רונית (שם בדוי) היא אישה בת 30 מהצפון, אם גרושה לילד בן שבע. היא מתגוררת בדירה קטנה בבניין ישן, אחרי שבמשך חודשים גרה עם בנה ברחוב ונדדה בין חבריה. כשהיתה נערה משפחתה נקלעה לחובות והיא נאלצה לפרנס אותה, וגם נישואיה לא שיפרו את המצב. לחוקרי המשטרה היא סיפרה שבזמן הנישואים צברה חובות של 15 אלף שקל, וכיום היא חיה מדמי מזונות של 2,000 שקל בחודש.
המצוקה הזאת הובילה אותה לפרסם מודעות ברשת, שבהם הציעה למכור את הכליה שלה באופן לא חוקי. היא קיוותה שחולים הזקוקים להשתלה, ועלולים לחכות שנים עד שיימצא תורם, יסכימו לשלם תמורתה סכום שיספיק לסגירת החובות. היא ציינה את סוג הדם שלה, השאירה מספר טלפון וחיכתה לפניות.
אחרי כמה ימים התקשר אליה גבר שהציג את עצמו בשם ירון. "הוא סיפר שיש לו דוד חולה שזקוק להשתלת כליה באופן דחוף, אחרת הוא ימות", היא סיפרה לחוקרי להב 433. "נפגשנו בבית קפה בקניון עזריאלי ודיברנו על התהליך. הוא שלח אותי עם טופס לקופת החולים וליווה אותי לבדיקות בבילינסון. בפעם השנייה שנפגשנו הוא הביא לי בושם 'לנקום', ו-300 שקל כדי שאחדש את הדרכון שלי".
ירון, מספרת רונית, לחץ עליה לטוס להשתלה בטורקיה. הוא שכנע אותה שמדובר בהצלת חיים, ובנוסף הבטיח להיעזר באחותו, שעובדת בחברת עמידר, כדי לדאוג לה לדירה. "הוא אסף אותי לשדה התעופה והכיר לי מתורגמן", סיפרה בחקירתה, "כשהגענו לאנקרה לקחו אותי למלון מפואר, שבו פגשתי את משפחתו של המושתל. ירון תדרך אותי לומר לחברי הוועדה הרפואית שאני האחיינית שלו, אחרת לא יאשרו את הניתוח. בטורקיה הייתי שבועיים, ובדרך חזרה לישראל בכיתי המון. לא יכולתי לנשום. לא הצלחתי לדבר, ללכת או לזוז. מאז אני לא מתפקדת כמו שצריך. יש לי בחילות, אני מקיאה – תופעות שלא היו לי לפני הניתוח. אני פוחדת ללכת לקופת חולים ולהיבדק".
שמו האמיתי של ירון הוא שלומי ביטון. הוא בן 38 מאשקלון, עבריין מוכר בתחום הסחר באיברים. ה"דוד החולה" שלו הוא למעשה אדם זר, ששילם לביטון מאות אלפי שקלים תמורת הכליה של רונית. וכמובן, אין לו שום אחות בעמידר.
זו לא ההסתבכות הראשונה של ביטון: לפני שבע שנים הוא היה אחד הנאשמים בפרשת הסחר באיברים המתוקשרת שבה היה מעורב גם תא"ל מאיר זמיר, אך העניין נסגר בעבודות שירות וקנסות כספיים. באוגוסט 2014 הוא נעצר שוב יחד עם עוד ארבעה מחברי רשת הסחר שהקים, נשפט והורשע. בית המשפט שחרר אותו בערבות בתנאי שלא יחזור לסחור באיברים, והמשפט נמצא כיום בשלב הטיעונים לעונש, שצפוי לנוע בין 5-2 שנות מאסר.
לפני ארבעה חודשים הוא נעצר שוב, בעקבות שורה של עדויות שלפיהן הוא וחבריו חזרו לפעול, ואם יורשע ייכלא לעוד 5-3 שנים. העדויות האלה, שנחשפות כאן לראשונה, שופכות אור על דרך הפעולה היעילה והאכזרית של הרשת, שלפי הערכות המשטרה הצליחה לגרוף מיליוני שקלים ממושתלים ומתורמי איברים. זוהי הצצה לתעשיית הסחר באיברים בישראל, שעדיין משגשגת למרות כל המאמצים להילחם בה בשנים האחרונות.
