אני אוהבת את אלן קאר. למעשה, נגמלתי בהצלחה מעישון בעזרת ספרו "הדרך הקלה להפסיק לעשן" ואז נגמלתי שוב, הפעם סופית, בעזרת "להפסיק לעשן עכשיו בלי להעלות במשקל". לצערי בהחלט עליתי במשקל, אבל זה בסדר כי אלן קאר ערוך למצבים האלו ממש, ולמרבה המזל קיבלתי את ספרו "סוכר טוב, סוכר רע – הדרך הקלה להשתחרר מהתמכרות לסוכר ופחמימות", שנועד לעזור בדיוק לאותם אנשים שעלו במשקל לאחר שהפסיקו לעשן בעזרת "להפסיק לעשן עכשיו בלי להעלות במשקל".

"סוכר טוב, סוכר רע" יצא כבר ב-2016 ותורגם עכשיו לעברית. אלן קאר, אגב, הלך לעולמו כבר ב-2006, סרטן ריאות. מסוג האירוניות המרירות האלו שאנחנו אף פעם לא יודעים אם הן נכונות או לא, אבל הפעם זה כתוב בuויקיפדיה שלו אז שמונים אחוז שכן. כך שאלן קאר ספציפית ככל הנראה לא מוטרד יותר מבעיות ארציות כמו התמכרות לסוכר ולא כתב את הספר בעצמו, הספר הוא "ממפעלות אלן קאר", שזה ככל הנראה ניסוח אחר ל"קח ספר שלו על עישון ותחליף את המילה סיגריה בסוכר".

לאלן קאר יש עוד ספרים רבים כמו "הדרך הקלה לנשים להפסיק לעשן", "הדרך הקלה להפסיק לדאוג", "הדרך הקלה להיות מצליחן", "הדרך הקלה להיות לא מעשן שמח", "הדרך הקלה ליהנות מטיסות" ועוד רבים, מה שמעלה תהייה - אם קאר עסק רוב ימיו בלהפסיק לעשות דברים אולי הוא האישיות ההתמכרותית פה? תפסיק להשליך עלינו אדון קאר ותפתור את הבעיות שלך לבד!

פיצה עם סיגריות (צילום: wei-ding-unsplash)
תבינו כמה סוכר הוא רע ואז לא תרצו בו יותר|צילום: wei-ding-unsplash

הקשיים הם לא רק פסיכולוגיים

"סוכר טוב, סוכר רע" מנסה לקחת את טכניקות הגמילה המוצלחות של אלן קאר מסיגריות ולהתיק אותן לסוכר. שורה תחתונה: זה לא כזה עובד. העניין עם אלן קאר והגמילה מסיגריות זה שהוא באמת מצליח לשכנע אותך שזה לא קשה. הוא עושה את זה על ידי שטיפת מוח, לדעתי על סף ההיפנוזה העדינה, באמצעות חזרות רבות על אותן מילים ואותם משפטים, חלקם בפונט שונה ומודגש, שמשכנעים אותך – האדם שרוצה להיגמל ומפחד – שזה בעצם לא קשה. זה קל. שסיגריות לא באמת גורמות לעונג ולרגיעה (למעשה, ההפך) ושבעצם די פשוט להיפטר מהן. שום מכשול ממשי לא עומד בפנינו, זה הכל פסיכולוגי ופתיר. אנחנו נעשן את הסיגריה האחרונה שלנו ולא נביט לאחור.

עכשיו, ברור שזה לא קל, וברור שכן מביטים לאחור ורוב האנשים שנגמלים מסיגריות צריכים כמה גמילות על מנת לא לחזור לעשן, אבל בסוף זה עובד. המרכיבים ההיפנוטיים הקלים והמשכנעים האלו מסייעים בגמילה מסיגריות, בגלל שהאמת היא שאף אחד מאיתנו לא מורכב יתר על המידה, המנגנונים שפועלים על כולנו די זהים, ולמרות התפיסה הרווחת, אין פתיתי שלג. שטיפת המוח של קאר עובדת כי לכולנו יש, פחות או יותר, את אותו המוח.

העניין הוא שכל נושא הסוכר הרבה יותר מורכב מסיגריות. סיגריות זה רע וצריך להפסיק, זה ידוע. אבל הסוכר נכנס לתודעה רק בעשור האחרון. לפניו הפחמימות הוכתרו כאויב, לפניהן השומנים היו השטן. כל עשור ואויב הגזרה שלו, אבל למרות שהשתכנעתי כבר שסוכר הוא רעל, הוא עדיין לא סיגריות והגמילה ממנו הרבה יותר קשה ומורכבת. כי זה לא מוצר יחיד שזורקים לפח אלא מגוון של מאכלים ומוצרים שאת חלקים ממשיכים לאכול וחלקם מוגדרים כסוכר טוב (פירות למיניהם) וחלקם כסוכר רע (כל מה שמעובד ופחמימתי, שזה למעשה אומר הכל). גם אלכוהול, אגב, מכיל סוכר רע, אבל קאר יודע שמדובר באתגר שונה לחלוטין עבור חלקים נרחבים באוכלוסייה, ואותם הוא מפנה לספרו "הדרך הקלה לשלוט באלכוהול". כמובן.

