זוכרים את שעורי הספורט בבית הספר? עבור נועה, 40, (שם בדוי) מדובר בזיכרון כאוב במיוחד. היא תמיד נבחרה אחרונה כששיחקו במשחק כדור, התנשפה בכבדות במסלול הריצה וגם סבלה ממידות גוף שלא תאמו את אידאל הרזון. "אני זוכרת שהמורה אמר לי 'תזיזי את הטוסיק השמן ותתחילי לזוז' – זה היה רגע שלא אשכח עד היום".
חוויות מעין אלו, כך מראים מחקרים, מותירות חותם משמעותי על הגישה שלנו כלפי אימון גופני וספורט כבוגרים, עד כדי כך שהן עלולות לגרום לנו להימנע מפעילות ספורטיבית ומאימוץ הרגלי בריאות טובים. אז מה אפשר לעשות כדי לעצור את ההשפעה השלילית וכיצד ניתן לייצר חוויות ספורט חיוביות?
אף שרובינו מייחסים חשיבות רבה וחיובית להשתתפות בפעילות גופנית, רבים מעדיפים לצפות בטלוויזיה או לגולל בנייד מאשר להתאמן. הסיבות לכך רבות ומורכבות, אך אחת מהן, כך מסתמן קשורה לזכרונות ילדות שליליים משיעורי חינוך גופני בבית הספר, אשר בעקבותיהם עלולה להתגבש גישה שלילית כלפי ספורט ופעילות גופנית. במחקר שנערך ב-2018 שפורסם בכתב העת של המכללה האמריקאית לרפואת ספורט "The American College of Sports Medicine", נמצא כי זיכרונות הכוללים בושה ומבוכה כלפי הגוף, תחושת אי יכולת פיזית, או עלבון מצד המורה לספורט שמבוגרים נושאים ביחס לשיעורי חינוך הגופני בילדותם, מעלים בהם רגשות שליליים ותגובה שלילית ביחס לספורט ולהרגלי בריאות בבגרות. במילים אחרות, אם אנחנו חושבים על שיעורי הספורט בבית הספר וזוכרים בעיקר איך ניסינו להתחמק מהם, זה עשוי להסביר מדוע יש לנו נטייה להימנע מחדרי כושר, או מכל פעילות גופנית אחרת היום כמבוגרים.
מחקר זה שכלל יותר מ-1000 משתתפים מרחבי ארה"ב, הצביע על מספר היבטים מרכזיים שאפיינו זכרונות שליליים משיעורי הספורט, כמו תחושת מבוכה ואי נוחות אל מול מבחני מאמץ וכושר גופני, למשל במבחני ריצת ה-400 מטרים בתיכון. כמו כן, חוויה שחזרה על עצמה הייתה תחושת בושה וסוגיות של דימוי גוף וחרדה חברתית ביחס למראה הגוף, העשויה להיות רווחת בעיקר בקרב בנות. זכרונות שליליים נוספים כוללים תחושת ניכור, התעללות ואפילו בריונות מצד חברי הכיתה, בעיקר נוכח ביצועים או אי יכולת פיזית.
"באופן טבעי, אנחנו מעדיפים להימנע מחוויות שמעלות בנו אי נוחות ורגש שלילי"
הקשר בין זכרונות שליליים לבין הימנעות מפעילות גופנית יכול להיות מוסבר על ידי תופעה פסיכולוגית המכונה "התניה שלילית". חוויות שנוצרים סביבן רגשות שליליים באופן חזרתי, כמו: כאב, אי נוחות, מבוכה, אשמה או בושה; מעודדות חיווט מוחי המקשר בין החוויה לרגש השלילי. באופן טבעי, אנחנו מעדיפים להימנע מחוויות שמעלות בנו אי נוחות ורגש שלילי. לכן, אם נוצרה חוויה לא נעימה או מהנה במסגרת שיעורי הספורט, בייחוד אם מדובר בכזאת שחזרה על עצמה, אנחנו עשויים לפתח סלידה מכל מה שעלול להזכיר לנו אותה, או להיקשר לפעילות גופנית ולספורט. לעומת זאת, חוויות המלוות ברגשות חיוביים כמו הנאה, שמחה, סיפוק ומצב רוח טוב, יעודדו אותנו להמשיך להשתתף בפעילויות כאלו גם בעתיד.
עוד הסבר לקשר בין זכרונות שליליים להימנעות מספורט בחיים הבוגרים קשור ליכולות נמוכות של ויסות רגשי שיש לנו כילדים. בתקופה זו, האזור המוחי שאחראי על ויסות רגשות (הקורטקס הפרה-פרונטאלי) עדיין לא בשל, ולכן כאשר מתרחשת חוויה לא נעימה בזמן מאמץ או משימה מאתגרת, ילדים יכולים לחוות "הצפה רגשית". במקרה כזה, הם עשויים להתייאש ולפתח רגשות שליליים ביחס לפעילות הגופנית. עם הזמן, רק הרעיון של השתתפות בפעילות גופית יכול להפעיל צורך פנימי להימנע מפעילות זו. לעומת זאת, אם נוכל למצוא דרך לגרום לזכרונות הללו להיות יותר נעימים, אנחנו עשויים לגרום לשינוי עמדות כלפי פעילות גופנית כבר בילדות ולאורך החיים.
איך תורמים למוטיבציה ספורטיבית כבר מהילדות?
קל מאוד לגרום לילדים לסלוד מפעילות גופנית, אך מנגד – יש כמה דברים פשוטים שיכולים להפוך את החוויה לטובה ומהנה, כזאת שירצו לאמץ לאורך כל חייהם.