הסתבך עם התורמים – וגם עם המתחרים
בקבוצות פייסבוק, בפורומי ייעוץ רפואיים, בתגובות לכתבות על תרומת איברים - בכל מקום אפשר למצוא את האנשים האומללים ששלומי ביטון חיפש. הם נקלעו לחובות גדולים, לבנקים או לשוק האפור, ומציעים למכור כליה כמוצא אחרון. לפי כתב האישום נגדו הוא היה מתקשר אליהם, מבטיח לסגור את החובות, לעזור במציאת דירה או להתמודד עם ההוצאה לפועל, ומשכנע אותם להיפגש.
אם נגד המוכר הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ, הוא דאג לגייס את הערבים. אם היה צריך מסמכים רפואיים, הוא ארגן אותם. וכמובן, הוא גם היה האיש שדאג למצוא קונים, ששילמו לביטון מאות אלפי שקלים כדי לא לחכות שנים בתור לתרומת כליה. כדי ששמו לא יצוץ בתוצאות החיפוש בגוגל, בגלגול הנוכחי של הרשת הוא התחזה לאדם בשם ירון כהן, וכדי להגביר את האמון בו העמיד פנים שהוא דתי וחובש כיפה.
"הוא סיפר לי שהוא כבר עשה 370 ניתוחים כאלה בחו"ל", סיפר למשטרה אחד ממקורביו שמסרו עדות, "הוא עשה מזה המון כסף. יש לו לשון חלקלקה, הוא מסוגל לשכנע כל בן אדם לתרום כליה גם אם הוא לא רוצה. הוא לא יפסיק ללחוץ עד שהוא יקבל את מה שהוא רוצה, ואנשים נשברים ומוכרים בגרושים. בשבילו כל כליה זה מאות אלפי שקלים לכיס".
אם ביטון היה מסתפק בכך, לא בטוח שהמשטרה היתה מגיעה אליו. מוכרי הכליות יודעים שהם עוברים על החוק, ואין להם אינטרס להסגיר את המתווכים וכך גם את עצמם. אלא שבדרך הוא עשה שתי טעויות. האחת היתה שהוא קומם עליו את המוכרים אחרי הניתוחים. הוא לא ענה לטלפונים, לא עזר להם כפי שהבטיח, לא סייע מבחינה רפואית, ואם הציע כסף – העביר רק חלק מהסכום שהזכיר. אם המוכרים התלוננו, הוא דאג שהם יספגו איומים שעבריינים עלולים לפגוע בהם.
"אני מרגישה שירון ניצל אותי", אמרה רונית לחוקרים, "הוא אמר שיש לזה השלכות כמו לכל ניתוח, אבל שבית החולים פרטי ויוקרתי, שאני צעירה ושאין סיבה שמשהו יהיה לא תקין. הוא נתן דוגמאות של אנשים שעברו השתלות והם בריאים. הוא הפעיל עליי לחץ, וההבטחות שלו הניעו אותי לעשות את הניתוח. תבין, עבורי בית זה כל החיים. התקשרתי אליו שחזרתי לארץ, כשהיו לי תופעות, אבל הוא לא ענה. הוא אדם שקרן".
הטעות השנייה היתה שביטון פגע לא רק בתורמים, אלא גם במתחרים. רשתות לא-חוקיות אחרות לסחר באיברים הציעו למכור כליות תמורת סכומים שנעו בין 700 אלף למיליון שקל. כחצי מהכסף הלך אל חברי הרשת, התורם קיבל 100 אלף שקל או יותר, ושאר הסכום מימן את הוצאות ההטסה, הניתוח והלוגיסטיקה. ביטון דרש מהמושתלים מחירים נמוכים יותר, על חשבון התורמים שנעקצו, ובכך שבר את השוק.
