"טוב לפגוש פנים מוכרות" הוא משפט נפוץ ויש סיבה לכך - בני אדם מתוכנתים לזהות אחד את השני באמצעות הפנים. אך אצל שימפנזים תהליך הזיהוי החברתי פועל קצת אחרת - הם מזהים אחד את השני באמצעות הישבן שלהם. כעת, מחקר חדש טוען שמתברר שאנחנו לא כל כך שונים אחרי הכל, וכי ייתכן מאוד שצורת הפנים שלנו התפתחה אבולוציונית כך שתדמה ישבן. נשמע מופרך? לא כל כך.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
המחקר פורסם לאחרונה בכתב עת PLoS ONE. צוות חוקרים מטעם אוניברסיטת ליידן בהולנד והמכון לחקר הפרימטים של אוניברסיטת קיוטו החליט לבדוק את הדרכים שבהן שימפנזים מזהים אחד את השני בסביבה חברתית והדמיון לאינטראקציות אנושיות.
במחקר, הם מסבירים כי תהליך זיהוי הפנים אצל בני אדם נעשה על ידי זיהוי החלקים המרכיבים אותם, בדגש על הלבן של העיניים, הגבות וכן השפתיים והלחיים האדומות. לטענתם, חלקים אלה בפנים הפכו למשמעותיים בתהליך הזיהוי כיוון שהם בעלי תפקיד חשוב בהבעת רגשות, כוונות, בריאות ומשיכה מינית. אך בנוסף, לאותם חלקים בפנים, כמו לחיים ושפתיים – יש לא מעט נקודות דמיון לעכוז הפרימטי.
מה זה אומר, אתם שואלים את עצמכם? הם חותרים לכך שכשם ששימפנזים מזהים אחד את השני בעזרת הישבן, בני אדם מזהים אחד את השני בעזרת הפנים. וכך, למעשה הפנים אצלנו והישבנים אצל השימפנזים – משרתים את אותה מטרה חברתית. וכיוון ששימפנזים היו כאן לפנינו, ייתכן מאוד שהפנים שלנו התפתחו אבולוציונית כך שידמו לעכוז של שימפנזים.
אך ההסבר שהחוקרים נותנים הוא אף מעמיק יותר ממסקנה זו. כששימפנזות מבייצות, אזור הישבן שלהן מתנפח ומאדים, ככל הנראה במטרה למשוך ולסמן לזכרים שהן מוכנות להזדווג. בהשוואה אליהם, בני אדם מעריכים לחיים אדמדמות ושפתיים מלאות ואדומות ובמקרים רבים מדובר במאפיינים שמעידים על יופי ומשיכה.
עוד ב-mako בריאות:
>> שיר אלמליח מלמדת להתחטב מבלי לוותר על שוקולד
>> אימון עצבני לירכיים
>> גילינו מה אורכו של השנ"צ האולטימטיבי
מעבר לכך, ישבן הוא החלק הכי פחות שעיר בגופם של שימפנזים, בדומה לפנים שלנו. אם זה נשמע לכם מופרך, כדאי שתדעו שלא מדובר במחקר הראשון שטוען כי מאפיינים רבים במשיכה המינית שלנו מקורם בפרימטים, ובישבניהם בפרט. (ישנם חוקרים הטוענים כי שדיים של אישה התפתחו כך שידמו לישבן).
כדי לבצע השוואה בין זיהוי הפנים אצל בני האדם לבין זיהוי ישבנים אצל שימפנזים, החוקרים בחנו את "אפקט היפוך הפנים", שיטה נפוצה במחקרים הקשורים לתהליך זיהוי הפנים. אפקט זה מסביר מדוע אנחנו מתקשים לזהות פנים הפוכות. תהליך זיהוי הפנים אצלנו מתבסס בעיקר על ניתוח המרחקים שבין איברים בפנים, לכן כשאנחנו מסתכלים על פנים הפוכות, היכולת שלנו לשים לב לפרטים הקטנים (המאפשרים לנו לזהות פנים) יורדת משמעותית.
החוקרים השתמשו ב"אפקט היפוך הפנים" כדי לראות אם הוא עובד כך גם אצל שימפנזים. מסקנתם תאמה להשערה כי בדומה לזיהוי פנים אצל בני אדם, שימפנזים אינם מצליחים לזהות ישבנים הפוכים. ולפיכך – תהליך זיהוי ישבנים בקרב שימפנזים דומה בתצורתו לזיהוי הפנים אצל בני אדם וייתכן מאוד שהוא השפיע במהלך השנים על התפתחות הפנים האנושיות.
אנחנו מחכים למחקר שיסביר אם האובססיה לישבנים שהשתלטה על העולם בשנה האחרונה נובעת גם היא מהעבר שלנו בתור פרימטים.