יצא לכם פעם לחטוף איזה נשנוש בשעת לילה מאוחרת, אף שבכלל לא הייתם רעבים? האם היה זה צ'יפס שמנוני? עוגיות שוקולד צ'יפס? ואולי אתם כמוני, מנשנשים שקדי מרק מול הטלוויזיה?
עקרונות בסיסיים של תזונה בריאה – כמו אילו מאכלים מיטיבים עם גוף האדם ואילו מזיקים לו, מתי רצוי לאכול ובאיזו תדירות – נלמדים בבתי הספר ומוכרים לציבור כבר שנים רבות. עם זאת, המודעות להמלצות הללו לאו דווקא מבטיחה את הנכונות לדבוק בהן. לא פעם אנשים מאמצים התנהגות לא רציונלית, ובוחרים במזון פחות בריא, פשוט כי... מתחשק להם.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
אפשר לקשור גורמים רבים לאכילה לא מאוזנת: הרגלים, אכילה רגשית, שיעמום, עונג חושי ועוד. כעת, מצטרפת לרשימה סיבה נוספת: מחקר חדש הראה שגירוי תאי עצב באזור מסוים במוחם של עכברים גורם להם להתנהג כמעט כמונו – לבחור מזון עשיר בקלוריות ובשומן, ולאכול אותו בלי קשר לתחושת רעב.
אפורים סוררים
מדובר באזור בשם החומר האפור המרכזי, או periaqueductal gray, ובראשי התיבות PAG. השם הזה ניתן לו כיוון שהוא מכיל גופים של נוירונים (תאי עצב), שנראים אפורים בסריקת תהודה מגנטית (MRI). אזור ה-PAG נמצא בגזע המוח, סביב התעלה המרכזית של חוט השדרה. הוא מקיף חלל דמוי תעלה צרה שמחבר בין חדרי המוח, ובתוכו זורם הנוזל המוחי-שדרתי.
גזע המוח הוא החלק הקדום ביותר במוח, שהתפתח בבעלי חיים רבים עוד לפני שהופיעו בני האדם הראשונים, ולא השתנה הרבה במהלך האבולוציה. בהתאם, הוא אחראי לתפקודי הגוף הבסיסיים ביותר, כמו נשימה, ויסות לחץ הדם ורפלקסים. כיוון שהמבנים בגזע המוח משותפים לבני האדם ולבעלי חיים רבים אחרים, סביר לשער שתובנות הנוגעות לתפקיד ה-PAG בעכברים תהיינה תקפות גם אצלנו, בני האדם.
אבל רגע. אמרנו שגזע המוח אחראי לתהליכים גופניים בסיסיים שאי אפשר לשלוט בהם, כמו ויסות טמפרטורת הגוף והסדרת פעימות הלב. אז מה לו ולנשנושים עתירי-קלוריות בשעת לילה מאוחרת (או בכלל)?
מה תסכימו לעשות כדי לקבל מזון?
במחקר נעשה שימוש באופטוגנטיקה - שיטה שמאפשרת לחוקרים "להפעיל" ו"לכבות" את הפעילות העצבית באזורים נבחרים באמצעות אור. עכברי המעבדה הונדסו גנטית על מנת שתאי העצב באזור ה-PAG במוחותיהם יכילו חלבונים שרגישים לאור באורך גל מסוים, ואותם תאים מופעלים מלאכותית בתגובה להקרנת אור באותו אורך גל.
החוקרים גירו את תאי ה-PAG במוחותיהם של העכברים, ותיעדו בעזרת מצלמה את התנהגותם במצבים שונים. לאחר הגירוי החלו העכברים לחפש מזון, גם אם אכלו זמן קצר קודם לכן. במהלך הניסויים השונים, החוקרים הציגו בפני העכברים שני מאכלים: צרצרים חיים – מזון עשיר בחלבון מן החי, שנדרש מאמץ כדי לצוד אותו, ואגוזי מלך - מזון עשיר בשומן שאינו מצריך ציד.
כאשר החוקרים דיכאו את פעולת תאי העצב באזור ה-PAG, לעכברים לקח יותר זמן לאכול – בין אם אכלו את הצרצרים לאחר הציד או את אגוזי המלך. בנוסף, ציד הצרצרים היה הרבה פחות מוצלח מאשר ביצועיהם של העכברים בקבוצת הביקורת. לעומת זאת, כשהחוקרים גירו את תאי ה-PAG, העכברים השתוקקו להשיג את המזון, עד כדי כך שהיו מוכנים לסבול ולהתאמץ עבורו – לטפס על סולם, לצוד, או לסבול מכות חשמל לא נעימות, אך בלתי מזיקות, על מנת להגיע למזון.
עם ההרפתקה בא התיאבון
החוקרים גם בדקו האם התנהגות העכברים משתנה בעקבות הפעלת תאי ה-PAG כשאין מזון בסביבה. למשל, כאשר שמו כדורי פינג פונג בכלוב של העכברים, או כשהציבו אותם בכלובים עם מספר פתחים, התברר שגירוי אזור ה-PAG הפך אותם להרפתקניים יותר – הם חקרו יותר את סביבתם ועקבו אחרי כדורים נעים, אף שלא ניסו לאכול אותם.
ממצאי המחקר מעידים שפעילות תאי ה-PAG אינה קשורה ישירות לתחושת רעב – תחושה לא נעימה, שרוב בעלי החיים יעדיפו להימנע ממנה – אלא למוטיבציה, לתשוקה ולנכונות להתאמץ בשביל להשיג משהו שיסב עונג לעכבר. במילים אחרות, ייתכן שהחשק לפיצה שהרגשתם אתמול בלילה היה בדיוק זה – חשק – שלא נבע ישירות מתחושת רעב. משלוחים אומנם מקילים על חיינו והופכים את המזון זמין מאוד, אבל אם אין וולט בסביבה ואתם מוכנים לצאת מהבית באמצע הלילה רק כי בא לכם פיצה, ייתכן שתאי ה-PAG במוח שלכם התעוררו ואותתו לכם לצאת לפעולה.
בנימה רצינית יותר, המחקר החדש עוזר לנו להבין התנהגויות אכילה שאינן מבוססות על רעב, ומאפיינות לא מעט אנשים בחברת השפע שבה אנחנו חיים. ייתכן שהממצאים שלוו יקדמו הבנה טובה יותר של מצבים כמו אכילת יתר כפייתית, ויסייעו בפיתוח טיפולים חדשים להשמנת יתר אצל בני אדם.