כך המידע על תרגילי העוקץ הגיע לידי המשטרה, שביצעה במשך שנה מעקבים והאזנות סתר אחר ביטון ושותפו, ד"ר מיכאל זיס, כירורג בן 62 מחולון. זיס, מעידים קולגות שעבדו איתו בבית החולים "אסף הרופא", היה רופא מצטיין - עד שהחליט לפנות לענף רווחי יותר וחוקי פחות. הוא היה אחד מחברי הרשת של ביטון שנעצרו לפני שנתיים וחצי, לאחר שניסה להימלט לאוקראינה והוסגר.
במשטרה מגדירים את זיס כ"זרוע הביצועית" של הרשת. הוא היה מקשר בין המוכרים, המושתלים ובתי החולים בחו"ל, וגזר גם כן קופונים של מיליוני שקלים לאורך השנים. הוא ייעץ למוכרים ודאג לצייד אותם בכרטיסי טיסה ובכל האישורים הדרושים לצורך הנסיעה והניתוח, שרובם זויפו באמצעות חותמות של משרדי החוץ והפנים.
"אל תתן שבן כהן ידפוק לך בדלת"
סרגיי (23), נשוי ואב לילדה בת שנתיים מהשרון, עבד בהובלות עד שהחליט לפתוח עסק עצמאי– והתרסק כלכלית. "חשבתי איך אני אסגור את החובות, ואז ראיתי מודעה באחד האתרים שבה חיפשו תורם כליה בעל סוג דם O פלוס". בצד השני של הקו היה "ירון כהן", שכעבור שלושה חודשים נפגש עם סרגיי בדוכן שווארמה בנתניה והבטיח לשלם לו 120 אלף שקל תמורת הכליה.
לאחר שביטון דאג שיוסר צו עיכוב יציאה מהארץ נגד סרגיי, הוא טס לאנקרה ואושפז במשך יומיים בלבד. "סבלתי מכאבים חזקים וקיבלתי כדורים נגדם. חוץ מזה לא קיבלתי שום טיפול רפואי. ירון הזהיר אותי לא לספר שעברתי את הניתוח ובאיזה בית חולים, הוא בכלל לא סיפר לי על הסיכונים וההשלכות". כשסרגיי דרש את הכסף הוא קיבל רק 75 אלף שקל במקום 120 אלף, וכשהתלונן – "הוא (ביטון) אמר לי 'אל תיתן שבן כהן ידפוק לך בדלת'". כהן הוא עבריין בכיר, ששרד בשנה שעברה ניסיון חיסול.
סרגיי סיפר שאחד מחברי הרשת אף הציע לו לאתר מוכרי כליות פוטנציאליים בטורקיה, ולקבל בתמורה דמי תיווך של 20 אלף שקל בעבור כל אחד שיביא. הדפוס הזה, של "חבר מביא חבר", נמשך לפי העדויות אפילו אחרי שביטון נעצר. "קיבלתי טלפון מז'ק (אחד מחברי הרשת) שהציע לי להחליף את שלומי כי הוא עצור ולחפש תורמים. הוא הציע לי 30 אלף שקל לאדם", סיפר אלי, אחד ממוכרי הכליות שהעידו במשטרה.
גם האיומים בפנייה לעבריינים חזרו על עצמם ביותר ממקרה אחד. יואל (25) מעכו הסתבך בהימורים, ונקלע לחובות של 320 אלף שקל לשוק האפור. הוא פרסם בשלושה אתרים מודעה שבה הציע למכור את כלייתו, וביטון הציע לו 100 אלף שקל ודאג ששני ערבים יפנו להוצאה לפועל ויאפשרו את נסיעתו לניתוח. אלא שאז הדברים הסתבכו: ביטון, טוען יואל, הבטיח לו דמי מחיה של 500 דולר לשבוע – ולא קיים.
