לדברי פרופ' גלעדי, פעילות גופנית למעשה מייצרת חומרים שדומים לתרופה שמשפיעה בצורה מאוד חיובית על תפקוד המוח שלנו וזה מוכח. במחקר בו לקחו חיות מעבדה וחסמו להן את הגנים שיוצרים את אותם חומרים, לא הייתה לפעילות הגופנית שלהן שום השפעה על המוח.
מהם אותם חומרים שמשפיעים על המוח כתוצאה מפעילות גופנית?
"ישנם הרבה חומרים, אחד מהמוכרים מבניהם הוא חומצת חלב (חומצה לקטית). זה חומר שמתפתח בשריר. השיפור ביכולת הקוגניטיבית, מתרחש בעיקר בתפקודים פרונטליים כמו חלוקת קשב, יוזמה, ריכוז, יכולת הסקת מסקנות, תכנון וחשיבה אסטרטגית - מה שמנהלים טובים צריכים.
"מחקר מפורסם שהשווה בין קבוצת משתתפים שעשו פעילות גופנית במשך שנה לקבוצת ביקורת, הראה שאזור הזיכרון במוח, שנקרא היפוקמפוס, גדל אצל מי שעשה פעילות גופנית וקטן אצל מי שלא עסק בפעילות גופנית. ככל שאזור ההיפוקמפוס קטן יותר, הסיכוי לדמנציה עולה".
החומרים שמופרשים בפעילות גופנית משפיעים גם על אזורים במוח שקשורים למצב הרוח שלנו. על פי פרופ' גלעדי, אותם חומרים מייצרים קישריות יותר טובה בין התאים והמרכזים במוח וההשפעה היא ארוכת טווח בהקטנת חרדה ודיכאון.
הפעילות הגופנית שתחדד את המוח שלכם
אם אתם תוהים איזו פעילות ספורטיבית גורמת להשפעה חיובית על המוח, הדיון בנושא עדיין פתוח, לדברי פרופ' גלעדי, טרם פותחה פעילות גופנית מותאמת אישית בנושא זה. "בעיקרון אנחנו מדברים על שילוב של פעילות אירובית, פעילות לחיזוק שרירים וגמישות. שילוב הוא טוב יותר מעיסוק בצורת אימון אחת. מעבר להשפעה החיובית על התפקוד הקוגניטיבי, שיפור יכולת הריכוז, שיפור איכות השינה ומצב הרוח, לפעילות גופנית יש יתרונות רבים גם במניעת מחלות של המוח והאטת קצב התפתחותן" מדגיש פרופ' גלעדי.
"אנשים שעוסקים בפעילות גופנית, מורידים ב-50 אחוז את הסיכון לפתח אלצהיימר. פעילות גופנית גם מאטה התקדמות של מחלה קיימת. השפעות חיוביות קיימות גם על מחלות כמו פרקינסון ושבץ. ישנם מחקרים שמראים שפעילות גופנית משפרת את היעילות של האינסולין בתפקוד שלו במוח - מה שנוגע גם לחולי סוכרת סוג 2 - וע"י זה מונעת את הנזקים בכלי הדם של המוח.
"אחת מהסיבות העיקריות לפגיעה מוחית בגיל המבוגר היא כידוע הנזקים לכלי דם במוח. אנשים שעוסקים בפעילות גופנית ונסתם להם עורק במוח, האוטם שלהם יהיה יותר קטן, ההתאוששות שלהם תהיה יותר מהירה ואחוזי הנכות שלהם יהיו קטנים יותר.
"בין היתר, אני מטפל באנשים עם פרקינסון שרגילים לקחת המון תרופות. אני אומר להם שאם הם יעשו פעילות גופנית הם לא יצטרכו תרופות כלל, לפחות לא בשנים הראשונות.
"חשוב לציין שמדובר בהמון מחלות שהן לאו דווקא של הגיל המבוגר. ישנה קבוצה של חולי אלצהיימר בני 50 פלוס, קבוצה ענקית של חולי פרקינסון בני 30 פלוס. וטרשת נפוצה היא מחלה של העשור השלישי והרביעי לחיים. פעילות גופנית מקטינה תהליכים דלקתיים במוח ומאפשרת התאוששות מהירה יותר מהתקפי הטרשת הנפוצה".
האם ההשפעות של פעילות גופנית על המוח הן ארוכות טווח או קצרות טווח?
"אנחנו מדברים בעיקר על השפעות ארוכות טווח. ברמה המיידית, נרגיש היי והרגשה טובה כתוצאה מהפרשה של אדרנלין ואנדרופינים, אבל ההשפעה ארוכת הטווח הרבה יותר משמעותית. אנחנו רואים היום שהמוח של אנשים שעושים הרבה פעילות גופנית הוא יותר צעיר גמיש. הכוונה בגמיש היא שהוא יכול להשתנות בהתאם למצבים ולהתאושש טוב יותר מחבלות, אירועים מוחיים, דלקות ועוד.
"מדהים לראות כמה שפעילות גופנית משנה את מבנה המוח ותפקודו. ממש נוצרות סינפסות חדשות וכלי דם חדשים והקישוריות בין אזורים שונים במוח משתפרת. אפשרת לראות את השינוי המבני בסריקת MRI, ו-F-MRI".
כמה פעילות גופנית נדרשת ובאיזו עצימות כדי להשיג את היתרונות על תפקוד המוח?
"פעילות גופנית בעצימות בינונית או קשה, יותר יעילה. ההמלצה היא על 150-300 דקות בשבוע, או שעה ביום, 5 פעמים בשבוע. לפחות חצי מהזמן צריך להיות מוקדש לפעילות אירובית בחוץ או במועדון כושר. גם הליכה יעילה, בתנאי שהיא הליכה מאומצת".
האם יש דרך לקבל את אותם חומרים שמופרשים בגוף במהלך פעילות גופנית בדרך אחרת?
"לא, זה משהו שהוא ייחודי לפעילות גופנית. נכון להיום אנחנו לא מצליחים לייצר את אותם חומרים בקפסולות, למרות שנעשים ניסיונות ומחקרים, ביניהם מחקר מפורסם שבחן חולדות לא פעילות שקיבלו את דמן של חולדות פעילות והראה שהמוח של החולדות שלא זזו הפך למוח של חולדה אקטיבית.
"גם אם נקבל את האפקט הקוגניטיבי דרך קפסולות בעתיד, לא יהיו להן את היתרונות הנוספים על הגוף כמו הקטנת הסיכון לסרטן, הקטנת הסיכון למחלות לב, השפעה חיובית על המיקרוביום – הרכב החיידקים במעי ועוד. לפעילות גופנית יש הרבה מאוד אפקטים חיוביים - על המוח ועל הבריאות בכלל".