קינוח טעים (צילום: nordwood-themes-unsplash)
לאכול את השקדים, לזרוק את השאר|צילום: nordwood-themes-unsplash

לפי אלן קאר, עלינו לחתוך לחלוטין את הסוכר הרע ולהישאר עם הסוכר הטוב. הוא גם בעד להעיף בשר ומוצרי חלב, ועקרונית גם אני, אבל בניגוד לגישה של קאר אני לא רואה איך אני מתקיימת מפירות, עלים ואגוזים שזה, לטענתו, הבסיס לתזונה הבריאה והטעימה. "פירות זולים יותר מממתקים", "פירות נוחים יותר לאכילה ממתקים". עובדתית, הדברים הללו לא נכונים. נכון שמבחינה תזונתית ואקולוגית החטיפים יקרים הרבה יותר, אבל לא מבחינה כלכלית. פירות הם תלויי מגוון, מדינה ועונה, אבל כמעט בשום מקום הם לא זולים יותר מחטיפים זולים.

בניגוד לסיגריות, שהגמילה מהן דווקא נוחה ומקלה על החיים ועל הכיס, להיגמל מסוכר מסבך אותנו בהרבה אירועים ומקומות. מוצרים עם סוכר זמינים יותר, תזונה נטולת סוכר דורשת היערכות. הסיבה שקראו ל"אתגר ללא סוכר" בשם זה היא שאכן מדובר באתגר. ובניגוד לסיגריות, שבמקרה שלהן גימוד הקושי עוזר לנגמל להמשיך הלאה ביומו בנקודות שבירה פסיכולוגית (גמילה פיזית מסיגריות אורכת ימים ספורים בלבד), בגמילה מסוכר הקשיים הם לא רק פסיכולוגיים אלא קיימים אובייקטיבית במציאות. מה לעשות, קל מאוד להיקלע למקום שבו אם אתם לא אוכלים סוכר פשוט אין לכם מה לאכול. ומילא הגוף, אבל יש גבול לכמה שהנפש האנושית יכולה לשרוד על עלים, אגוזים, פירות וירקות. ויכול להיות שדווקא במקרה הזה, במקום להסביר לנו כמה קל ונטול מאמץ כל העסק, מוטב להתמקד יותר בצדדים המתגמלים של הגמילה מסוכר. ויש מלא כאלו, לא רק הרזייה אלא גם שינויים אנרגטיים ופתרון בעיות עור שכלל לא ידענו שקשורות. גמילה מסוכר היא נפלאה, פשוט נורא קשה להתמיד בה, הספר הזה לא יהיה מה שיעזור לכם.

אוכלת קינוח (צילום: matheus-ferrero-unsplash)
לא תתגעגעי לכלום|צילום: matheus-ferrero-unsplash

>> ניסינו את דיאטת DayTwo

סוד ענקי שפשוט לא מגיע

הספר עצמו, כמו ספרי גמילה אחרים של קאר, מרגיש קצת כאילו אנחנו חותרים לקראת גילוי של סוד ענקי שפשוט לא מגיע. "הנחייה ראשונה: מלאו את כל ההנחיות", הוא פוקד. אווירת פייט קלאב, הוא מכניס אותנו לקבוצה אקסקלוסיבית שיודעת משהו שאחרים לא. "ייתכן שתתפתו לקפוץ אל סוף הספר כדי לגלות איך השיטה עובדת", הוא מזהיר, "אם תעשו זאת, השיטה לא תעבוד". הו וואו. משם הוא עובר לשלל הסברים על סוכר כשטן, שהם מעניינים אבל בטח כבר קראתם אותם או הכרתם אותם מסרטי דוקו וכתבות, כי מה לעשות, כל עניין הסוכר די מדובר בשנים האחרונות, ומדי פעם הוא עושה טיזינג לסוד שהוא הולך לגלות לנו, לטוויסט בעלילה שתכף, עוד שנייה מגיע, ואז נבין את הכל. כמובן שאין שום דבר כזה.