"התקשרתי אליו מטורקיה ואמרתי שאני רוצה לחזור לארץ מיד ולא לעבור את הניתוח", אמר לחוקרים, "הוא שזה לא בא בחשבון ושלא כדאי לי להכיר את האנשים שהוא מתעסק איתם. אמרתי לרוני (המושתל) שירון רימה אותי – והוא אמר שגם אותו. הוא הבטיח לתת לי את הכסף ישירות, ורק אז הסכמתי לעבור את הניתוח. כשחזרתי לארץ ירון התקשר אליי והיה עצבני מאוד על כך שלקחתי לו חלק מהכסף של העסקה. ניתקתי לו את הטלפון".
"הרגשתי מרומה ברמה שאני לא יכול לתאר"
"אני מקווה שלא תהיה שום בעיה עבורי. אולי בכל זאת הוא יודע איפה אני גר". אמר לחוקרים אבי (33), מובטל מאשדוד, על ביטון. "הוא אמר לי שיש לו קשרים עם עבריינים בחו"ל – בניו יורק ובטוקיו".
אבי פנה למכירת איברים לאחר שנקלע לחובות של 50 אלף שקל לשוק האפור, שהצטברו לאורך השנים. "היו לי תיקים בהוצאה לפועל וצ'קים שחזרו. רציתי לגמור עם זה ולעזור להורים שלי, שגם מצבם לא היה טוב. פרסמתי מודעה באחד האתרים, והתקשר אליי אדם בשם ירון שאמר שהוא מחפש כליה עבור הדוד שלו. הרגשתי שהבן אדם לא אמין: יש לו דיבור קצר, דיסקרטי. רציתי לפגוש את הדוד".
ביטון נפגש עם אבי בלובי של בית החולים בילינסון, וטען שדודו מאושפז שם. "הוא אמר שהמשפחה משלמת 100 אלף שקל ועוד 550 דולר להוצאות, שתקופת ההחלמה מהירה ושתוך חודש חוזרים לשגרה. אני זוכר שז'ק הציג לי מסמכים עם אישורים ממשרדי ממשלה". המסמכים האלה, שככל הנראה זויפו, מאשרים שהתורם הוא כביכול קרוב משפחה של המושתל.
בניגוד לאחרים שהעידו, אבי חקר מעט וגילה את זהותו האמיתית של ביטון, אך הלחץ להשיג כסף עשה את שלו. הדפוס היה דומה: שהייה באנקרה, הבטחות שיחלים במהירות, הצעה למצוא מוכרי כליות נוספים תמורת עמלה, ניתוח – והיעלמות. אבי דווקא קיבל את כמעט את כל הכסף שהובטח לו, אך זעם על כך שביטון לא התעניין בגורלו. "אפילו לא נתנו לי תוכנית מסודרת, או הפניה לביצוע מעקב. הוא בכלל לא התעניין בי".
למוכרים אחרים אמר ביטון שהניתוח יתבצע בלונדון, ורק ברגע האחרון שינה את היעד. כמה מהם החליטו לרדת מהעסקה, אחרים נאלצו לשתף פעולה. "כמה ימים אחרי ניסיון ההפיכה בטורקיה ירון התקשר אליי ואמר לי שהניתוח באנקרה", שחזר יעקב, תושב צפון הארץ. "הרגשתי מרומה ברמה שאני לא יכול לתאר – מהפאר של לונדון לאשפתות של טורקיה. אבל הייתי חייב כסף, שאשתי והילדה שלי יחיו בלי מינוס בבנק, והוא אמר לי שזה ניתוח פשוט של 40 דקות". יעקב הוסיף שהובטחו לו 100 אלף שקל, מתוכם קיבל רק 80.
גם בצד של המושתלים לא כולם היו מרוצים משירותי התיווך של ביטון. חלקם שילמו מאות אלפי שקלים תמורת ניתוח שלא בוצע – והוא סירב להחזיר את הכסף. דן (63), יהלומן במקצועו, היה אחד מהם. הוא קיווה לחסוך לעצמו המתנה ארוכה לתורם וטיפולי דיאליזה קשים, ונפגש עם ד"ר זיס בבית קפה כדי שיסדיר עבורו ניתוח. השניים סיכמו על תשלום של כ-440 אלף שקל, ודן העביר מראש מחצית מהסכום. "הכל היה בשושו. לא דיברתי בכלל עם המוכר, והניתוח לא יצא לפועל כי בדיקות ההתאמה איתו נכשלו. הכסף ששילמתי נזרק לפח".
