שובן של ארבע התצפיתניות שהוחזקו בשבי בחמאס הצליח לרפא מעט מהפצעים שנותרו בלב הציבור הישראלי מ-7 באוקטובר. אחת מהן סיפרה כי שהתה במנהרה צרה במשך חודשים ארוכים לבדה, ולאחר שפגשה חטופות אחרות ששבו היא שאלה אותן: "תגידו, אנחנו בחיים?".
כיום עדיין מוחזקים ישראלים בשבי בעזה, חלקם מצויים בתנאי בידוד קשים וייתכן שהם עדיין שוהים במנהרות סגורות, מבודדות אפלות. פרופ' אמנון להד, ראש המחלקה לרפואת הקהילה של הכללית במחוז ירושלים, מתאר את ההשפעות הבריאותיות הכרוכות בשהייה במקום סגור, עם חשיפה מועטה לאור, אוויר נקי ותנועה.
חוסר חשיפה לאור והמצאות בחושך: פגיעה בהתמצאות, עלייה בסיכוי למחלות נשימתיות ואפילו עיוורון
השעון הפנימי – "השעון הביולוגי" שלנו מתכוונן בהתאם לחשיפה לאור, הגורמת לייצור המלטונין. המצאות ממושכת בחושך למעשה משבשת את השעון הפנימי וגורמת לבעיות קשות בשינה וערנות. הסיטואציה עלולה לגרום לבלבול, פגיעה בהתמצאות, טשטוש ופגיעה משמעותית בריכוז.
ראייה - לאחר שהייה ארוכה בחושך, נדרש לעיניים זמן ארוך כדי להתרגל שוב לאור. בצורה הקלה עשויים לחוות טשטוש ראייה, סנוור ופגיעה בראייה תלת-ממדית – כל אלה הם מצבים הפיכים. במקרי קיצון עלולה להתרחש פגיעה ברשתית עצמה – וזה כבר מצב פחות הפיך שעלול לגרום לעיוורון.
"למחסור בוויטמין D ישנה גם השפעה על מערכת החיסון – הדבר עלול לגרום לעלייה בסיכוי לסבול מזיהומים, בעיקר נשימתיים"
פרופ' אמנון להד
ויטמינים - ויטמין D הוא אחד הוויטמינים החשובים לגוף ולמערכת החיסון וייצורו כרוך בחשיפה לשמש. שהיה ממושכת בחושך גורמת לירידה בפעילות הוויטמין הזה, מה שמוביל לירידה בקליטת סידן מהמזון ולעלייה בפירוק העצם. במצב ממושך העצם עלולה "להזדקן במהירות" ולהיות חלשה יותר. עם זאת, הדבר ברובו הפיך. למחסור בוויטמין D ישנה גם השפעה על מערכת החיסון – הדבר עלול לגרום לעלייה בסיכוי לסבול מזיהומים, בעיקר נשימתיים. זאת, בייחוד כאשר קיימת גם פגיעה כללית בתזונה ושאיפת אוויר לא נקי.
חוסר תנועה: חולשה, חוסר יציבות ופגיעה בלב
באופן כללי, מפרקים זקוקים לתנועה. חוסר פעילות יגרום הן לנוקשות השרירים מסביב למפרק והן לפגיעה בטווחי התנועה של המפרק. הבעיה עלולה להיות חמורה יותר בקרב אנשים מבוגרים אבל ההשפעה ניכרת בכל גיל.
כשאנו מצויים בחוסר תנועה ממושך, למשל בעת שכיבה ממושכת או המצאות במרחב קטן מאוד, אנחנו עלולים לסבול מהידלדלות השרירים. השריר מאבד את כוחו, את הגמישות שלו ואת 'תחושת' המרחב. הדבר מוביל לחולשה, חוסר יציבות ופגיעה בקואורדינציה. בהנחה שלא נגרם נזק קבוע -לרוב מדובר בהשפעות הפיכות.
חוסר תנועה ממושך עלול לפגוע גם בפעילות הלב ואף בריאות. בתחילה הדבר מוביל לירידה בכושר ובהמשך הנזק עלול להיות משמעותי יותר.
מחקרים הוכיחו כי חוסר תנועה בחיי היום-יום עלול להעלות את הסיכוי לסבול ממחלות רבות, וביניהן סוכרת ומחלות לב וכלי דם. אומנם רוב המחקרים בנושא התמקדו באנשים שלא היו בשבי, אך סביר שהם רלוונטיים, ואף יותר, עבור אנשים הכלואים במשך זמן רב.
"הנפש למעשה מגנה על עצמה באמצעות ניתוק, או מה שמכונה דה-ריאליזציה. האדם בעצם מרגיש שהוא מחוץ לגופו, כאילו הוא צופה בסרט ולא במשהו אמתי"
ד"ר עידית גוטמן
ההשפעות הפסיכולוגיות: ניתוק מהמציאות המוכרת
לשהייה ארוכה במקום אפל וסגול עלולות להיות השפעות נפשיות משמעותיות. ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית מאוניברסיטת תל אביב, מסבירה: "במשפט הבין-לאומי כפיית בדידות נחשבת נשק אכזרי ועינוי חריג. החברה המקיפה אותנו היא צורך אנושי בסיסי, ממש כמו מזון, ולמעשה אזורים מוחיים דומים פועלים בעת מצבי בדידות ובמצבי רעב. באופן טבעי, הצורך הזה אף מתגבר בעת מצבי לחץ וטראומה, כמו אלה שחוו החטופות בזמן שהותן בשבי. נוכחות אחרים משפיעה עלינו ברמה הביולוגית, והיא תורמת להפרשת נוירופפטידים – חומרים שבין היתר מגינים על תפקוד המוח".
הד"ר מוסיפה כי מצבי חסך חמורים בחברה אנושית עלולים לגרום למצב שבו מערכת העצבים משמרת פעילות, באמצעות הסתמכות על מאגרים פנימיים של זיכרונות, בדומה למה שקורה בזמן חלימה. לדבריה, בפועל, הדבר גורם לניתוק (דיסוציאציה) מהמציאות המוכרת, מה שמסביר את התהיה של אחת התצפיתניות שהשתחררה ושאלה אם הן עדיין בחיים. "זהו מנגנון הגנה השכיח במצבי התעללות וטראומה מתמשכת", מסבירה ד"ר גוטמן. "הנפש למעשה מגנה על עצמה באמצעות ניתוק, או מה שמכונה דה-ריאליזציה. האדם בעצם מרגיש שהוא מחוץ לגופו, כאילו הוא צופה בסרט ולא במשהו אמתי".