אין ספק שהסיוט הגדול של כל הורה זה לגלות שמשהו רע קורה לילד שלו. סרטוני האימה באינטרנט, המצלמות שמותקנות בגנים שחושפות מקרים קשים ושלל סיפורים על התעללות בגני ילדים, גורמים לנו להיות דרוכים יותר ומעוררים אצל כולנו את השאלות: איך אפשר למנוע מצב כל כך נורא ואיך אפשר לזהות בעיה אמתית ממש ברגע שהיא מתחילה?
"באופן כללי, חשוב להבחין בכל מיני סימנים, להם מכנה משותף אחד: שינוי דרמטי פתאומי ולא מוסבר אצל הילד", אומרת גילי דדון-רווה, פסיכולוגית ילדים בקופ"ח "מאוחדת". "חשוב לבחון האם השינוי מתרחש על רקע של תהליך או סיטואציה מקבילה כמו נסיעה ארוכה של קרוב משפחה, מעבר דירה של חבר קרוב או כל שינוי שעלול לפגוע במצב רוחו של הילד". כמובן שהקשר כזה יוכל גם לספק סיבה פשוטה יותר לשינוי בהתנהגות, שתוריד מאתנו את הצורך למהר ולהסיק מסקנות מלחיצות.
* רוצים לזכות בחופשה משפחתית מפנקת על חשבוננו? ענו על סקר בריאות הילד
מעבר לכך, מציעה דדון-רווה להשקיע בבניית מערכת יחסים של הקשבה ואמון בינכם לבין הילד. "אם אמא רוצה שהילד שלה יספר לה כשמשהו רע קורה לו בגן, היא צריכה להיות קשובה גם לדברים אחרים שהוא מספר ולחוויות שיוצרות אצלו עניין. כדאי לדבר עם הילד על דברים קטנים וגדולים שקורים לו במהלך היום ולשדר לו מסר שאתם שם בשבילו ואתו, מקשיבים, אוהבים ותומכים. בד"כ זו תשיגו עסקת חבילה: אם הילד ירגיש בנוח לספר לכם מי עמד מאחוריו בתור לנדנדה, או איזה ציור הוא צייר בגן, סביר להניח שהוא גם יספר אם מישהו עשה לו משהו רע", אומרת דדון-רווה.
7 סימנים העלולים להצביע על שינוי דרמטי שדורש מאתנו תשומת לב מיוחדת
1. הילד שקט יותר ומכונס יותר בעצמו מאשר בד"כ, או להפך: אם הוא מתנהג בפראות שלא אופיינית לו.
2. הילד נעשה פחות חברותי.
3. שינויים דרמטיים בנושא האוכל: אכילה מרובה או מועטה.
4. הילד מרבה לבכות.
5. רגרסיה בשינה שכוללת לעיתים גם הרטבה.
6. פחדים שמופיעים לפתע.
7. השלכה: כאשר הילד חוזר אחרי דברים רעים ששמע בגן במהלך משחק עם אח או חבר, או במהלך משחק עם צעצוע.
"אם זיהיתם משהו שונה, שבו יותר עם הילד: התבוננו בו, הקשיבו למשחק הדמיוני שלו, הסתכלו על הציורים שלו ובקשו שיספר לכם סיפור על מה שצייר. את זה אפשר לעשות הרבה לפני שמגיעים לשאלות נוקבות. ילדים מביעים את עצמם באופן הרבה יותר קולח וטבעי באמצעים השלכתיים ולא בהכרח מילוליים.
אם הילד צייר דברים רכים וילדותיים עד כה, ולפתע החל להשתמש בצבעים כהים ובאיורים דרמטיים יותר, העניין עלול להעיד על מצוקה. אם הוא מצייר אברי מין, נסו להבין מניין הידע או העיסוק בזה. זה יכול לנבוע מחשיפה לא נאותה לתכנים מיניים או מפגיעה. פנו ליעוץ, כדי לנסות ולהבין את המצב ולשקול את הצורך בהתערבות", אומרת דדון-רווה.
אז מה עושים? ומה לא?
מבינים שלא כל שינוי בהכרח מעיד על התעללות
חשוב להבין שלא כל שינוי מעיד על פגיעה מינית פיזית. "לאחרונה נתקלתי בהורים מבוהלים לילד בן 4 שהבחינו בהתנהגות המלווה בשיחות שכוללות תכנים מיניים. רק לאחר בירור הם הבינו שהילד נחשף לתכנים באינטרנט שלא נועדו לגילו", מספרת דדון – רווה.