יצרו אווירה חיובית סביב הספורט
אחת הדרכים הכי משמעותיות לייצר גישה חיובית כלפי ספורט כמבוגרים היא באמצעות חוויות ילדות משמחות ונעימות סביב פעילות גופנית. מחקרים מראים שיצירת חוויות פעילות גופנית מהנה ומאתגרת באופן מותאם ליכולת הגופנית והרגשית של ילדים חשובה ביותר. רגש נעים וחיובי סביב הפעילות הגופנית יעודד אותם לרצות לקחת חלק בחוויות אלו שוב ושוב. שיעורי ספורט שמתמקדים במשחק מהנה ומציעים הזדמנות לאתגרים מותאמים עבור ילדים, יכולים להוות אבן דרך בעיצוב גישה חיובית כלפי ספורט לאורך החיים. אגב, יצירת חוויות חיוביות סביב ספורט אינן חייבות לבוא לידי ביטוי רק במסגרת שיעורי החינוך הגופני. להורים תפקיד מרכזי ביצירת חוויות משמחות, מרגשות ומהנות עם ילדיהם הכוללות פעילות גופנית, כמו למשל - יציאה לטבע לטובת משחק "חפש את המטמון" משפחתי, השתובבות בגינת המשחקים ליד הבית תוך כדי אתגרים גופניים מהנים - ואפילו ריקודים לצלילי המוזיקה בעת היקיצה בבוקר. אלו דוגמאות שיכולות לייצר זיכרונות חיוביים ומעוררי מוטיבציה כלפי ספורט.
השתמשו בשפה חיובית
המילים שאנחנו בוחרים כשאנו מעודדים ילדים להשתתף בפעילות גופנית הן קריטיות. מחקרים מראים כי שימוש בשפה חיובית בזמן שבו מציעים לילדים להתנסות בפעילות גופנית, עשוי לעודד אותם לאמץ גישה חיובית כלפי הפעילות ואף ליהנות ממנה. ילדים יגיבו שונה לחלוטין כשמורה לספורט יציע להם "משחק" לעומת "משימה", גם כשבפועל מדובר בדיוק באותה פעילות. בנוסף, שימוש בטון דיבור רך, חיובי ונעים בעת מתן הנחיות לפעילות גופנית יכול לעודד ילדים להשתתף בפעילות מתוך הנאה ושמחה לעומת שימוש בטון נוקשה, עצבני ופיקודי. אגב, ממצאים אלו רלוונטיים גם בקרב מבוגרים, ומדריכי כושר יכולים להשפיע על מוטיבציה של מתאמנים דרך סגנון הדיבור ובחירת המילים.
תתמקדו בהנאה ולא בהישגים
פעילות גופנית שמתמקדת במדידת הכושר הגופני או הביצועים הפיזיים יכולה להרתיע ילדים מביצוע הפעילות. לעומת זאת, כאשר הפעילות הגופנית פחות מובנית ומאפשרת שימוש במרחב התנועה הטבעי, וכוללת למשל יציאה לחצר בית הספר או לפארק; היא יכולה לעודד הנאה רבה יותר. כמו כן, מורים שממקדים את השיעור סביב מידת ההנאה ומצב הרוח של הילדים ולא במבחני מאמץ, יכולים לתרום רבות למידת הסיפוק וההנאה מהפעילות.
עודדו דימוי גוף חיובי
שיעורי ספורט מהווים מסגרת מרכזית לעיצוב דימוי הגוף לאורך החיים. הערות של מורים לחינוך גופני ביחס למידת, צורת, או ליכולת הגופנית; יכולים להשפיע על ילדים וילדות לאורך חייהם. לכן, חיוני שמורים לחינוך גופני וגם אנחנו ההורים, נהיה מודעים לתשומת הלב שאנחנו מייחסים לגוף, ולתפקידה ביצירת דימוי גוף חיובי, שמשמעו קבלה של הגוף כמו שהוא ומיקוד ביכולות הגוף ובתפקודיו לעומת מראהו החיצוני. למעשה, מדובר ביכולת להתמקד באופן חיובי במאפייני הגוף מבלי לערוך השוואת למבני גוף אחרים או לאידיאל יופי תרבותי. מורים שיעודדו התנסות במשימות פעילות גופנית באופן שווה ומותאם לכולם, ישבחו את יכולות ותפקוד הגוף של כלל חברי וחברות, יוכלו לתרום ליצירת זיכרונות מיטיבים כלפי ספורט.
השתמשו בספורט ככלי חינוכי
ספורט הוא יותר מהכל מראה של החיים עצמם. באמצעות משימות ספורטיביות, ילדים יכולים ללמוד המון על עצמם, על יכולות ההתמודדות שלהם עם אתגרים ואף לסגל ערכים חשובים לחיים כמו: התמדה, נחישות, חברות, שיתוף פעולה, ותמיכה באחרים. מורים לחינוך גופני והורים שישתמשו בפעילות גופנית ככלי חינוכי ושימו דגש על המסר החינוכי של המשחק הספורטיבי, יוכלו לסייע לילדים לחוות את הערך המוסף המשמעותי של ספורט בחייהם באופן שילווה אותם גם בחייהם הבוגרים. תוכלו לשאול אותם למשל "מה למדתם מהפעילות?"; "מה עזר לכם להתמודד עם האתגר?" או - "איך הפעילות יכולה לעזור לכם בתחומים נוספים?
הכותבת ד"ר הילה שרון דוד, היא פסיכולוגית מוסמכת, מפתחת שיטת "גופרגש" להעצמה אישית דרך פעילות גופנית, מומחית בתהליכי שינוי התנהגותי וד"ר בפסיכולוגיית ספורט ואימון גופני. לעמוד האינסטגרם.