חודש אלול ועשרת הימים הראשונים של השנה, הם ימים של סליחות והתבוננות פנימית. כשם שבסיומה של שנת המס, מנחה אותנו המחוקק לערוך בדיקת מלאי, לבחון את ההוצאות ואת ההכנסות שלנו ולהצהיר עליהן בתבונה וביושרה; כך בסיומה של השנה העברית ובתחילת השנה החדשה - מנחה אותנו היהדות לערוך חשבון נפש. לצד ההתעסקות בקניות, בבישולים וברכישת מתנות חג, אנחנו מונחים לעסוק גם בהקשבה לנפש שלנו ושל הזולת. הנחיה זו חשובה ומשמעותית, אך היא אינה קלה לביצוע, ולמעשה היא מבוססות על מספר יכולות נפשיות - פסיכולוגיות משמעותיות.

תהליך הסליחה- מה הוא מצריך מאיתנו?

כדי לבקש סליחה ולהתנצל, אנו זקוקים קודם כל לערוך חשבון נפש, לבחון את מעשינו לאורך השנה, את המניעים שלנו ואת תוצאות התנהגותנו, וכן להיות קשובים לאופן שבו כל אלה השפיעו על האחר. היכולת לאתר את אותם מעשים שפגעו בזולת מתבססת על שני תהליכים משמעותיים: ראשית, על היכולת להכיר את חוקי החברה והמוסר, ולדעת לאתר את הפעמים בהן חרגנו מהם. שנית – על יכולתנו להפגין אמפתיה, כלומר לשים את עצמנו בנעלי האחר, להרגיש את תחושותיו, ובכלל זה להצליח להבחין בעלבון או בפגיעה שגרמנו לו. לא לשווא היהדות אינה מאפשרת לנו להסתפק רק בתיקון פנימי, בתהליכי תפילה ובבקשת סליחה פנימית מהבורא, אלא שהיא גם דורשת מאיתנו לבקש סליחה מהזולת. ההתנצלות דורשת מאיתנו שיח עם האחר ולקיחת אחריות על כך שפגענו.

גם היכולת לסלוח היא תהליך לא פשוט – היא דורשת הקשבה לאחר וקבלת התנצלותו. כדי לסלוח, אנחנו צריכים להיות קשובים לצד השני, לנסות להבין את המניעים שהובילו אותו להתנהגות הפוגעת, לקבל את התנצלותו ולהתפייס עימו. אגב, הסליחה והפיוס, אינם דורשים מאיתנו לשכוח, להתעלם או להקטין את הפגיעה שחווינו, אלא להצליח לסלוח למרות ההכרה שלנו ושלו בתחושות הכאב והפגיעה.

אילוסטרציה: מוח אנושי (צילום: Orla)
גם המוח הוא שותף מלא בתהליך הסליחה|צילום: Orla


גם המוח משתתף בתהליך

התהליכים שצוינו עד כה הם מורכבים לא רק מבחינה רגשית ופסיכולוגית, אלא שהם פועלים לצד תהליכים מוחיים שעוברים עלינו במהלך ההתנצלות, כמו גם בזמן שאנחנו סולחים. תהליכים אלה מתבססים על מספר יכולות. ראשית, אנו משתמשים באמפתיה רגשית – יכולת ראשונית וקדומה לזיהוי רגשות הזולת, המתרחשת נוכח הפעלת מנגנונים מוחיים קדומים ובכללם ה'אמיגדלה' – האזור המקושר ביותר במוחנו לרגש; וכן באמצעות מערכת 'תאי המראה' - מערכת מוחית אשר פועלת כאשר אנחנו מחקים את תנועת האחר, מצפים להתנהגותו וכאשר אנחנו מזהים באופן מידי ואוטומטי את רגשותיו. שנית, אנחנו משתמשים באמפתיה קוגנטיבית – היכולת להבין את מניעי האחר, להביט בעולם דרך נקודת מבטו אשר שונה מזו שלנו, ולהבין אותו ואת העולם דרך כך. יכולת זו מפותחת יותר, והיא משלבת אזורים מוחיים מתקדמים יותר אשר המתרחשים באונה הקדמית של המוח. לבסוף, אנחנו מפעילים גם מערכת להתנהגות פרו-חברתית, המגייסת אותנו לשם פעולת ההתנצלות ולקיחת האחריות על מעשנו או לצורך פעולת הסליחה והפיוס עם הזולת. יכולת זו מורכבת והיא מתבססת על מגוון נוסף של מערכות מוחיות.

"כאשר אנחנו מתנצלים בכנות, וגם כאשר אנחנו מצליחים לסלוח, אנו מתמלאים בתחושות של פיוס וצמיחה"

למרות ואולי דווקא משום שתהליכים אלה מורכבים הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינת הפעילות המוחית, הם מובילים לתמורה משמעותית. ההתנסות והמחקר מראים כי כאשר אנחנו מתנצלים בכנות, וגם כאשר אנחנו מצליחים לסלוח, אנו מתמלאים בתחושות של פיוס וצמיחה. דרך התהליכים הללו אנחנו למעשה משתחררים מתחושות קשות של פגיעה, כעס, בושה או רחמים עצמיים; ומתמלאים בתחושות הקלה, עוצמה פנימית וקבלה של עצמנו ושל האחר. תהליכי ההתנצלות והסליחה, מאפשרים לנו לקחת יותר שליטה על חיינו, לחיות בפיוס טוב יותר עם עצמנו, עם הזולת ועם העולם, לקוות, להאמין ולפעול למען עתיד טוב יותר. אנחנו הופכים להיות סוכני שינוי ופעולה בחיינו, ומתמלאים בתחושה רבה יותר של ביטחון, העצמה ורווחה נפשית.

לצד כל אלה, חשוב שנדע להיות גם בעמדה של סליחה, קבלה וחמלה כלפי עצמנו. פעמים רבות אנחנו יודעים לנהוג בנדיבות כלפי אחרים, אך הביקורת והשיפוטיות הפנימית העצמית ממשיכה לפגוע בנו. בכל יום בשנה, ועל אחת כמה וכמה בימים של סליחות, חשוב ללמוד לנהוג גם כלפי עצמנו בחמלה, באדיבות, בנדיבות ובאכפתיות. לצד חשבון הנפש ולקיחת האחריות על מעשינו, חשוב שנדע גם לחבק את עצמנו, לנהוג בחום, באדיבות, בנדיבות ובסלחנות כלפי עצמנו.

התנצלות וסליחה, חשבון נפש ועמדה פנימית של קבלה וחמלה לזולת ולעצמנו הם תהליכים שאינם קלים, אך כאשר אנחנו מצליחים לעמוד בהם, ולו באופן חלקי, הם מסייעים לנו לא רק להפוך לחברה טובה ומאוחדת יותר, אלא גם להגביר את תחושות הרווחה הפנימית, השלווה והביטחון שלנו בעצמנו ובעולם.
אני מאחלת לכם שתדעו להיות סלחניים יותר כלפי אחרים, אך לא פחות חשוב - כלפי עצמכם.


הכותבת ד"ר שרון פלגי היא פסיכולוגית ארצית ב"מכבי שירותי בריאות"