קאר חוזר ומזכיר שהשיטה שלו, ממש כמו הגמילה מעישון, לא מבוססת על כוח רצון. כי כוח רצון הוא משאב מתכלה ודברים שמבוססים על כוח רצון לא באמת מחזיקים לאורך זמן. לפחות חצי מהספר הוא מעביר בלמלא אותנו בהתלהבות לקראת התהליך, ובהסבר על כך שאנחנו בעצם בכלל לא אוהבים סוכר, רק שכנענו את עצמנו בזה בתהליך החברות האנושי. גם כאן מופיעה הרפטטיביות: מכורים נמצאים במלכודת, להיגמל זה קל, מילים מסוימות תמיד מודגשות בבולד. הרבה מטאפורות, למכונית, לבית עם דליפה, להימלטות מהכלא. והן חוזרות על עצמן שוב ושוב, הקריאה מונוטונית ומשעממת בדיוק בשביל להגיע לאפקט ההיפנוזה הקל שליווה את הגמילה מעישון, אבל הפעם זה פשוט לא עובד.

כמו כל ספר עזרה עצמית, יש בו את האינדיבידואליזם האמריקאי האגרסיבי - זה תלוי רק בנו, זה החלטה שלנו, אנחנו אחראים על גורלנו. זה הרי לב ליבו של הקפיטליזם, המהות של הקפיטליזם היא ספר עזרה עצמית. אתה אחראי על גורלך, אם הצלחת זה בזכות עצמך ואם כשלת זה באחריותך. אבל סביב סוכר – וגם קאר כותב זאת בעצמו – יש מערכות חברתיות וכלכליות כל כך סבוכות ומרובות אינטרסים, ארצות הברית היא הרי המקום שהעניים שמנים בו והעשירים רזים. זה תלוי בעוד המון דברים מלבד החלטה אישית.

"כל מה שאתם צריכים לעשות זה למלא את ההנחיות" הספר חוזר על המשפט זה עשרות פעמים, הבעיה היא שההנחיות נורא בנאליות. אל תשתו מיץ פירות, משקאות אנרגיה זה חרא, תאכלו לאט, תאכלו רק כשאתם רעבים, תפסיקו לאכול כשאתם שבעים. הו תודה לך אדון קאר, באמת דברים שלא שמענו עד היום מאלף תזונאיות של הכללית. הסוד הגדול שעליו מדבר אלן קאר הוא שהגמילה מסוכר תלויה בכך שתבינו כמה סוכר הוא רע ואז לא תרצו בו יותר, מתוך הבנה וראייה של האמת. אבל זה לא עובד ככה. הבנה היא לא המפתח לשינוי דפוסים התנהגותיים, אחרת כל הטיפולים הפסיכולוגיים היו עובדים.

סוכר טוב, סוכר רע - עטיפה
סוכר טוב, סוכר רע - עטיפה

אין פה הקרבה – הספר חוזר ומדגיש – אתם לא עומדים לוותר על שום דבר, לא תתגעגעו לכלום, אתם מחליפים אומללות באושר, אתם ממירים את חוסר השליטה בשליטה, את חוסר הברירה בחופש בחירה. "דמיינו את עצמכם חופשיים מהתחושות האיומות האלו לנצח" כותב קאר, וקשה שלא לדמיין, זה מפתה, מניפולציות יכולות לעבוד גם כשהן שקופות. "אם תמשיכו לצרוך סוכר רע תסבלו מתחושת ריקנות וחוסר ביטחון כל החיים", אם קאר היה בחיים הוא היה יכול להיות מנהיג כת משגשגת במיוחד.

הספר של קאר באמת מנסה, אבל הוא כמו מפגש מכורים אנונימיים שיוצאים ממנו מלאי תקווה רק כדי להתנפץ שוב מול סניף מקדונלדס. הוא לא נותן שום פתרון שלא שמעתם קודם להתמכרות לסוכר, להשמנה או לתזונה בריאה, ואתם לא באמת צריכים עוד מישהו שיגיד לכם שעוגות, עוגיות, תפוחי אדמה ולחם זה לא בריא, אתם כבר יודעים את זה לבד משנים של חברות כבוד במעגל הדיאטות שלא מצליחות ומחזירות אותנו לאותו בסיס – תאכלו בריא, תעשו ספורט, תאהבו את עצמכם גם עם עודף משקל קל, אפשר לחשוב. זה עוד משהו שקאר מציין בספר – רוב הדיאטות לא עובדות. ובכן, גם זאת לא. אולי שווה לחכות לספר הבא בסדרה - "הדרך הקלה להפסיק לעשות דיאטות", שבו הוא יסגור מעגל ופשוט ימליץ לכולם לחזור לעשן.

 "סוכר טוב, סוכר רע - הדרך הקלה להשתחרר מהתמכרות לסוכר ופחמימות", אלן קאר, ידיעות ספרים