כיום, קל מאוד להיחשף לתכנים בלתי הולמים, לעיתים הקלדה לא מתאימה בגוגל יכולה להעלות תכנים בעייתיים. חשוב ללמד את הילד לזהות כשמשהו הוא 'לא לגילו', ולפנות אליכם או למבוגר אחר אם הוא נתקל בתכנים מהסוג הזה ולסרב לראות אותם אם הוא אצל חבר".
עוד בביקור בריא:
>> בואו לגלות: האם הילדים שלכם בריאים?
>> איך לא נדבקים בשפעת? או בצינון? מדריך חורף
>> מתי הוא ישב כבר? מדריך התפתחות לתינוקות
אוננות היא לא סיבה לבהלה
אם ראיתם שהילד צופה בתכנים שלא נועדו עבורו, אל תתנפלו עליו ואל תכעסו. כבו את המסך והיו ברורים לגבי האיסור, אך שתפו את הילד במחשבותיכם, נסו לברר איתו לגבי מה שסיקרן אותו, איך הגיע לצפות בתכנית הספציפית? דברו איתו לגבי הסקרנות הטבעית והבריאה מחד ועל הצורך בזהירות ושמירה עצמית מאידך.
גם אוננות בקרב הילד יכולה להכניס הורים לחרדות. לדברי דדון-רווה, הדבר נובע בעיקר ממבוכה של ההורים סביב ההתנהגות הזו הנתפסת בטעות כמינית. אוננות בקרב ילדים אינה אקט מיני אלא שייכת לרוב לקטגוריה של פעולות להרגעה עצמית. "גילוי העונג שבפעולה הזו קורה לעיתים כבר בגיל שנתיים שלוש והוא מהווה תהליך התפתחותי נורמלי ובריא, לרוב הפעולה אינה מרמזת על התעללות או על בעיה. חשוב להתייחס לזה מול הילד, לאשר את התענוג שהוא חש בפעולה אבל ככל שגילו עולה יש יותר מקום להתייחס לנושא הפרטיות. אפשר להדגיש שלצד העובדה שזה נעים, אנחנו מבקשים לעשות את זה בחדר הפרטי או באמבטיה ולא בסלון, כשהוא לבד עם עצמו ולא בנוכחות אנשים אחרים, גם אם הוא רוצה. חשוב לציין בפניו שרק הוא נוגע בעצמו ולא אף אחד אחר", אומרת דדון-רווה.
כאשר האוננות נעשית בעוצמה חזקה וכוללת חיכוך ברהיטים, כרית וכו' יש מקום להתייעץ עם מרפאה בעיסוק כיוון שיתכן שמדובר בקושי בוויסות חושי, שכדאי שאיש מקצוע יבחן.
אל תיכנסו לפאניקה – אך אל תתכחשו למציאות בעייתית
בשיחה עם ילדים כדאי להישאר בגבול הפרטים הקטנים ביותר, הדברים הקונקרטיים שממש קרו להם בגן ופחות לשאול שאלות כלליות ומופשטות דוגמת: "איך היה?", "מה קרה", ובטח לא "למה?". אפשר לדבר עם הילד ולשאול אותו אם נחמד לו לשחק בגן ומה הוא היה מציע למישהו אחר לעשות במצב כזה או אחר.
גיליתם בעיה? היעזרו באנשי מקצוע
"יש הרבה גורמים מקצועיים שיכולים לעזור במקרה של בעיה. מאז יולי 2015 החלה הרפורמה בבריאות הנפש, שהעבירה את תחום הטיפול הנפשי לאחריות קופות החולים, במסגרת סל הבריאות. כיום ניתן להגיע לפסיכולוגים במסגרת הקופה ורופאי הילדים אמורים לדעת כיצד לסייע בהפניה מתאימה.
בקופ"ח "מאוחדת" למשל, ניתן לתאם פגישות מיון ראשוניות במהלכן ניתן להגיע לייעוץ לגבי הצורך בהמשך טיפול, ולקבל מידע לגבי אפשרויות הטיפול השונות. יש גם מרפאות ייעודיות בתוך המרפאות הראשוניות שאמורות להעניק ייעוץ וטיפול בתחום הרגשי ורופאי הילדים בהחלט מודעים אליהן ויודעים כיצד לזרז מקרים שיש בהם דחיפות.