בסך הכל שבועיים. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת ליברפול, זה משך הזמן שעובר מרגע שאדם מפסיק להיות פעיל גופנית ועד שנוצרים בחילוף החומרים ובמסת השריר שינויים שעשויים להגדיל את הסיכון לסוכרת, למחלות לב וייתכן שאפילו למוות מוקדם.
כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
המחקר החדש, שיוצג השבוע בקונגרס בנושא השמנת יתר בפורטו, פורטוגל, עדיין לא פורסם בכתב עת מדעי ותוצאותיו מוגדרות ראשוניות. אבל עורכי המחקר כבר מציעים להתייחס ברצינות למה שחשפו בנוגע לסכנות הכרוכות באורח חיים לא פעיל, ולו לטווח קצר.
המחקר בדק את ההשפעה של הפסקה בת שבועיים בפעילות הגופנית. הנבדקים היו 28 גברים ונשים בריאים בגיל ממוצע של 25, שלא עוסקים באימון גופני אך הולכים כ-10,000 צעדים ביום (נשמע הרבה, אבל זה בסך הכל מרחק מצטבר של כ-7 ק"מ). מדד ה-BMI הממוצע של הנבדקים היה 25, בערך באמצע בין תקין ומשקל יתר.
בתחילת המחקר נמדדו הכושר הגופני, מסת השריר ויכולת ההתאוששות ממאמץ של הנבדקים. לאחר מכן הם התבקשו להיצמד במשך שבועיים למד פעילות דיגיטלי ולהפחית את הפעילות הגופנית שלהם ל-1,500 צעדים ביום בלבד. הם התבקשו לא לשנות את תזונתם כלל במשך השבועיים של המחקר כדי שניתן יהיה לבודד את השפעתה של ההפחתה בפעילות.
עוד ב-mako בריאות:
>> אמיתי לגמרי: האימון הזה מצעיר ב-10 שנים
>> נמצא כשל חמור בפיקוח על חומרי הדברה במזון
>> דירוג: הלחמים הטובים והגרועים ביותר שיש
בתום המחקר נמצא כי באופן גורף, כל הנבדקים איבדו מסת שריר ועלו במשקל ובכמות השומן בגוף - ספציפית בשומן הבטני, שנחשב גורם סיכון משמעותי למחלות כרוניות. החוקרים ציפו לתוצאות מסוג זה, אבל להפתעתם התברר של-14 ימים של פעילות מינימלית יש גם השפעות מרחיקות לכת: היכולת של הנבדקים לרוץ ירדה באופן דרסטי, הן במונחים של מרחק והן במהירות. בדיקות הראו שהם סובלים מירידה ברגישות לאינסולין (כלומר מועדים יותר לפתח סוכרת) ומעלייה במרכיב השומן מתוך משקל הכבד (כלומר מראים נטייה מוגברת למחלת הכבד השומני) ובטריגליצרידים - אחד ממרכיבי הכולסטרול.
"חשבנו שנראה שינויים קלים", אמר אחד ממחברי המחקר, דן קאת'ברטסון. "אבל שכל המדדים יראו ירידה כזאת, לרבות סיכון מוגבר למחלת לב ולסוכרת מסוג 2, בתוך זמן כל כך קצר? זה בפירוש מפתיע".
קלי בודן-דייויס, סטודנטית בקבוצת החוקרים, הדגישה שההפתעה גדולה במיוחד בהתחשב בגילם ובמצבם הגופני של הנבדקים: "אם אפילו הם בסיכון, אין מנוס מלחשוב מה זה אומר על חולים מבוגרים יותר או כאלה שאינם פעילים".
החדשות הטובות מליברפול הן שלאחר תקופת המחקר, הנבדקים חזרו לרמת פעילות גופנית רגילה עבורם – והמדדים שלהם חזרו לנורמה לאחר כשבועיים. כלומר, קצב ההתאוששות היה דומה מאוד לקצב ההידרדרות. "אם אתה בסדר ובכושר ויוצא לחופשה של שבועיים, אתה תחזור לעצמך בלי שום בעיה", אומר קאת'ברטסון. "הבעיה היא שאנשים רבים שחווים ירידה בפעילות לא חוזרים לרמה הגבוהה יותר, ואז ההשפעה מתחילה להצטבר".
קאת'ברטסון מדגיש את מה שכולנו מכירים: ככל שההפסקה בפעילות הגופנית ארוכה יותר, כך קשה לנו יותר לחזור לכושר. אבל לאור תוצאות המחקר, אין שום ספק שזה שווה את המאמץ.