ובהתאם לצורך לפנות להערכה פסיכיאטרית או פסיכולוגית.
חשוב מאד למצוא גורמי תמיכה נוספים שיעזרו למטופל להתמודד כמו חברים, קהילה, פעילות משמעותית, תחביבים ופיתוח כישרונות. אם אתם מתמודדים עם מצב של דיכאון או דכדוך המלווה במחשבות אובדניות יש לפנות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע למיון פסיכיאטרי ללא צורך בהפניה או התחייבות.
מהם הגורמים לדיסתימיה?
לא נמצא גורם בודד שגורם להופעת דיסתימיה, אך כמו בדיכאון מג'ורי ייתכנו כמה גורמים משולבים. המודל הביו-פסיכו-סוציאלי מאפשר להבין את הופעת הבעיה בתוך מכלול של גורמי סיכון הכוללים רגישות גנטית מולדת, מאפיינים של קושי בוויסות רגשי ורגישות יתר, חוויות חיים מורכבות, העדר מערכת תמיכה רגשית יציבה ומספקת וקושי בפיתוח מנגנוני התמודדות פסיכולוגיים מחזקים ויעילים לאורך שנות החיים.
קיימים גורמים ביולוגיים שמקושרים להפרעות נפשיות רבות המקושרות לוויסות לקוי של פעילות תקינה של הנוירוטרנסמיטורים. הפרעות מצב רוח שונות כוללות דיכאון ודיסתמיה מקושרות לוויסות לקוי בפעילות של נוירוטרנסמיטורים כמו סרטונין ונוירואדרנלין שנמצאו כמרכזיים באיזון מצב הרוח והרגשה טובה. דיסתמיה יכולה גם להיות קשורה לנטייה גנטית לדיכאון או דכדוך במשפחות מסוימות וגם לחוויות טראומתיות או מורכבות לעיבוד נפשי לאורך החיים כמו אובדן של אדם קרוב, קשיים כלכליים או חשיפה לסטרס גבוה.
איך מתמודדים עם דיסתימיה?
אין דרך וודאית למנוע את התופעה אך איתור קבוצות סיכון וחיזוק מקורות התמיכה החברתיים, הרגשיים והתפקודיים יכולה לסייע במתן מענה מוקדם ומתאים. הדרכת הורים וקבלת תמיכה מבני משפחה נוספים יכולה בהחלט לסייע בביסוס מערכת משפחתית קשובה, אמפתית ותפקודית יותר. חיזוק מיומנויות כמו קשיבות, קבלה עצמית, דיאלקטיקה, הפחתת שיפוטיות, התמודדות במשבר וחיזוק קשרים בין אישיים יכולה לשפר את איכות החיים, להפחית סבל ולהפחית התנהגויות סיכון.
חשוב להשקיע באקטיבציה התנהגותית, עשייה מכוונת של פעילויות חיוביות לאדם ולסביבה ובבניית סדר יום שמסייע בהתמודדות. חיזוק המשמעות בחיים באמצעות הצטרפות לקהילה, עזרת לזולת, התנדבות, בחירת קורס לימודי בתחום עניין, יצירה אומנותית ועוד מאפשרים לאדם לפתח חוסן ולבחור בדרך לחיים משמעותיים.
יש תרופות פסיכיאטריות מתאימות שמטרתן להשפיע על תהליכים במערכת העצבים באמצעות הגברה או הפחתה של השפעת נוירוטרנסמיטור מסוים יכולות לסייע בשיפור מצב הרוח וביכולת לוויסות רגשי. חשוב להכיר את הסימנים המקדימים להחמרה במצב הרוח ולפעול לוויסות ואיזון על מנת לנסות למנוע ככל הניתן משברים והחמרות.
ד"ר מרים פינק לביא, פסיכיאטרית ילדים ונוער, מנהלת בריאות הנפש מחוז ירושלים, בריאות הנפש, לאומית שירותי בריאות