ביטון: "שלחו אנשים שיתפרו נגדי מזימה"
בחקירתו במשטרה שמר ביטון רוב הזמן על זכות השתיקה. במעט שאמר טען שכיום הוא כבר אינו סוחר באיברים, שהוא אינו משתמש בשם ירון, ושיריביו הפיצו נגדו עלילה. "הבחור הזה (הכוונה לחבר רשת מתחרה) רוצה להפיל אותי. הוא שולח אנשים שיתפרו נגדי מזימה על מנת לחשוב שאני עדיין מתעסק בתחום, ונותן להם כסף", טען ביטון, "הוא שונא אותי וחושב שאני מהווה עליו איום".
כשנשאל בידי החוקרים מה סדר היום שלו, ענה ביטון: "קם בבוקר, מתפלל, והולך להתאמן במכון כושר. יש לי כל מיני סידורים של פשיטת רגל וביטוח לאומי", ציין. למרות הסכומים שלפי החשד גלגל מהפעלת הרשת, הוא טען שצבר בעצמו חובות של 900 אלף שקל להוצאה לפועל – לא ברור כיצד. בניגוד אליו ד"ר זיס, ששמר תחילה על זכות השתיקה, דיבר לבסוף עם חוקריו בשעה שלא ידע שהוא מוקלט, ולדבריהם קשר עצמו לפרשה.
נגד ביטון, זיס ושני חברי רשת זוטרים יותר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בפ"ת. הם מואשמים בסחר באיברים, תיווך בסחר באיברים, קשירת קשר לעוון, עושק, איומים, שימוש במסמכים מזויפים בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט. מעצרם של זיס וביטון הוארך עד לתום ההליכים המשפטיים.
שיחה שיירטו החוקרים בין שניים ממוכרי הכליות מלמדת על החשש שלהם מנקמת ביטון ושותפיו. "אני אומר לך את האמת: אני מפחד שיתנקמו במשפחות שלנו. יש להם כסף. מה אכפת להם לפוצץ את כולם", אומר אחד מהם. חברו מנסה להרגיע: "זו לא הלשנה. אנחנו קורבנות. היינו עיוורים וחתמנו על דברים. נקווה שהכל יהיה בסדר".
המועמדים להשתלה מחכים, והסוחרים חוגגים
בישראל פועלות כיום שש רשתות גדולות בתחום הסחר באיברים, כל אחת מהן באזור גיאוגרפי אחר – כך מעריכה המשטרה, שמעריכה את מספר המעורבים בתחום ב-280 איש בארץ ובחו"ל. חלקן מהרשתות נשלטות בידי בכירים בארגוני פשיעה, אך קשה לגבש נגדן ראיות מכיוון שגם המושתלים ומוכרי האיברים עוברים על החוק, ולרוב נמנעים מלהתלונן. לצדן פועלות רשתות קטנות יותר, כמו זו של ביטון או רשת שנתפסה רק לפני כמה שבועות ברמת גן, ולפי החשד מכרה עשרות כליות.
הסכומים האלה, להערכת המשטרה, מגלגלות רבע מיליארד שקל בשנה – פחות מהמיליארד שהן גלגלו לפני עשור, אבל עדיין סכום גבוה. על רווחיות הרשתות אפשר ללמוד מסיפורו של יעקב דיין, שנחשב בעבר לאחד מסוחרי האיברים הגדולים בישראל. דיין פעל בין 1999-2007, כשנושא הסחר באיברים בישראל טרם הוסדר, ולפני שנה הורשע דיין בהעלמות מס בהיקף של 120 מיליון שקל.
מוכרי הכליות, ברוב המקרים, עושים זאת כמוצא אחרון. מדובר במובטלים, אמהות חד-הוריות, חיילים בחובות, אסירים לשעבר, בעלי עסקים שפשטו רגל ומהמרים שהפסידו מאות אלפי שקלים. בצד השני מחכים המועמדים להשתלה, שנאלצים לעתים להמתין ארבע שנים ויותר לתרומה חוקית, ובייאושם מגרדים מאות אלפי שקלים לביצוע הניתוח המסוכן. הזינוק בהיקף התרומות החוקיות, שמוערך ב-200% בשלוש השנים האחרונות, פשוט לא גדול מספיק.
העונש על סחר באיברים הוא עד שלוש שנות מאסר, אך נראה שהאיום הזה לא תמיד מרתיע. "זה עסק רווחי מאוד, כנראה משתלם להם (לרשת של ביטון) להמשיך בזה למרות שיש נגדם תיקים", אמר רנ"ג בדימוס חיים דידי, חוקר בכיר לשעבר שמכיר היטב את התופעה. "הבעיה היא שלפעמים בתי המשפט מרחמים על עבריינים כאלה ולא מבינים את החומרה שבמעשיהם. מדובר באנשים שמהווים סכנה לציבור, ואם לא עוצרים אותם עד תוך ההליכים הם יכולים להמשיך ולסחור. בסופו של דבר הרשות השופטת תתעורר ותחמיר איתם רק כשיהיה אסון".
פרופ' יעקב לביא, יו"ר המרכז הלאומי להשתלות, הזהיר בעדות שמסר שישראל עלולה לשוב ולככב על המפה העולמית של סחר באיברים. "במשך שנים ישראל הוקעה בכל הפורומים הבינלאומיים בגין מעורבות אזרחיה בכך", אמר, וציין שחברות ביטוח אף מימנו בעבר השתלות של איברים בסין שנלקחו מאסירים שהוצאו להורג. מאז 2008, אז עבר חוק ההשתלות שהסדיר את הנושא, חלה ירידה דרסטית ב"תיירות ההשתלות" וישראל הוצאה מהרשימה השחורה בתחום. ואולם באחרונה מזהה לביא התעוררות מחודשת של הסחר הלא-חוקי, שמסתכמת להערכתו בעשרות מקרים בשנה. במשטרה חוששים שהמספרים גבוהים אף יותר.
"בנוסף לחשיבות המוסרית והמשפטית של בלימת התופעה, יש לה חשיבות רפואית ממדרגה ראשונה. חלק מהחולים קיבלו בחו"ל השתלת כליה ברמה מקצועית ירודה ביותר, וחזרו עם בעיות רפואיות קשות שגרמו אף למוות", אמר לביא. מנהלת המרכז ד"ר תמר אשכנזי ציינה בעדותה כי ניתוחי השתלה במדינות עולם שלישי עלולים להוביל לסרטן, ואילו ד"ר רותי רחמימוב, בכירה במחלקת ההשתלות בבילינסון, הוסיפה כי גם במדינות מפותחות מצבים כאלה יוצרים "סיכון מוגבר לסיבוכים ולתמותה, הן לתורם והן למקבל. התורם עלול להעלים מידע מהרופא שמעריך אותו כדי שלא ייפסל".
"הנושא של השתלות לא חוקיות בחו"ל פוגע קשות בתדמית מדינת ישראל", אומר ד"ר שמואל פרידלנד, שעבד עם זיס באסף הרופא וכיום משמש יועץ לקופות חולים וחברות ביטוח. "כשאני מתקשר לאירופה לתאם השתלות, ישר אומרים לי שבישראל עושים את זה באופן לא חוקי. השם שלנו לא טוב".
במשרד המשפטים מסרו בתגובה: "קיימת בישראל מערכת מורכבת של חקיקה והסדרים שונים, שתפקידם למנוע סחר באיברים. בין היתר, קיימת חקיקה פלילית האוסרת על תיווך לסחר, ועדות שבוחנות ומאשרות, מערכת תמריצים לתרומת איברים מן המת ועוד. החקיקה הנוגעת לאכיפה וענישה נמצאת תחת בקרה ומעקב של הגורמים הרלוונטים, הבוחנים מעת לעת את הצורך בתיקון כזה או אחר של החוק".